מעשה האריז״ל ותלמידו הרח״ו ז״ל ביחודים ע״ק הצדיקים

מעשה האריז״ל ותלמידו הרח״ו ז״ל ביחודים ע״ק הצדיקים

יז. יום אחד מסר הרב יחוד להרח״ו שיעשהו בקבר אביי ורבא אשר באבנית וכן עשה, וכשחזר בא לפני הרב והרב קם מלא קומתו לפניו ועשה לו כבוד גדול, ויאמר הרח״ו מה היום מיומים, והשיב לו לא מפניך קמתי אלא מפני בניהו בן יהוידע שבא עמך, והשיב הרח״ו אדוני לא כך היא המדה אביי ורבא שהיה הייחוד שלהם הם היו ראוים לבוא, לא בניהו, והשיב לו הרב תדע שבמקום שישבת לחזור הייחוד שם קבור בניהו בן יהוידע ובהיות הנזכר נוגע אל שורש נשמתך לכן בא עמך.

ויום אחד הלך הרב עם החברים לאבנית ובאמצע הדרך אמר לו הרב להרח״ו פה קבור בניהו ז״ל ופה ישבת לחזור הייחוד ואז זכר הרח״ו והודה לדברי הרב.

מעשה האריז״ל ותלמידו ביחוד ע״ק הצדיקים

טז. יום אחד מסר הרב יחוד לאחד מן החברים שילך ויעשהו על כל הצדיקים, והצדיק ימסור ויגלה לו, וזה בתנאי שלא ידבר עם שום אדם ולא יתן שלום לשום אדם. והלך החבר ועשה הייחוד, אך הצדיק לא גילה לו דבר. ויבוא לפני הרב ויאמר לו שהצדיק לא גילה לי שום דבר והשיב לו הרב ולמה לא שמרת דברי שהרי במקום פלוני הקדמת שלום לפלוני ואז הודה החבר לדברי הרב.

מעשה האריז״ל והחברייא בציון שמעיה ואבטליון

טו. יום אחד הלך הרב עם החברים לגוש חלב אצל ציון שמעיה ואבטליון ועשה יחוד וכשגמר אמר להם לחברים משמם שיתפללו שלא ימות משיח בן יוסף בימיהם, ומרוב ענותנותו לא גילה עצמו שהוא המשיח עד יום.

מעשה עם האריז״ל ותלמידו רבי אברהם ברוכים ז״ל באידרא

יד. שנה אחת הלך הרב למירון עם בנו וישבו שם בשמחה ובשירים במאכל ומשתה והחברים עמו. והר״א ברוכים היה מנהגו לומר נחם ה' אלהינו בברכת בונה ירושלים וגם שם אמרו, ואז נרדם הרב ויקץ ויאמר לו משם הרשב״י למה אמר נחם בהילולא שלו, לכן בעוד שבעה ימים יאמר על בנו וכן היה. ואמר הרב שיש שורש וסוד גדול בזה ואין ראוי להתעצב בימים ההם, ומשם הלכו למקום שנתקבצו הרשב״י וחבריו ללמוד האדרא וישב הרב במקום הרשב״י והשיב כל אחד מהם במקומו ולמדו שם האדרא, ואמר הרב שכל אחד יש לו ניצוץ מחברי הרשב״י, וגילה סודות עמוקים ואמר להם אילו ניתן רשות לעין לראות הייתם רואים כנופיא גדולה של צדיקים ומלאכי השרת שבאו לשמוע האדרא מפינו ואש להבת סובבת אותנו עד שגמרנו האדרא.

מעשה האריז״ל וחכמת היד

מעשה האריז״ל וחכמת היד

יח. פעם בערב פורים קרא הרח״ו לאלמנה אחת שהיתה בשכונתו, ואמר לה: טלי שני זהובים, שכרך ומחר בואי לפני הרב עם בתך ושאלי ממנו מעות פורים. וכשיאמר הרב תנו לה, תאמרי להרב: הצדקה שאני מבקשת ממנו שיראה ביד בתי ויאמר לה מזלה. והרח״ו היה עושה הדבר בערמה, לפי שטרח הרבה עם הרב שילמדהו חכמת שרטוטי הידים, והיה דוחה אותו בדברים. עתה כשיאמר הרב שרטוט זה מורה עושר או כיוצא בו, יתלמד.

