הרב צבי יהודה לא שותה בד״ץ

סיפור לא מוכר על הרב צבי יהודה קוק – ואיך זה קשור להר הבית

(זכרונות ישנים שלי, אפילו שלא הכרתי את הרצי״ה, וזה גם תגובה לחוברת אחת. . .)

לפני שבוע היה יום פטירתו של הרב אברהם רמר זצ״ל, שנפטר לפני 25 שנה.

הרב רמר היה המחנך שלי בכיתה ט' בישיבה לצעירים, בשנה שקודם לפטירתו.

תשע שנים לפני פטירתו, הרב רמר הוציא לאור חוברת על זכרונותיו מהרב צבי יהודה הכהן קוק, ראש ישיבת מרכז הרב, ממנו הוא זכה ללמוד –

ולא רק ללמוד אלא אף לשמש, כשם החוברת "גדול שמושה".

הרב רמר העריץ את הרב צבי יהודה, והרבה לספר לנו סיפורים עליו.

אחד הדברים המעניינים ששמענו ממנו על הרב צבי יהודה הוא,

שהוא מאוד הקפיד שלא לשתות יין, שיש עליו השגחה של הבד״ץ.

תשומת הלב – לא יין שאין עליו השגחה של הבד״ץ,

אלא דווקא יין שיש עליו השגחה של הבד״ץ.

יין זה הוא לא היה מוכן לשתות. מדוע?

מה מפריעה ההשגחה של הבד״ץ?

לפי מה שהרב רמר הסביר לנו,

הרב צבי יהודה חשש שהיין הזה אינו כשר.

למה שהיין לא יהיה כשר?

הכשר של הרבנות יש. מה מזיק ההכשר של הבד״ץ?

הרב צבי יהודה חשש לאיסור יין נסך.

למה שיהיה יין נסך? במה חשודים אנשי הבד״ץ?

לדברי הרב צבי יהודה, רבנים שאומרים,

כי רק הרבנים מהחוג שלהם הם גדולי הדור,

ואילו האחרים אינם חשובים,

הרי הם מבזים תלמידי חכמים,

ומי שמבזה תלמידי חכמים על פי המבואר בגמרא,

הרי הוא אפיקורוס, שיין שהוא נגע בו דינו כדין יין נסך.

הדברים מאוד הפתיעו אותי כששמעתי אותם.

אף פעם לא ראיתי מישהו שנוהג כן,

וגם לא ראיתי שהדברים פורסמו באיזה מקום.

כעבור שנים חשבתי לעצמי –

האם באמת שמעתי נכון?

אבל מתברר שכן. שמעתי נכון.

כי דברים אלו שמעתי גם מפי חברים נוספים שלי,

שלמדו אצל הרב רמר.