הצלם ש״הרס" את החתונה

הצלם ש״הרס" את החתונה

"זוכר שהמלצת לי פעם על אסף הצלם?", אמר מוטי ולקח עוד לגימה מהקפה שלו, "שמעת על הפדיחה שהוא עשה בחתונה של משפחת לוי בשבוע שעבר?"

המשפט הסתמי הזה הפך לי את הבטן.

אסף היה הצלם ה׳משפחתי' שלנו. תמיד עושה עבודה מעולה - מקצועי, אדיב, דייקן. מאז הפעם הראשונה שנעזרנו בו אני חוזרים אליו שוב ושוב, ואני ממליץ עליו בחום לכל מי שמחפש צלם.

הסתכלתי על מוטי מופתע, קצת מתגונן וניסיתי להבין מה הוא יודע שאני לא.

"תקשיב", הוא אמר, "הבן אדם דפק איחור מטורף והגיע באמצע האירוע! החופה כבר נגמרה מזמן, הריקודים בעיצומם, ואז הבחור מואיל בטובו להופיע. המשפחה הייתה בטראומה. הכלה עם דמעות, אל תשאל איזו עוגמת נפש. ממש חוסר אחריות".

אני שומע את זה והלב שלי נופל. כל כך התרשמתי מאסף, סמכתי עליו, ופתאום מתברר שהוא מסוגל לפשל ככה ולהגיע באמצע האירוע הכי חשוב בחיים של אנשים? !

אמרתי לעצמי: אני לא יכול להמשיך להמליץ עליו אם זה המצב.

ואז, שלשום, ממש במקרה, אני מגיע לבר מצווה של חבר מהקהילה - ואסף נמצא שם. עומד לו עם המצלמה ומנופף לי לשלום בחיוך.

הרגשתי לא בנוח. התלבטתי. לגשת, לא לגשת, להעמיד פנים שלא ראיתי.

בסוף החלטתי שאני חייב לברר. ניגשתי אליו ואמרתי לו דוגרי:

"אסף, נהנינו ממך מאוד בזמנו ועשית אצלנו עבודה טובה. אבל מסתובב עליך סיפור - שלא מזמן הגעת לחתונה רק באמצע. איך זה יכול להיות?"

אסף היה נראה כאילו ענן אפור כיסה את הפנים שלו. נראה היה שמה שאמרתי ממש דקר אותו בלב. הוא לקח נשימה עמוקה ואמר:

"כן, זה נכון שהגעתי לחתונה באמצע, אבל הסיפור היה אחר לגמרי.

תבין, משפחת לוי בכלל לא הזמינה אותי.

הם סגרו עם צלם אחר והוא הבריז להם ברגע האחרון. פשוט לא הגיע.

ואז, באמצע האירוע, בלחץ היסטרי, מישהו השיג את המספר שלי והם התקשרו אלי מתחננים שאבוא להציל אותם.

אל תשאל מה עשיתי. עזבתי הכול. ויתרתי על דברים אישיים שהיו לי באותו ערב, ותוך חצי שעה הייתי שם.

נכון, הגעתי באמצע, אבל מה לעשות, זה היה הרגע שבו הם קראו לי. נתתי את הנשמה כדי לנסות לתקן את הנזק שמישהו אחר גרם להם".

נשארתי בלי מילים.

אדם עזב הכול ורץ להציל זוג כדי שתישאר להם מזכרת מהערב השמח בחייהם, ובדיוק המעשה הזה, החסד הענק שעשה, הפך בפה של אנשים ל״צלם רשלן שאיחר".

נתון אחד חסר. רק אחד. והתמונה כולה מתהפכת מן הקצה אל הקצה.

יצאתי מהבר מצווה הזו עם הרבה מחשבות.

הדבר שבאמת הטריד אותי לא היה אסף, אלא כמה מהר אני נפלתי בפח. איך תוך שבריר שניה קניתי בעצמי את הסיפור, לא ביקשתי הוכחה, לא חשבתי שאולי יש צד שני. קלטתי שמועה ותוך רגע חרצתי על אדם פסק דין.

אם לא הייתי פוגש אותו במקרה או שהייתי מעדיף 'להחליק' את זה ולא לשאול אותו, הייתי ממשיך להסתובב עם הגרסה הזאת, ואולי גם מעביר אותה הלאה. . .

ובעצם זה לא רק הסיפור הנקודתי הזה.

כי אם דעה על אדם יכולה לקרוס בגלל נתון אחד שחסר - כמה מהדעות שאנחנו סוחבים בנויות על אותה קרקע רעועה? לא רק על אנשים. על אירועים, על תופעות, על העולם כולו. אנחנו קולטים רסיסי מידע וסביבם משלימים תמונה שלמה, בטוחים בה כל כך, מבלי לדעת שדווקא הפרט שאולי חסר יכול לשנות אותה לגמרי.