ויהי בבקר, והרב היה דורש לחברים בהלכות פורים, והנה האשה באה ותאמר: אדוני, יודע שכל הפושט ידו ליטול נותנים לו, ומכל שכן לאלמנה כמוני. אמר הרב: תנו לה לקיים מצות פורים. אז השיבה האשה: הגם שאני אלמנה, איני כל כך עניה שאני ניזונת במעשה ידי. אבל זאת הצדקה יעשו לי: שיסתכל ביד בתי היחידה ויאמר לה מזלה.

ויאמר לה: לא יועיל תחבולות הרח״ו בדבר הזה, שידעתי שהוא שם בפיך הדברים אלו. ואעפ״כ לא אוציאך ריקנית. אמרי לבתך שתתרחק ותשים ידיה על העמוד. ואומר לה — וכן עשתה — ואמר לה: כל מה שעבר עליה מיום לידתה ומה שיגיע לה עד יום מותה.

והרח״ו נבהל ולא שת לבו עוד לזאת החכמה. ואמר לו הרב: הלא אמרתי לך שדי לך בחכמת הקבלה, שממנה תדע הכל.

מעשה עם האריז״ל והבחור שנשא שידה והתחרט

מעשה עם האריז״ל והבחור שנשא שידה והתחרט

יט. מעשה שהיה בצפת תוב״ב שיצאו קצת בחורים לטייל בשדה, ובעוד שהם יושבים ראו אצבע יוצא ונכנס בקרקע. אמר אחד מהם בדרך שחוק: "מי יתן טבעתו באצבע לשם קדושין?" קם אחד מהם ונתן טבעתו באצבע ונתכסית האצבע עם הטבעת. ויחרדו כולם וישובו העירה, וברוב זמן נשכח הדבר.

ואחר ימים שידך הבחור בתולה אחת, ובהגיע זמן הנשואין נתקבצו הקהל ההוא לשמוע שבע ברכות. והנה אשה צועקת לאמר: "מה מום מצא בי החתן שרוצה לישא אחרת אחר שקידשני? לכן אם תעשו לי דין תורה מוטב, ואם לאו אהרוג את החתן והכלה." והרי הטבעת בידה והראתה אותה לכל, והכירוהו שהיה שם החתן חקוק בו.

מיד לקח אבי הכלה את בתו וילך לביתו, ונהפכה השמחה לאבל, ונשארה האשה עם החתן. ושלח הרב אחרי החתן ודבר עמו ביחוד: "רצונך לינשא עם השידה או לאו? ולא תירא, שאני אצילך ממנה."

אז השיב הבחור: "מי הוא השוטה אשר חפץ לינשא לשידה? ומה אעשה לרוע מזלי? הלואי אותו היום נשברה רגלי ולא הלכתי לטייל!"

אמר לו: "שב." וצוה לשמש שיזמין את השידה לדון לפניו. וילך השמש ויחפש אותה בכל הבית ולא מצאה, ויחזור לפני הרב ויאמר: "לא מצאתיה."

ויאמר לו הרב: "בבית היא, ומפני הפחד נעלמה ממך. לכן תחזור ותגיע לסולם ואמור: שליח הרב אני. אם תבואי מה טוב, ואם לאו יחרים אותך ואת משפחתך."

וכן עשה. ויהי ככלותו לדבר, והאשה ירדה ותלך אחרי האיש ותבא לפני הרב.

ויאמר לה: "מה לך עם בחור זה? לכי והנשאי לשד כמותך."

וענתה האישה: "האם כך הוא הדין, שאחר שקידשני יכולה אני לינשא לאחר?"

אמר לה: "אלו קדושי טעות הם, שלא ראה פנייך ולא ידע שאת שידה, ובדרך שחוק נתן טבעתו בידך."

ואפילו הכי היתה משיבה לו על כל דבר, עד שגער בה הרב ואמר לה: "אעפ״י שאין הדין כך, אעשה שיתן לך גט. ואם לא תרצי לקבל גט, אחרים אותך ואת כל אשר לך."

