משלוח מנות מן השמים

משלוח מנות מן השמים

רבי לוי יצחק מברדיצ׳ב ממלא את תפקידו של אליהו הנביא

קרני השמש האחרונות התפזרו והערב ירד על ברדיצ׳וב העיר. היה זה תענית אסתר והיהודים החלו נאספים בבית הכנסת לשמוע את קריאת המגילה. בית הכנסת נתמלא חיש מהר מפה לפה. מלמעלה, בעזרת הנשים, התאספו הנשים והבנות כדי לשמוע את מגילת אסתר.

בעוד הקהל עומד להתחיל בתפילה, ניגש השמש אל הרבי, רבי לוי יצחק, ולחש משהו על אזניו. הרבי קם מכסאו ויצא מבית הכנסת. כולם קמו לכבודו והסתכלו בהשתוממות על דמותו האצילה שנעלמה בפתח הדלת.

רבי לוי יצחק נכנס ללשכתו שהיתה סמוכה לבית הכנסת, שם חיכתה לו אשה ובידה תרנגול. היא לא היתה בטוחה בכשרותו של העוף, ורעדה לעצם המחשבה שהרב עלול להטריף את התרנגול שהשיגה לחג בדי עמל. "רבי" – אמרה האשה בקול בוכים – "רבי, אוי ואבוי לי! שאלה יש לי. . . רבי".

הסתכל רבי לוי יצחק על התרנגול, חשב כמה רגעים ואמר: "התרנגול אינו כשר ואסור לאכול אותו".

האשה הביטה על רבי לוי יצחק אובדת עצות. "רבי!" – היא צווחה בקולי קולות – "רבי, בפרוטותי האחרונות קניתי תרנגול זה. בעלי חלוש וחולה וחשבתי שקצת מרק עוף ישיב את נפשו. גם הילדים רצו כבר לאכול קצת מרק טעים. והנה, אוי, שוד ושבר, נטרף התרנגול שלי. אוי ווי, מה אעשה עכשיו?"

כך בכתה האשה ויללה ופיכרה את אצבעות ידיה, ממש רחמנות היה להסתכל עליה. "אל דאגה, בתי" – ניסה הרבי להרגיע את האשה מרת הנפש – "השם יתברך עוזר תמיד לכולם, הוא יעזור גם לך". רבי לוי יצחק שאלה לשמה ולכתובתה ושלחה לשמוע את קריאת המגילה.

הוא בעצמו לא חזר לבית הכנסת, אלא לבש את מעילו ויצא לרחוב. בצעדים מהירים הוא הלך. . . הביתה.

בבואו הביתה, הוציא רבי לוי יצחק מפה לבנה ושם בה חלות, לחם, אוזני המן ופירות שונים. איש מלבדו לא היה בבית ורבי לוי יצחק חיפש וחיפש עד שמצא סיר עם עוף מבושל וצלחת עם "געפילטע פיש" – דג ממולא. הוא לקח מכל הבא ליד ושם במפה הלבנה.

משכילה את מלאכתו והמפה היתה כבר מלאה "דברים טובים" למכביר, הוא קשר אותה היטב, לקחה ויצא לדרך.

הפעם הלך רבי לוי יצחק לביתה של האשה העניה. משמצא את בית האשה ונכנס פנימה, הגיע לאוזניו קול חלוש שבקע מחדרון קטן: "זו את, ביילה? מה היה עם ה׳שאלה׳?". . . "פורים שמח! פורים שמח!" השיב רבי לוי יצחק לבעל הקול האלמוני – "הנה, השם יתברך שלח לכם משלוח מנות! אכלו ושתו בשמחה".

אחר שהוציא הכל מהמפה וסידר על השלחן, הלך רבי לוי יצחק בצעדים מאוששים שמח וטוב לבב לבית הכנסת לקריאת המגילה.

ואכן, הוא הגיע בזמן. הציבור בבית הכנסת חיכה בחוסר סבלנות ולא ידע לאן נעלם פתאום רבי לוי יצחק. הם רצו גם לגמור את הצום, ללכת הביתה ולאכול משהו: אין זו מצווה להאריך את הצום לפני פורים.

משנכנס רבי לוי יצחק, התחילו מיד להתפלל ערבית. כמנהגו מדי שנה בשנה קרא רבי לוי יצחק בעצמו את המגילה. שנים רבות לאחר מכן סיפרו האנשים כי באותה שנה היתה קריאת המגילה מיוחדת במינה. תואר פני קדשו של רבי לוי יצחק האיר באור מיוחד, אור פנימי הנובע מפנימיות הלב.

כאשר הרבנית הגיעה הביתה מבית הכנסת, חיכתה לה בבית הפתעה גדולה. היא נגשה למטבח כדי להכין את הסעודה, ומה גדולה היתה השתוממותה כאשר שום דבר לא נמצא במקום. לא בשר, לא דגים, לא חלות. כלום. אפילו אוזני המן הטריות נעלמו ואינם.

אובדת עצות היא נכנסה אל חדרו של הרבי, אולם בראותה את פניו הקורנות, הבינה מיד מי "סחב" את הדברים ויצאה חרש מן החדר. היא כבר תשתדל לסדר ארוחה כלשהי מן השיריים שנותרו. . .

היהודיה העניה סיפרה לחברותיה את דבר הפלא של משלוח מנות מן השמים: בודאי היה זה אליהו הנביא זכור לטוב, שהביא לה מנות יפות כאלו, אמרה לכולן. אך יהודי ברדיצ׳ב הבינו כי רבם מילא הפעם את מקומו של אליהו הנביא, שלחו משלוחי מנות לרבי לוי יצחק ביד רחבה. מובן מאליו כי הם לא שכחו גם את העניה, ילדיה ובעלה החולה.

