המסיק שנשרד מן הים

ארתור ג׳ון פריסט, האדם בעל המזל – או חוסר המזל – הגדול ביותר בהיסטוריה הימית.

פריסט נולד בשנת 1887 בסאות׳המפטון, אנגליה. הוא בחר במקצוע המפרך והמסוכן ביותר בים: מסיק. עבודתו דרשה ממנו לשהות שעות ארוכות בבטן האונייה, בטמפרטורות קיצוניות של מעל 40 מעלות, ולגרוף פחם לתוך כבשני הענק. המסיקים עבדו בחושך, מנותקים ממה שקורה על הסיפון, וללא חבל הצלה במקרה של פגיעה.

שרשרת הנסים: האסונות ששרד

1. ה-RMS אולימפיק (1911)

הכול התחיל באוניית הפאר "אולימפיק", אונייה אחות לטיטניק. בשנת 1911 התנגשה האונייה בספינת מלחמה בריטית (HMS Hawke). שתי הספינות נפגעו קשות, אך פריסט יצא מהאירוע ללא פגע.

2. הטיטניק (1912)

פריסט עבר לעבוד בטיטניק באפריל 1912. כשהאונייה פגעה בקרחון, הוא היה עמוק למטה בחדר המדורים. בזמן שהמים החלו להציף את המפלסים התחתונים, פריסט הצליח לפלס את דרכו למעלה במבוך המדרגות הבוערות והמוצפות. הוא הגיע לסיפון, קפץ למים הקפואים, והצליח לשרוד על גבי אחת מסירות ההצלה עד שהגיעה העזרה. הוא סבל מכוויות קור קשות אך שרד.

3. ה-RMS אלנטרה (1914)

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, פריסט שירת על אוניית סוחר שהוסבה לשימוש צבאי. באוקטובר 1914 התנגשה האונייה בספינה אחרת בגלל תנאי מזג אוויר וערפל כבד, וטבעה. פריסט שוב ניצל.

4. ה-HMS באונדרי (1916)

בשנת 1916, בעיצומה של המלחמה, שירת פריסט על ספינת מלחמה בריטית באוקיינוס האטלנטי. הספינה נפגעה מטורפדו שנורה מצוללת גרמנית וטבעה במהירות. פריסט הצליח להימלט גם מהתופת הזו.

5. הבריטניק (1916)

זהו אולי הנס המדהים ביותר שלו. הבריטניק הייתה האונייה האחות השלישית בסדרת הטיטניק והפכה לאוניית בית חולים במלחמה. בנובמבר 1916 פגעה האונייה במוקש ימי ליד חופי יוון וטבעה בתוך 55 דקות בלבד. פריסט קפץ למים, אך נקלע למערבולת שיצרו המדחפים הענקיים של האונייה, שעדיין הסתובבו באוויר וגרמו למותם של רבים. הוא ספג שבר בגולגולת ופציעות קשות, אך הצליח לחמוק מהלהבים ולשרוד.

לאחר חמישה אסונות, פריסט הפך לאגדה חיה אך גם למקור לחשש. חברות הספנות והמלחים האחרים החלו לראות בו קמע של חוסר מזל. הם פחדו שאם פריסט יעלה על הסיפון, על הספינה נגזר לטבוע.

בגלל המוניטין שלו, הוא נאלץ לפרוש מהים מוקדם מהצפוי. הוא חזר לעיר הולדתו, התחתן, וחי את שאר חייו על היבשה כפועל פשוט. הוא נפטר בשנת 1937, בגיל 49 בלבד, ממחלת ריאות (דלקת ריאות), במיטתו החמה – הרחק מהמים הקפואים של האוקיינוס.

קצין מזויף כובש עיר בשיקול דעת

מתי בפעם האחרונה שמעתם על אסיר משוחרר וחסר בית, שקנה מדים משומשים של קצין בצבא, "גייס" חיילים אקראיים ברחוב רק באמצעות צעקות, כבש את עיריית קפניק, עצר את ראש העיר, גנב את כל הקופה העירונית — ואז קיבל חנינה מהקיסר שפשוט הוקסם מהחוצפה?