מיד קרא לסופר וכתב לה גיטה וקבלה, והשביע אותה בחרם חמור שלא תעשה נזק לא לחתן ולא לכלה שלו ולכל מה שיש להם. ותלך האשה.

ושלח הרב אחר אבי הכלה ועשה שיחזיר לו את ארוסתו, וכן עשה.

מעשה עם האריז״ל שגילה סוד נסתר וניזוק

מעשה עם האריז״ל שגילה סוד נסתר וניזוק

כ. יום אחד היו לומדים בספר הזוהר בפ׳ בשלח במאמר שהקב״ה מזמין לאילה חד נחש וכו׳. ואמר הרב: כאן יש סוד גדול, אין רשות לגלותו מפני הסכנה. וע״ד אמר הרשב״י בהאי מלתא: לא תשאל ולא תנסה את ה׳ דייקא. וע״ד וינס משה מפניו. והחברים והרח״ו לא שמעו ממנו והפצירו בו עד שפירש המאמר. ויהי ככלותו אמר להם: כמה פעמים אמרתי לכם שיש סכנה ולא שמעתם בקולי, עתה נגזרה גזרה על בני משה שימות בעוד שבעה ימים. ויחרדו החברים מאד.

ויקם הרב וילך לביתו ושאל לאשתו על בנו משה. ואמר לו: יש כמו שעה אחת שבא מבית הספר בכאב הראש, והנה הוא שוכב על המטה. ויעל הרב אליו וירא בשרו חם כאש בוערת. וכבר ידע הרב שיפטר. ולא הספיק שבעה ימים עד שנפטר בן הרב. ונתחרטו ולא הועיל להם.

ואחר אבלו שלח אחריהם שהיו מתבישים ויבואו לפניו. ויאמר להם: אל תיראו שבשביל פטירת בני אעלים מכם דבר ח״ו, לא אמנע מכם דבר. ואז נפלו לפני רגליו ויאמרו: יחי המלך ובניו לעולם.

מעשה האריז״ל והרב משה אלשיך ז״ל

מעשה האריז״ל והרב משה אלשיך ז״ל

כא. יום אחד בא הרב משה אלשיך לפני הרב ויאמר לו: "מה פשעי ומה חטאתי שכת״ר דוחה אותי בדברים, ולמה לא אהיה כאחד מן החברים?" ויאמר לו הרב: "הלא אמרתי למעכ״ת שלא באת לעולם הזה כי אם לתקן הפשט, והסוד כבר השלים נפשו בגלגול אחר, כשהיה חוצפית המתרגמן, והוא ניצוץ ממנו. ואם לא יאמין לדברי, מחר הוא ערב שבת, ילך וישב במקום פלוני שאנו עוברים דרך שם לקבל שבת. אם יראה אותנו אז ידע שאני דוחה אותו בדברים, ואם לא יראה אותנו ידע שלא בא לזאת החכמה, ואז נתרצה."

ובבקר קנה צרכי שבת וקודם חצות לבש בגדי שבת והלך וישב שם במקום אשר אמר לו הרב, וישב מצפה. ובשעה שהיה הרב בא נפלה עליו תרדמה וישן, ועבר הרב וחזר ולא ראה אותו. עד שאמר הרב לחברים שיקיצו אותו פן יהרגוהו אנשי כפר. ויקיצוהו ויקם מבוהל ויאמר: "מה זאת? שהייתי מצפה ועתה נפלה עלי תרדמה!"

אמר לו הרב: "ולא כך אמרתי למעלת כבודו? לכן חזק ואמץ בחבורך, שבו תאיר עיני הדורות, וע״י מעשים אלו יצא שמו בכל העולם."