פורים כזה שמח, לא היה בברדיצ׳ב זמן רב.

בזכות משלוח מנות

ספור חסידי: בזכות משלוח מנות

מעשה ביהודי עני שגר בעיר מז׳יבוז׳ שבפולין ששמע, סמוך לחג הפורים, כי הבעל שם טוב הקדוש עומד לשוב לעיר ולערוך בה את סעודת החג. היהודי השתוקק מאוד לבוא לסעודת הפורים של הרב, אולם נאנח וחשב בליבו: "כיצד אבוא לסעודת הצדיק וידי אינה משגת להביא משלוח מנות ראוי לשמו?"

בהתקרב החג, גברה בליבו התשוקה לראות את הבעל שם טוב ויהי מה. הלך העני לאופה ובקש ממנו אזני המן ומיני מאפה משובחים לפורים. "אמנם, אין בידי לשלם לך עתה, אולם מבטיח אני לך שאשיב את החוב כשאך ידי תשיג לשלם." הסכים האופה לתת בידי העני שתי אזני המן בלבד. לקח העני את המאפה שקיבל, צרר אוזן המן אחת במטפחתו להביאה לבני ביתו ואילו את האוזן השניה הניח בזהירות על צלחת להביאה כמשלוח מנות לבעל שם טוב. בעמדו מול הבעל שם טוב השפיל העני את עיניו והושיט לצדיק את הצלחת ואמר: "מצטער רבי על משלוח המנות הזעיר, אך הימים קשים," ונאנח מעומק ליבו.

התבונן הבעל שם טוב במשלוח המנות ואמר לעני: "יודע האל את גודל מתנתך, ומי יתן ותזכה בשנה הבאה להגיש משלוח מנות כאוות נפשך." בתום הסעודה, נפנה האיש אל ביתו ובלכתו התנגנו באזניו פסוקי המגילה ששמע מפי הבעל שם טוב, והיה שר ומזמר ולבו מלא שמחה.

ובבית העני שרה העצבות. בשנה זו לא זכו בני ביתו לטעום טעמו של חג הפורים. חילק העני בין בני הבית את אוזן ההמן היחידה שקיבל, וסיפר להם בהתלהבות על סעודת הפורים ועל הזמירות ששמע מפי חסידיו של הרב. ובני הבית נדבקים בהתלהבותו ומצרפים את קולם לקול שירתו של העני וקולם הולך וגובר על רוח החורף המקפיאה שנשבה מבחוץ, ורוח חג חזרה לשרות בבית.

והימים ימי אדר, ימי חורף. באותו לילה התחוללה בחוץ סופת שלגים. הרוח שרקה ופתיתי שלג נחו בכבדות על חלונות הבית. לפתע נשמעו דפיקות חזקות על הדלת, וקול איש קורא עמומות מחוץ הגיע לאזני החוגגים. נבהלו בני הבית והאישה לחשה לבעלה: "אל נא נפתח את הדלת, הלא רק גזלנים ופורעים משוטטים בלילה שכזה."

אך היהודי לא שעה לדבריה ואמר: "מי יודע אם אין הצועק אדם קופא מקור הזקוק לעזרתינו," ובדברו פתח את הדלת.

אל הבית פרץ איכר גוי כפוף־גו, מטה עבה בידו והוא מכוסה פתיתי שלג ומרעיד מצינה. "יהודי, חוסה עלי והצל את נפשי," קרא האיכר. "שודדים התנפלו עלי בלכתי ביער. נמלטתי מידם בכוחותי האחרונים והם דולקים בעקבותי, אנא, הסתירני בביתך." על אף הסכנה שבדבר הכניס היהודי את האיכר לביתו, הושיבו להתחמם ליד התנור ואף הלינו על מצע נוח שהכין למענו.

עם שחר נפרד האיכר מבעל הבית וטרם צאתו אמר: "בעת שחמקתי מן השודדים עלה בידי להטמין את כספי ביער. ירא אני להוציאו עתה. מבקש אני כי לאחר שתחלוף הסכנה תלך ליער ושם, במוצא הנחל, תראה שלושה עצי אשוח ניצבים בשורה ישרה. גש אל העץ השלישי, חפור עד עומק שורשיו, ומה שתמצא — שמור בביתך."

כעבור ימים מספר מילא היהודי את בקשת האיכר. חפר עד שורשי העץ השלישי ובין שורשיו מצא תיבת ברזל חלודה. הביאה לביתו, הניחה וחיכה לשובו של האיכר. חלפו יום, יומיים, שבוע, שבועיים, חלפו חודשים והאיכר איננו. יצא היהודי אל הכפר לחקור ולדרוש, אך אין איש יודע ואין איש מכיר. נעלם האיכר כלא היה. משחלפה שנה והאיכר לא הופיע, אמר היהודי בליבו: "אפתח את התיבה ואולי אמצא בה סימן או רמז למקום בעליה." כשפתח היהודי את התיבה נדהם לגלות כי מליאה היא עד שפתה במטבעות כסף וזהב. בתחתית התיבה מצא העני פיסת קלף ועליה חקוקות המילים: "קבל גמול על רוחב לבך תתברכו בו אתה ובני ביתך."

הבין היהודי כי לא איכר התארח בביתו באותו ליל פורים, אלא אליהו הנביא הזכור לטוב, שנענה לברכת הבעל שם טוב. הפך העני לעשיר גדול, אך מעולם לא שכך את ימי עוניו. פרע את חובו לאופה ביד נדיבה וידו הייתה פתוחה למתן צדקה לעניים ואביונים. ובעיקר נהג לשמחם במשלוח מנות, שאותו היה שולח לביתם מדי שנה בשנה כל ערב פורים.

מתוך: משלוח מנות, ספורי עם לחגים