בשנת 1906, ברלין הייתה בשיא הטירוף הדיסציפלינרי של האימפריה הפרוסית. הצייתנות העיוורת למדים ולדרגות צבאיות הייתה מוחלטת: אדם במדים נתפס כסמכות עליונה שאין להמרות את פיה.

וילהלם פויגט, סנדלר ואסיר משוחרר בן 57, הבין את הפסיכולוגיה הזו עד תום והחליט לנצל אותה למבצע העוקץ המבריק בחייו.

פויגט הרכיב מדים משומשים של קצין בצבא הפרוסי מחנויות יד-שנייה שונות. ב-16 באוקטובר 1906, הוא לבש את המדים, יצא לרחובות ברלין וזיהה מחלקת חיילים שהייתה בדרכה חזרה לבסיס.

בטון סמכותי וביטחון עצמי מופרז, הוא עצר את החיילים והכריז:

״בפקודת הקיסר, אתם עומדים לרשותי למשימה סודית ודחופה! ״

החיילים והמפקד הזוטר שלהם לא העזו לבקש תעודת זהות או צו בכתב. המדים הספיקו. הם הצדיעו, עברו לדום והלכו אחריו בעיניים עצומות. פויגט עלה איתם על רכבת לעירייה הסמוכה קפניק.

בהגיעם לקפניק, פויגט צעד בראש החיילים ישר לתוך בניין העירייה: — הוא הציב שומרים בפתחים והורה להם לא לאפשר לאף אדם לצאת. — הוא נכנס למשרדו של ראש העיר, הכריז שהוא עצור ״בפקודת הקיסר״, ועצר גם את הגזבר העירוני. — הוא החרים מהכספת העירונית סכום עתק של 4, 002 מארק.

החלק המדהים? פויגט, שהיה נוכל יסודי, אפילו כתב לגזבר ההמום קבלה רשמית בכתב יד על החרמת הכסף, וחתם בשם תואר צבאי בחיפזון.

לאחר מכן, הוא פקד על החיילים לקחת את ראש העיר והגזבר ברכבת לברלין ולהסגיר אותם למפקדה הראשית. כשהחיילים נסעו עם העצורים, פויגט צעד בשלווה לתחנת הרכבת, נכנס לשירותים, החליף חזרה לבגדים אזרחיים פשוטים — ונעלם עם המזומנים.

הפרשה הפכה לשיחת היום באירופה. כשהמשטרה ביררה את האירוע, היא גילתה ששום קצין לא קיבל פקודה כזו, והחיילים פשוט צייתו לאיש זר במדים.

פויגט נתפס כעבור עשרה ימים עקב הלשנה ונשפט לארבע שנות מאסר. אולם הסיפור הגיע לאוזניו של הקיסר וילהלם השני.

הקיסר כה משועשע מהתחבולה ומכך שהאירוע הוכיח את הצייתנות המוחלטת של הציבור לצבא הפרוסי, עד שאמר: ״ראו איזה כוח יש למדים שלנו! ״ — והעניק לפויגט חנינה נשיאותית מלאה כעבור שנתיים בלבד.

פויגט הפך לגיבור עממי, כתב אוטוביוגרפיה מצליחה, ובובת שעווה שלו אף הוצבה במוזיאון מאדאם טוסו.

טירה, אויבים, וקרב של תקווה

מתי בפעם האחרונה שמעתם על קרב במלחמת העולם השנייה שבו חיילים אמריקאים, חיילי ורמאכט גרמנים, פוליטיקאים צרפתים בכירים ואפילו כוכב טניס בינלאומי נלחמו כתף אל כתף — כדי להגן על טירה עתיקה מול מתקפה אכזרית של פלוגת אס-אס?

האירוע הזה התרחש ב-5 במאי 1945 — חמישה ימים בלבד לפני כניעתה הסופית של גרמניה הנאצית. זהו הסיפור האמיתי על הקרב על טירת איטר (Battle for Castle Itter), שנכנס לספרי ההיסטוריה בתור "הקרב המוזר ביותר במלחמת העולם השנייה".