מעשה האריז״ל והחוזר בתשובה ותיקונו

מעשה האריז״ל והחוזר בתשובה ותיקונו

כג. מעשה באדם אחד שבא לפני הרב ואמר לו: אתה הוא הנביא שיודע כל מה שיעשה האדם בחדרי חדרים. אמר לו: אני. השיב לו: אם תגיד לי מה שעשיתי אקבל תשובה, ואם לאו כל אפיא שוין. ויקרב אליו הרב והגיד לו מה שעשה מיום שנולד, וגם כן אמר לו שבא על שפחתו. ובכל הודה חוץ מן השפחה שכיחש לו. אמר לו הרב: אם עתה אני מראה אותה לך מה תאמר? מיד נתן הרב ידו עליו והוציאה. וכשראה אותה והכירה כמעט שפרחה נשמתו ונפל לפני רגלי הרב ואמר: חטאתי וישר העויתי. וחזר הרב והשיב נשמתו אליו. והאיש צועק בקול מר בוכה ומתחנן להרב שיסירה מעליו.

ויאמר לו: תדע שאמרו חז״ל הבא על הגויה מתקשר עמה ככלב אפילו לעולם הבא. ולזה היא קשורה ואינה יוצאה כי אם בתשובה גדולה ובתקונים. השיב: הנני מוכן אפילו לארבע מיתות בית דין. אמר לו הרב: כי תיקונו הוא בשרפה. מיד הוציא מעות לקנות עצים לשרפו. אמר לו הרב: אין דיננו כאומות אלא צריך עופרת כדין. אמר האיש: יהיה כמו שיהיה, הנני אמות.

אזי צוה הרב שיקנו עופרת ויביאו ויתנו על האש. ואמר לו שיאמר וידוי שכיב מרע, וכן עשה. אמר לו: השלך עצמך לארץ. והשליך עצמו אל הארץ. ואמר לו: פשוט רגליך. ופשט. פשוט ידיך. ופשט. סגור עיניך. וסגר. פתח פיך. ופתח. והשליך בפיו מיני מתיקה שהיה מזומן. ואמר לו: וסר עונך וחטאתך תכופר ולא תמות. והקימו מן הארץ. וכתב לו תיקונים. ובכלל התיקון היה שיקרא בכל יום חמשה דפין מספר הזוהר אפילו בלי הבנה. ושלח אחר אשתו ובניו ונתישב בצפת בתשובה שלימה כל ימיו.

מעשה האריז״ל והבחור שנתחתן ומתה אשתו

מעשה האריז״ל והבחור שנתחתן ומתה אשתו

כד. יום אחד בא לפני הרב בחור אחד ונשק את רגליו ואמר לו: שרצונו לילך לחוצה לארץ, שיגיד לו מה שיבוא עליו. ואמר לו הרב: נוכח ה׳ דרכך ותלך לשלום. ושם תקח לך אשה יפה מאוד, ומוהר ומתן הרבה, ותהיה נשוי עמה ששה חדשים, ותמות האשה. ולא תירש ממנה כי אם ת״ר זהובים.

והסיבה היא שהאשה ההיא באה בגלגול אחר איש אשר כמוך, והיה חבירך וציער אותך ששה חדשים, ולבסוף הוליך אותך לגויים והפסיד אותך ת״ר זהובים. ועתה בא לפרוע לך כנגד הששה חדשים שציערך — שתתענג עמה ביפיה, והת״ר זהובים כנגד הת״ר זהובים שהפסידך. לכן אפילו הכי תאמר לו: מחול לך. וכן היה.

מעשה האריז״ל והעשיר מטורקיה שחטא

מעשה האריז״ל והעשיר מטורקיה שחטא

היו אנשים מקושטנדינא שבאו לראות פני הצדיקים בצפת וראו את גדולת הרב, ובחזרתם לקושטנדינא ספרו מקצת שבחיו של הרב. היה שם עשיר אחד שלא הניח עבירה שלא עשאה, וכשמעו כזאת אמר: אלך לי לצפת ואראה אם הרב יגיד לי מה שעשיתי ואחזור על ידי בתשובה. ויצא מן העיר במלון אחד, שחנה לקח כוס של יין לשתותו בחיי הרב כדי לנסותו.