הרב מרדכי אליהו והמשיח המתחזה

שלום רבותיי, בוקר טוב, בשורות טובות לכל עם ישראל. בשבוע הבא יחול לנו האזכרה של מורנו ורבנו הרב מרדכי אליהו, זכר צדיק לברכה. הנה מעשה של חוכמה גדולה של חסד, כמו שהיה הרב מרדכי אליהו. אומר אחד: הוא יושב אצל הרב מרדכי אליהו במוצאי שבת, וכבר מאוחר בלילה הרבנית אומרת לו: "הרב אין לו כוח, אל תכניס אף אחד. מי שדופק אפילו אל תפתח לו, ואם הוא רוצה להיכנס אל תכניס אותו." והנה, אחרי כמה דקות, אחרי שתיים עשרה בלילה, דופק מישהו. אומר לו הרב אליהו: "תפתח." מה יעשה? הרב אמר לו, הוא פותח. פותח, רואה עם מישהו גדול הר אדם, עם כיפה של הכותל. אומר לו, והוא מסתכל עליו, מסתכל על הרב, הוא אומר: "איך אני אכניס אותו עכשיו? הרבנית אמרה לו, אל תכניס." הוא עושה לו הרב עם הסימן, תיק, תיק, שייכנס. הוא נכנס ויושב ליד הרב. אומר לו הרב: "מה כבודו רוצה?" אומר לו: "הרב, באתי להגיד לרב שאני המשיח." נו, אומר לו הרב: "טוב, אז מה אתה רוצה ממני שאתה המשיח?" אומר לו: "הרב, אני צריך את ההסכמה של הרב, שהרב יודיע שאני המשיח, ואני אתגלל בני ישראל, וככה אני עדיין, ההסכמה של הרב." הוא אומר לו: "הרב, טוב, בסדר, אני אכתוב לך." הולך הרב, מוציא לונגו כזה, שכתוב מרדכי, רב מרדכי אליהו וכל זה, והוא כותב, מתחיל לכתוב: "לכל אחינו בני ישראל." לפני שהוא כותב, שואל לו הרב: "תגיד לי, כבודו, מתי אתה רוצה להתגלות? מתי, כבוד המשיח, מתי רוצה להתגלות?" הוא אומר לו: "ההוא, יום-יומיים אני מתגלה, רק הרב כבר יאשר לי ואני אתגלה יום-יומיים." אומר לו הרב: "אבל תדע לך, כי אם אתה תגיד שאתה משיח, אנשים יתחילו לשאול אותך שאלות. אז אולי אני אשאל אותך איזה שאלה בגמרא, משהו, ואז זה נראה שאתה יודע, כי אחרת, איך אני אכתוב שאתה משיח ואחרי זה יהיה בושות?" אומר לו הרב: "אני בגמרא לא למדתי בחיים, אני לא יודע מה זה גמרא." אומר לו הרב אליהו: "תום, בסדר, אני נגיד אעמוד לידך בגמרא, אני אענה על השאלות, מה שזה, אבל אולי משנה אני אשאל אותך, כי לפחות משהו שהמשיח ידעו, שיראו שהוא יודע משהו, אני אשאל אותך איזה שאלה במשנה, אולי אתה יודע." אומר לו: "כבוד הרב, אני בחיים לא למדתי משניות, אני לא יודע איך לומדים משניות." אומר לו הרב: "אז מה יהיה? יהיה בושות גדולות?" אומר לו הרב: "אבל אולי חומש אני אשאל אותך, כי אולי חומש אתה יודע, וככה לפחות לא יהיה בושות, משניות אני אענה, וגמרא אני אענה, וחומש אתה תענה." אומר לו הרב: "לא קראתי חומש, אני לא יודע." אומר לו הרב אליהו: "טוב, תשמע, זה עסק קשה, אתה תתגלש, אתה משיח, ואנשים יבואו, יש שאלות גדולות, יהיו בושות גדולות, בוא נעשה עסק. אתה תלך ללמוד שנה-שנתיים במכון מאיר, וככה, שמה, אתה תדע משהו זה, ואז אחר כך תתגלה, תבוא, אני אכתוב לך את הזה, והכל יהיה בסדר." הוא אומר לו: "הרב צודק, איך הרב צודק, וואי וואי וואי וואי וואי, בוודאי, בוודאי. שמע לי מה שהרב אמר," ויצא שמח וטוב לב. אמר: "אני אלך ללמוד עכשיו במכון מאיר, והכל יהיה." כנראה אנחנו לא יודעים מה קרה איתו בסוף, כנראה הלך למכון מאיר, וראה שיש לו הרבה מה ללמוד, והבין שאולי הוא יהיה משיח עוד הרבה שנים, אבל לא עכשיו כרגע. רק הוא יצא, והוא יוצא שמח וטוב לב, וזה המשיח שלנו, רק הוא יוצא מהבית. אומר לו הרב שישב ליד הרב מרדכי אליהו, שואל אותו: "כבוד הרב, אין לרב מה לעשות? מה הרב מבזבז את הזמן? אין לרב מה לעשות, אך שתעסק עם משוגעים?" אמר: "הנה, יש חכם אחר, בא אחד, אמר לו: הרב, אני משיח. אמר לו: תגיד לי, אתה יודע כמה, איך צריך להחזיר אבידה בקו בשתי אמות? כתוב, זה תיקו על זה בגמרא, אתה יודע לענות על התיקו הזה? לך מפה, אתה לא יודע לענות על התיקו, לך מפה. גמרנו, איפה יש לרב זמן עכשיו להתעסק בשטויות?" אמר לו הרב מרדכי אליהו: "תראו איזו חוכמה של חסד. אמר לו: הוא לא נשמה, הוא לא נשמה מתייסרת, לא צריך לעזור לו? הנה, גם לנשמה הזאת צריך לעזור, עזר לו. תראו איזו חוכמה גדולה. גם, לא זרק אותו מכל המדרגות, אמר לו: איזה שטויות אתה מדבר. גם, הכניס אותו לעולמה של תורה, עד שהוא כנראה הבין לבד שהוא לא יכול להיות כרגע משיח, עד שהוא כנראה הבין שזה, ויצא אותו גם שמח וטוב לב, וגם הוריד אותו מהעץ שהוא משיח. זה גדולי ישראל. חוכמה של חסד. לא סתם חסד, אלא חסד שבא מחוכמה, בעזרת השם, נלך בדרכיו להרבות חוכמה וחסד בעם ישראל, תשורתם של ישראל, בעזרת השם נתברך, שלום, שלום."