יושיה שיראטורי נולד בשנת 1907 במחוז אאומורי שביפן. בצעירותו עבד בחנות דגים ואחר כך עבר לעבוד כמלח. עם הזמן הוא נקלע לקשיים כלכליים והחל להמר ולגנוב כדי לשרוד.
בשנת 1933 שיראטורי ושותפיו פרצו לבית במסגרת שוד. במהלך האירוע התפתח עימות, ובעל הבית נהרג. השותפים ברחו, אך כעבור שנתיים, כשאחרים נעצרו בחשד למעשה, שיראטורי הסגיר את עצמו מתוך תחושת אחריות. הוא נשלח לכלא באאומורי והואשם ברצח ובשוד.
בכלא אאומורי שיראטורי סבל מיחס קשה, השפלות ומכות מצד הסוהרים. הוא הבין שאם יישאר שם הוא לא ישרוד, והחל לתכנן את בריחתו.
שיראטורי מצא חוט תיל קטן ברצפת המקלחות. הוא הצליח לשמור עליו בסתר. בכל פעם שהסוהרים צעדו במסדרון, שיראטורי הקשיב לקצב הצעדים שלהם ולמד את לוחות הזמנים המדויקים של הפטרולים. בלילה של ה-18 ביוני 1936, כשהוא מנצל את רעש הגשם בחוץ, הוא השתמש בחוט המתכת כדי לפרוץ את מנעול תא המעצר שלו בתוך שניות ספורות. הוא ברח מהכלא, אך לא לזמן רב. שלושה ימים לאחר מכן, כשהוא תשוש ורעב, הוא נתפס בזמן שניסה לגנוב אוכל מבית חולים. הוא נידון למאסר עולם.
בעקבות בריחתו, שיראטורי הועבר בשנת 1937 לכלא טוקיו ומשם לכלא אקיה. הסוהרים באקיה היו נחושים בדעתם שהוא לא יברח שוב. הוא הוכנס לתא בידוד מיוחד: התא היה בעל קירות חלקים וגבוהים מאוד, עם תקרה מרושתת בברזל וחלון צוהר קטן וגבוה שדרכו נכנס אור. הוא אולץ ללבוש אזיקים כבדים כל הזמן. למרות התנאים, סוהר אחד בשם קובאיאשי התייחס אליו באנושיות ובכבוד, דבר ששיראטורי זכר לטובה.
שיראטורי גילה שהברזלים של חלון הצוהר שבתקרה מתחילים להחליד בגלל הלחות. הוא החל לטפס על הקירות החלקים בעזרת כוח פיזי בלבד, כשהוא נשען עם גבו וידיו על הקירות הנגדיים. ב-15 ביוני 1942, בליל סערה, שיראטורי טיפס אל התקרה. כדי לעבור דרך פתח הצוהר הצר, הוא ביצע פעולה מדהימה: הוא פרק לעצמו את שתי הכתפיים באופן יזום כדי להקטין את רוחב גופו ולהשתחל החוצה. לאחר שעבר, החזיר את הכתפיים למקומן.
שיראטורי לא רצה להוכיח שהוא פושע, אלא למחות על התנאים הקשים. באופן מפתיע, הוא הלך ישירות לביתו של הסוהר הטוב, קובאיאשי, כדי להתלונן בפניו על חוסר הצדק של מערכת הכלא. קובאיאשי אירח אותו, אך בזמן ששיראטורי בשירותים הוא הזעיק את המשטרה. שיראטורי נעצר שוב מבלי שהתנגד.
השלטונות היפניים איבדו את הסבלנות. הם העבירו את שיראטורי לכלא אבאשירי שבצפון הוקאידו – כלא הידוע לשמצה בקור הקיצוני שבו ובכך שאיש מעולם לא ברח ממנו. שיראטורי הוכנס לתא בטון קפוא, כשהוא לובש רק בגדים דקים. הוא נכבל באזיקי מתכת מיוחדים וכבדים במיוחד (שקלו קילוגרמים רבים) שיוצרו מנחושת ואטמו את ידיו ורגליו, ללא יכולת תנועה כמעט.
שיראטורי קיבל בכל יום מנה של מרק מיסו יפני מסורתי. המרק מכיל כמות גבוהה של מלח. בכל יום, במשך חודשים, שיראטורי ירק או שפך מעט ממרק המיסו על חריצי המנעול של האזיקים שלו ועל סורגי הברזל של פתח האוכל שבדלת.