והרב בעוד שהיה לומד שחק, שאלו לו החברים: מה השחוק הזה? אמר להם: תדעו שעשיר אחד יצא מקושטנדינה והוא עומד במלון פלוני וכוס של יין בידו, ולנסותי שתה הכוס בחיי ובחייכם וכך תוארו, וביום פלוני יבוא. לכן הזהרו בו שהוא נשמה גדולה של אחאב מלך ישראל.

ויבא העשיר ההוא בצפת לפני הרב, והרב עשה לו כבוד גדול. ויאמר לרב: אם תגיד לי כל מה שעשיתי אחזור על ידי בתשובה, ואם לאו חס וחלילה אומר דלית דין ולית דיין.

ואז ציוה הרב שיצאו כל החברים מפניו שאינו רוצה לביישו. ואז אמר לו: אתה פלוני בן פלוני ממשפחה פלונית וכך עשית ביום פלוני ובמקום פלוני באשה פלונית. ולא הניח דבר שלא הגיד לו עד שנבהל מפניו ואמר לו: חטאתי, ועל ידך אחזור בתשובה.

ונתן לו תקון גדול ושלח אחרי אשתו ובניו, וישב בצפת בתשובה שלימה.

מעשה האריז״ל והשוורים המגולגלים ותיקונם

מעשה האריז״ל והשוורים המגולגלים ותיקונם

כו. מעשה שיום אחד בא לפני הרב ח״ר יעקב אבולעפייא וקדמו הרב וא״ל כבודך רוצה להלוך למצרים ומבקש ממני שאכתוב לך כתב ואמר הן, א״ל לך לשלום שהוא הכרח גדול הליכתו, א״ל מהו ההכרח אחר שאין אני הולך בשליחות מצוה, א״ל בחזרה תדע ההכרח, מיד כתב לו הכתב ונתן לו, וא״ל ימהר יחישה הליכתו וכן עשה, ויקם וילך מצרימה ועשו לו נדבה חשובה לכבוד הרב והיה רצונו לבוא בדרך על הגמלים א״ל אהובו למה לו לרכוב על הגמל שהוא קשה עליו, יקנה לו נושא אדם וילך בנחת עם רוכבי סוסים וכן עשה ויצא בשיירה וכמו שהיה רואה שהם עושים הרוכבי סוסים כן היה עושה, ויהי היום נחו רוכבי הסוסים כמנהגם וגם החכם עמהם ומיד נפלה עליו תרדמה וישן וקמו כולם ללכת שהגיעו הגמלים והקיצו אותו, ויקם ויתר את חמורו וילך החמור והוא חזר וישן שיעור שתי שעות וכשקם לא ראה שום אדם ויחרד והתחיל לרוץ אורח והיה בצער גדול וסמוך לערב ראה חורשים שמח ואמר אלך עמהם וירץ לקראתם ויבוא אל המקום וישב שם מעט וראה שהחורש היה מכה השוורים באכזריות, עוד מעט ראה שנהפך החורש לשור והשור נעשה אדם ואסרו בעול והתחיל להכותו וכן עז״ה היו עושים ונבהל החכם ולא היה לו מקום לברוח שאינו יודע הדרך והיה בצער גדול כי לא נעשתה מחשבתו וכשבא לשמה נעשו שלשתם בני אדם ונתנו קולם בבכי ודברו עמו וא״ל ברוך הבא, כבודך מצפת, א״ל הן, א״ל הרב אשכנזי יושב בצפת, א״ל הן, אז נפלו לפני רגליו ובכו וגם החכם בכה עמהם, ויאמרו לו ראה כבודך בצערנו ויאמר כן, א״ל למען ה׳, רחם עלינו שבני ישראל הננו וכשתלך לצפת תכף לך לפני הרב ותפול לפניו שיתקן אותנו שאין אנו יכולין עוד לסבול הצרות, ויאמר החכם כן אעשה, והשביעוהו שבועה חמורה שכל תיקון שיאמר לו הרב שיעשהו ואז לקחוהו ונתנוהו בשיירה כהרף עין ותשב רוחו אליו.