במשך מלחמת העולם השנייה, טירת איטר (Schloss Itter) הציורית באלפים האוסטריים שימשה כבית כלא שמור ויוקרתי של ה-SS. הוחזקו בה אסירים צרפתים בעלי חשיבות עליונה, בהם: - שני ראשי ממשלה צרפתים לשעבר (אדואר דלאדיה ופול רנו). - שני מפקדי צבא צרפת לשעבר (המפקדים גמלן וויגאן). - כוכב הטניס הבינלאומי ז׳אן בורוטרה. - אחותו של גנרל שארל דה גול.

בתחילת מאי 1945, כשהצבא האמריקאי התקרב, מפקדי ה-SS והשומרים נטשו את הטירה וברחו. אלא שהאסירים הצרפתים לא היו בטוחים: פלוגה משוריינת אכזרית של ה-SS (חטיבת הפנצרגרנדיר ה-17) חנתה באזור והתארגנה לפשוט על הטירה כדי להוציא את כל ה-VIP הצרפתים להורג.

כדי לשרוד, האסירים שלחו שליח חשאי למצוא עזרה. השליח נתקל במאיור יוזף "זפ" גאנגל — מפקד יחידת ורמאכט (הצבא הגרמני הסדיר) שהחליט לפרוש מהמלחמה, ערק מהנאצים והצטרף למחתרת האוסטרית.

גאנגל הבין שכוחותיו המעטים לא יוכלו לעמוד לבדם מול ה-SS, והחליט לעשות את הבלתי יאומן: הוא רכב על אופנוע עם דגל לבן, נכנס לקווים האמריקאיים וחבר לקפטן ג׳ק לי, מפקד פלוגת טנקים אמריקאית.

בתוך שעות ספורות נוצרה הכוח המשותף המוזר בהיסטוריה: - טנק שרמן אמריקאי יחיד (שזכה לכינוי "Besotten Jenny"). - 14 חיילים אמריקאים. - 10 חיילי ורמאכט גרמנים (שלבשו סרטים זרוע צהובים כדי שלא יירו עליהם). - קבוצת אזרחים מהמחתרת האוסטרית.

הכוח הגיע לטירה, נכנס פנימה והתבצר בחומות, כשהם מחלקים נשקים גם לאסירים הצרפתים (שרבים מהם סירבו להסתתר והתעקשו להילחם).

בבוקר ה-5 במאי 1945, כ-100 עד 150 לוחמי SS חמושים בתותחי נ״מ ותותחי 88 מ״מ הסתערו על הטירה.

הקרב היה קשה ואכזרי: - תותחי ה-SS פגעו בטנק האמריקאי שהוצב בשער והשמידו אותו. - קפטן לי האמריקאי ומאיור גאנגל הגרמני פיקדו יחד על הגנת החומות. - במהלך חילופי האש, מאיור גאנגל הגרמני נורה על ידי צלף SS ונהרג במקום בזמן שדחף את ראש ממשלת צרפת לשעבר, פול רנו, למחסה והציל את חייו.

כשמחזור התחמושת של המגינים הלך ואזל וה-SS החל לפרוץ את השערים, כוכב הטניס ז׳אן בורוטרה הציע מהלך מטורף: הוא קפץ מחומת הטירה, חמק מבין שורות חיילי ה-SS תחת אש כבדה, ורץ קילומטרים רבים עד שפגש את כוח החילוץ האמריקאי (רגימנט 142) וכיוון אותו ישר לטירה.

בשעות אחר הצהריים, כוחות החילוץ האמריקאיים הגיעו, איגפו את כוחות ה-SS וחיסלו או שבו את התוקפים.

הקרב על טירת איטר נזכר עד היום בתור האירוע היחיד בכל מלחמת העולם השנייה שבו חיילים אמריקאים וחיילים גרמנים נלחמו יחד כאחים לנשק נגד אויב משותף.