המלח שבמרק גרם לקורוזיה (חלודה) מואצת של הנחושת והברזל. באוגוסט 1944, לאחר חודשים של סבלנות, הברזלים נחלשו לחלוטין. שיראטורי שוב פרק את כתפיו, שבר את האזיקים החלודים, והשתחל החוצה דרך הפתח הקטן של דלת התא (פתח הגשת האוכל).
הפעם שיראטורי נעלם לזמן רב. הוא חי ביערות ובחצי אי מבודד במשך שנתיים, כשהוא ניזון מצייד, דגים ופירות יער.
בשנת 1946 שיראטורי שמע שמועה שהמלחמה (מלחמת העולם השנייה) הסתיימה. הוא החליט לרדת מההרים לכיוון העיר. בדרכו הוא עבר ליד שדה עגבניות. חקלאי מקומי שחשב שהוא גנב תקף אותו במגל. שיראטורי הגן על עצמו, ובמהלך המאבק החקלאי נהרג. שיראטורי נעצר שוב. הפעם בית המשפט המחוזי בסאפורו גזר עליו עונש מוות. הוא הושם בכלא סאפורו תחת שמירה של 24 שעות ביממה על ידי שישה סוהרים חמושים, כשהתא שלו נבדק מספר פעמים ביום. הסוהרים היו בטוחים שהוא ינסה לברוח מהתקרה או מהדלת, ולכן מיקדו את כל תשומת הלב שלהם כלפי מעלה.
שיראטורי הבחין שהסוהרים מסתכלים רק למעלה. הוא החליט לעשות את ההפך – לחפור למטה. בעזרת חתיכת מתכת קטנה שמצא ובעזרת קערת המרק העשויה מעץ שקיבל, הוא החל להרים את לוחות העץ של רצפת התא ולחפור באדמה שמתחתיהם. בכל פעם שהסוהרים בדקו אותו הוא ישב בדיוק מעל הפתח כדי להסתיר אותו. ב-11 במרץ 1947 הוא חפר מנהרה מתחת לחומת הכלא ויצא לחופשי.
שיראטורי הסתובב חופשי במשך כשנה. בשנת 1948, כשהוא בן 41, הוא ישב על ספסל ציבורי בפארק בעיר סאפורו. שוטר מקומי שהיה בסיור התיישב לידו. השוטר לא זיהה אותו כנמלט המפורסם, ובאופן אקראי והומני, הציע לשיראטורי סיגריה (שהייתה מוצר יקר ונדיר מאוד ביפן של אחרי המלחמה). המחווה הפשוטה הזו של טוב לב ריגשה את שיראטורי עמוקות. הוא היה רגיל שמתייחסים אליו כאל חיה או פושע נתעב. בתגובה שיראטורי פנה לשוטר ואמר לו: "אתה אדם טוב. אני יושיה שיראטורי, ואני מסגיר את עצמי אליך".
הפעם המערכת התייחסה אליו אחרת. הסיפור שלו כבר היה מפורסם מאוד ביפן, והציבור ראה בו סוג של אנטי-גיבור שנלחם במערכת בתי כלא אכזרית. במהלך המשפט החוזר השופטים בחנו את נסיבות בריחותיו והבינו שהוא מעולם לא פגע בסוהר או באזרח חף מפשע במהלך הבריחות, ושמקרי המוות שנקשרו בשמו היו הגנה עצמית או תוצאה של קטטה. עונש המוות שלו בוטל. הוא נידון ל-20 שנות מאסר בלבד.
הוא הועבר לכלא פוצ׳ו בטוקיו, שם זכה לתנאים אנושיים, עבד בעבודות כלא קלות והפך לאסיר למופת. בשנת 1961, בגיל 54, שיראטורי שוחרר מהכלא בגין התנהגות טובה. הוא חזר למחוז הולדתו, התאחד עם בתו (אשתו נפטרה בזמן שהיה בכלא) ועבד בעבודות מזדמנות. הוא נפטר בשנת 1979 בגיל 71 כתוצאה מהתקף לב. הסיפור שלו נחשב עד היום לאחת מאגדות הבריחה הגדולות בעולם, והוא אף שימש השראה לדמויות רבות במנגה ובאנימה היפנית (כמו הדמות של שיראישי באנימה המפורסמת Golden Kamuy).