וכשבא לצפת תכף בא לפני הרב והרב קדמו וא״ל בשביל השורים אתה בא אלי, ידעתי, מחר בא אצלי וכן עשה, ואמר לו הרב דע כבודך ההכרח שאמרתי לך בלכתך זה הוא שכבודך משורש נשמתם, ודע שהם פלוני בן פלוני ממקום פלוני שאל לו מה היה עונותיהם, א״ל בשביל השחתת פאת ראשם, א״ל וכי מה שייכות יש לפאה בשורים א״ל לא קרית א״ל אדוני דבר זה אינו כתוב לא בגמרא ולא במדרש, א״ל מקרא מלא הוא, א״ל פסוק זה לא יש בתורה, א״ל ר״ת לא תקיפו פאת ראשכם הוא פר, לומר כל המקיף פאת ראשו מתגלגל בפר, צריך אתה להתענות מחר ולכוין כך וכך לשם פלוני, וכן על זה הדרך כתב לו כל התקונים והסגופים שהיו צריכין לעשות עד שנתקנו אותם האנשים, ובאו לאותו החכם בחלום א״ל תנוח דעתך כאשר נחה נפשנו, מאותו היום שהתחלת לעשות התיקונים שא״ל הרב שבתיקון אחד שעשית הוציאונו מאותה העבודה קשה שראית והכניסונו לגיהנם, וכן עז״ה בכל תיקון שהיית עושה היו מוציאין אותנו מעול כבד ליותר קל ממנו, עד שהכניסונו לגן עדן.

מעשה האריז״ל עם הרב אברהם גלאנטי ואחיו רבי משה גלאנטי זצ״ל

מעשה האריז״ל עם הרב אברהם גלאנטי ואחיו רבי משה גלאנטי זצ״ל

כה. גם יום אחד אמר הרב לחברים: מחר אני נותן לכם רשות שתלכו לטייל במאכל ובמשתה, בתנאי שתזמינו להרב בעל קול בוכים. אמרו: כן יהיה. אמר להם: לכו אליו מעכשיו, והזמינו לו קודם שיקבל עליו תענית, שאם יקבל אינו עושה התרה כמנהגו. אז הלך הרח״ו ושני חברים עמו ויבואו לפני הרב, ויאמר להם: ברוכים הבאים, אנה עזבתם את אדוניכם ובאתם אלי? אמרו לו: לזמן למר באנו, שיבא מחר עמנו לטייל. אמר להם: ולמה באתם אלי עכשיו ולא מחר? אמרו: חשבנו שמא יקבל עליו תענית, ומעכ״ת אינו עושה התרה. השיב להם: אם כל נבואתו של אדוניכם הוא כמו זה, אינו כלום. אמר לו הרח״ו: מה לנו באלו הדברים? אדוננו ורבנו הוא יהיה מה שיהיה. מר יבא עמנו מחר. אמר לו: כן אעשה.

ויהי בבוקר שלחו אחריו וילך עמהם ויבואו לעין הזיתון לציון ר״י בר אלעאי וישבו שם מדברים בדברי תורה. והרב בא וקמו כולם, והרב הנז' עשה לו הידור והושיבו לשמאל. ישב מעט וקם הרב ודרש להם דרוש וגמר ואמר קדיש וישב במקומו. אמר לו אדוני: ערב לך הדרוש? אמר לו: לא כל כך. ואמר: למה? והשיב: יש לי כו״כ קושיות בדבריו, שדבר פלוני שאמר הוא הפך דברי הרשב״י בדף פלוני, וכן על זה הדרך כל הקשיות.

ואז פנה הרב לחברים שראה שהם ראו כן תמהו איך יש לו קושיות בדרוש שלו. אמר להם הרב: חבר כמו זה הוא טוב, לא כמותכם שעל הכל אתם מודים. והחזיר פניו אל הרב ואמר לו: יחזור מר הקדמה פ'. והשיב לו על כל שאלותיו, וכן עשה. והוא לומד ההקדמה והתחיל לרמוז באצבעו הקושיות שנתרצו. ואמר לו הרב: ימהר מעלת כבוד תורתך וישאול שאלותיו. וכמשיב לו שהחברים רוצים לאכול, השיב לו: כתר לי זעיר ואחוך. ישב עוד מעט הרב וחזר הרב לומר לו שישלים וישיב הוא.