מאיור יוזף גאנגל הוכרז לאחר מותו כגיבור לאומי באוסטריה ובגרמניה, ורחוב בעיר קופשטיין נקרא כיום על שמו.

גארבו: המרגל שהונה את שני הצדדים

מתי בפעם האחרונה שמעתם על מרגל שלא ידע אנגלית, נדחה פעם אחר פעם על ידי המודיעין הבריטי, החליט להקים רשת ריגול פיקטיבית לחלוטין מחדר במלון בליסבון — וזכה לקבל את צלב הברזל מנאצים וגם תואר אבירות מבריטניה?

זהו הסיפור האמיתי על חואן פויול גארסיה (Juan Pujol García), הידוע בכינוי "גארבו" (Garbo) — הסוכן הכפול המבריק ביותר במלחמת העולם השנייה, והאדם היחיד בהיסטוריה שקיבל עיטורי כבוד צבאיים עליונים משני הצדדים היריבים.

פויול תיעב את המשטרים הטוטליטריים באירופה. בתחילת המלחמה הוא פנה לבריטים והציע לרגל עבורם, אך הם דחו אותו על הסף. פויול לא ויתר: הוא פנה למודיעין הנאצי (האבוור) והתחזה לפקיד ספרדי פשיסט בעל קשרים בבריטניה. הגרמנים בלעו את הפיתיון ושכרו אותו.

במקום לנסוע לבריטניה, פויול עבר לליסבון שבפורטוגל. מחדר במלון, כשהוא נעזר במדריך תיירים, מפות, לוחות זמנים של רכבות ועיתונים בריטיים, הוא החל להמציא דוחות מפורטים על הנעשה באנגליה.

כדי להפוך את הדיווחים לאמינים, הוא המציא רשת של 27 סוכני משנה דמיוניים ברחבי בריטניה — כולל סוכן בוולס, מלח שיכור בגלאזגו ופשיסט יווני. הגרמנים שילמו לו משכורות עתק ותקציבי עתק עבור ניהול "סוכני הרפאים" הללו.

הדיווחים של פויול היו כל כך יצירתיים, עד שהמודיעין הבריטי הופתע לגלות שהגרמנים משקיעים משאבים אדירים בשינוי נתיבי צי כדי לחפש ספינות שלא קיימות. כשהבריטים הבינו שקיים אדם פרטי שנלחם עבורם באופן עצמאי, הם מיהרו להבריח אותו ללונדון.

הם העניקו לו את שם הקוד "גארבו" (על שם השחקנית גרטה גרבו, מכיוון שהגדירו אותו כ״שחקן הטוב ביותר בעולם").

במהלך הפלישה לנורמנדי (D-Day) ב-1944, גארבו הוביל את מהלך ההונאה הראשי ("מבצע פורטיטיוד"). הוא העביר לנאצים מאות מברקים ששכנעו את היטלר שהנחיתה בנורמנדי היא רק הסחת דעת, והפלישה ה״אמיתית" תתרחש באזור פה-דה-קאלה. היטלר האמין לו לחלוטין והחזיק דיוויזיות שריון שלמות הרחק מהחזית במשך שבועות קריטיים, מה שהבטיח את ניצחון בעלות הברית.

הגרמנים היו כה משוכנעים בנאמנותו ובאיכות הדיווחים שלו, עד שבסוף 1944 העניקו לו (באישור מיוחד מהיטלר) את צלב הברזל (דרגה שנייה).

כמה חודשים לאחר מכן, המלך ג׳ורג' השישי העניק לו את עיטור מסדר האימפריה הבריטית (MBE).

לאחר המלחמה, מחשש שסוכנים נאצים ינקמו בו, פויול זייף את מותו מקדחת המלאריה באנגולה בשנת 1949. הוא עבר לוונצואלה וחיה שם אנונימי כבעל חנות ספרים. רק בשנת 1984, היסטוריון בריטי הצליח לאתר אותו, ופויול הובא ללונדון לטקס הוקרה מרגש בארמון בקינגהאם ובנורמנדי.