אז קם הרב הנז' ואמר לו: חנוקא אתה? רוצה לחנקני? לא נשארו עוד קושיות. יישר חיליה דמר. עתה ישב בראש, שעד עתה לא הייתי מחשב אותך אפילו כקטן שבתלמידי. ועתה ידעתי שרוח ה' אתך. ובקש – ישב הרב בראש. ויאכלו וישתו בשמחה רבה וישובו העירה.

וכשבאו ליפטר זה מזה הקדימו הרב ואמר לו: בטוב ילין מר. והשיב: בטוב נלין. אני לא מניחך עוד עד שתתן לי תקון לנשמתי. והרב דוחה אותו בדברים וילך לביתו.

ובבוקר בא לפני הרב והרב קם מלא קומתו לפניו והושיבו בכבוד גדול. ויאמר לו: הנה באתי אליך שתתן לי תיקון. אמר לו: ח״ו, מי אני שאתן למעכ״ת תיקון? אמר לו: הלא אמרתי שאני כלבי כן פי? מקודם לא הייתי מאמין מפי השמועה, ועתה בעיני ראיתי הכל. והפציר בו הרבה עד שאמר לו: התיקון של מעכ״ת קשה, שמא לא יעשהו. אמר לו: העבודה שאם יאמר לי שתקוני בארבע מיתות בית דין אקבל עלי והנני אמות.

אז אמר לו: מעיד אני עלי שמים וארץ שלא ראיתי אחר זולתו שאפילו חטא אין בו. לכן מה תיקון אתן לו? התיקון שלו הוא לאכול בכל יום תרנגולת שמנה וללמוד בתורה. והתעניות שעושה מעכ״ת עליו אחז״ל: האי צורבא מרבנן דקא מתענה ליכול וכו'.

אז נשקו לרב ויצא מלפניו שמח וטוב לב, והלך לביתו ועשה סעודה גדולה והזמין לרב והחברים. וכשזמן לרב וחבריו הלך להזמין לאחיו יפת הגדול, הרב הגאון המופלג בדורו כמוהר״ר משה גלאנטי זכר צדיק וקדוש לברכה, וזימן אותו לסעודה. ואמר לו אחיו: מה היום מיומים? והשיב ואמר לו: לפי שזמנתי את הרב יצחק אשכנזי לסעודה שעשיתי לו. אמר לו: בדקת אותו ויש אתו דבר ה'? אז ספר לו כל המאורעות. אמר לו: אם כן מצוה לילך לזאת הסעודה. ויבא עמו.

וכשנכנס בפתח הבית וקמו הרב והחברים על רגליהם מפניו, ועשו לו כבוד גדול והפציירו בו שישב בראש. ומרוב ההפציר ישב הגאון בראש וישמחו זה בזה ויאכלו וישתו. וכשגמרו הסעודה הלכו כל אחד לביתו.

ובבוקר קם הגאון וילך לביתו ויחרד יצחק חרדה גדולה בראותו את הגאון שהוא בא. ויאמר לו: מר קץ בחיי, שרוצה להמיתני? למה טרח כל זה הטורח לבא אלי? היה לו לשלוח אחרי ואני הייתי הולך אצלו. אמר לו: וענותך תרבני. ביאתי לפניך היא שתתן תיקון לנשמתי. אמר לו הרב: מה אני ומה חיי שאתן תיקון למעכ״ת? בחיי דמר יניחני. אמר לו: וכי איני יודע להשביעך בשם המפורש שתגיד לי כל מה שאתה רואה במצחי? לכן אחלה פניך שתגיד לי קודם שאצטער.

אז ראה הרב בפניו ואמר לו: ספק גזל יש ביד מר.

וכשמוע הגאון כך הלך לביתו ויפשוט בגדיו וילבש שק ואפר וישב על הארץ ויתן קולו בבכי גדול לאמר: אנה אוליך את חרפתי? אחר שאני דיין בצפת ויהא בידי ספק גזל? ובכה עד שלא נשאר בו כח עוד לבכות. וכל בני ביתו ראו ויתמהו.

ואז שאל מעט מים להשיב רוחו אליו וצוה לשמש שיקבץ לו כל העושים מלאכתו מלאכת הבגדים אנשים ונשים ויבואו לפניו ויתמהו בראותם אותו יושב באפר. ואמר להם: שמעו נא דברי ועשו אתי חשבון, מה אני חייב לכם? והשיבו כולם פה אחד ואמרו: אדוני, אין שום אחד ממנו יודע חשבון, לפי שכל דבר מעות שאנו מקבלים ממר יש לנו ברכה בהם לאכול ולשתות וללבוש והותר. ואם כן מה חשבון נעשה עמך? שהרי מיום שאנו עוסקים במלאכתך אין אנו מחשיבים המעות שנותן לנו מר לראות כמה הם.

אז אמר הגאון: אכן נודע הדבר. ואמר להם: דעו שיש דין ויש דיין בעולם, לכן אני יושב בכך. וזהו הדבר – הוא עונש לי שסוף סוף בן אדם אני. לכן מכאן ואילך אם תקבלו עליכם שתדקדקו עמי בחשבון אפילו בפחות משוה פרוטה מה טוב. ואם לאו אבטל מלאכתי, שאיני רוצה ליכנם לגהינם בידים. לכן עתה על העבר הרי מעות לפניכם, טלו מה שתרצו.

אמרו לו: אדונינו, מה נקח? אחר שאין אנו יודעים בחשבון, וכי מותר לנו הגזל? אמר להם: אתקן אתכם שתקחו מה שתרצו ותאמרו בלב טוב: הרי קבלנו כל מה שחייב לנו החכם מיום שאנו עוסקים במלאכתו. ואם חייב לנו יותר הרי אנו מוחלים לו מאחד עד אלף מחילה גמורה. וגם אני אומר לכם כן.

מיד מחלו מחילה גמורה ולא אחד מהם לקח שום פרוטה זולת אשה אחת שלקחה שני מצריות. הפציר בה לקחת יותר ולא רצתה והלכו כולם.

והרב לבש בגדיו והלך לו לבית הרב והרב קדמו באמצע הדרך ויאמר לו: ומה כל החרדה הזאת שעשה מר? אמר לו: וכי קלה בעיניך לדידי ספק גזל? אמר לו: כבר עבר. אמר לו: תראה אם יש עוד יותר. אמר לו: לא נשאר דבר. אמר לו: והיכן היה הספק גזל? השיב לו: באותה אשה שלקחה שני מצריות. והטעות היתה שזאת האשה היתה טווה דק ויש לה יתרון שכר משאר הטווים עב. ומר נתן לה כשאר הטווים עב.

ואז נשקו לרב וברכו. ואף הגאון עשה לו סעודה גדולה והיה נוהג בו כבוד גדול.

בן איש חי כמעשה שהיה בפועל (בן יהוידע שבת קיט א):

בן איש חי כמעשה שהיה בפועל (בן יהוידע שבת קיט א):

"ושמעתי מעשה שהיה בדורות הקדמונים פה עירנו בגדד, יהודי אחד המיר דתו לדת הישמעאלים אצל הממשלה וכפי דתם לא תתקיים המרתו אלא עד שיבוא חכם היהודים שבעיר וידבר עמו בינו לבינו באיזה דברים שירצהו לחזור בו. ואותו היהודי בא אצלו החכם שבעיר וידבר עמו כמה דברים יקרים וטובים למשוך לבו לדת ישראל ולא יכול אלא זה עודנו עומד במרדו להמיר.

וקודם שנסתלק החכם, בא יהודי אחד שהיה חבר של זה, והוא יודע שמקטנותו ערבים לו הביצים של שבת אשר מניחים אותם על חמין של קדרה ואוהב לאכול בכל שבת שבעה ושמונה ביצים מחמת שערבים לו הרבה. ויגש אליו ויאמר לו: 'אם תמיר, מה תעשה בשביל הביצים של שבת? כי זה העריבות של הביצים לא תמצא אלא אצל היהודים שומרי שבת!'. ודברים של זה תיכף עשו פירות בלב זה האדם וחזר בו מן ההמרה בשביל הביצים של שבת".