הנס של נועם: בר מצווה בין שני אבות
אביו, חנן עמר, היה ספר אהוב מאשקלון. הוא נרצח בדם קר בפסטיבל המוזיקה "נובה" בבוקר השבעה באוקטובר 2023, שמחת תורה תשפ״ד, בזמן שגונן בגופו על שתי נערות צעירות כדי להצילן.
חנן היה בן 38 במותו. הוא הותיר אחריו את אשתו מירי ושלושת ילדיהם היפים: אבישג (13), נועם (11) ואיתן (בן חמש וחצי). חבריו תיארו אותו כבעל הלב הרחב והגדול ביותר שאפשר לפגוש; אדם שאהב אנשים, אהב את משפחתו עד כלות, והיה מאוהב באהבה, בחסד ובחיים.
יותר משנתיים חלפו מאז אותו יום אפל. לפני מספר חודשים, כשנועם התקרב ליום הולדתו ה-13, אמו החלה לדבר איתו על חגיגת הבר מצווה שלו. אך נועם אמר לאמו המודאגת שהוא כלל לא מעוניין בבר מצווה. העצב והחורבן שבאיבוד אביו האהוב היו פשוט כבדים מנשוא. המחשבה להיכנס לנקודת הציון הזו בלי אביו נראתה לו בלתי אפשרית.
אמו נותרה המומה. היא אמרה לו: "לכל ילד יהודי יש בר מצווה בגיל 13. עולים לתורה בבית הכנסת, מניחים תפילין. זה משהו שילדים יהודים עושים כבר אלפי שנים". נועם השיב: "לא אני, אמא. אין לי בר מצווה". האם המבולבלת והעצובה שאלה: "אז מה היית רוצה לעשות במקום?"
"אני רוצה חופשה מהנה ומרגשת בארצות הברית. אני רוצה טיול באמריקה. אני לא רוצה מצווה", אמר נועם. אמו השיבה: "הייתי רוצה מאוד, אבל אתה יודע שאין לנו שום דרך לממן טיול כזה. אנחנו לא משפחה עשירה, אני כל כך מצטערת". נועם התעקש: "זה מה שאני רוצה. שאלת אותי – וזה מה שאני מבקש".
אמו, אישה עם לב מיוחד, אמרה לו: "אתה יודע, בני היקר, יש לך שני אבות בשמיים. אביך הביולוגי נמצא שם, ויש לך את הבורא, הקדוש ברוך הוא. למה שלא תדבר איתם ותגיד להם מה אתה רוצה? זה מעבר ליכולות שלי. זה לא משהו שאני יכולה לארגן אפילו בדמיון הכי פרוע שלי. לך תדבר עם שני האבות שלך בשמיים".
נועם שיתף אותי בסיפור ואמר: "לקחתי את דברי אמי ללב. הלכתי לבית הכנסת, דיברתי עם אלוהים ודיברתי עם אבא שלי. ביקשתי מאבא שיהיה מליץ יושר עבורי, וביקשתי מהשם: 'אנא, ארגן לי טיול לאמריקה'".
החיים המשיכו. כמה שבועות לאחר מכן, מירי עמר קיבלה הודעה לטלפון שלה. קיימת עמותה בשם "מנוחה ושמחה", המנוהלת על ידי זוג חסידי ישראלי, חבריי היקרים מנדי וברכי קוניק. הארגון הוקם כדי לתמוך במשפחות שכולות בישראל לאחר טבח השבעה באוקטובר ומלחמת עזה. הם ארגנו טיול של עשרה ימים באמריקה למשפחות שכולות, כשכל ההוצאות משולמות.
מירי האלמנה הסתכלה על התאריכים. זה היה בדיוק בשבוע של הבר מצווה של נועם.
"חשבתי שאני הוזה", היא סיפרה לי. "חשבתי שהשתגעתי או שאני חולמת". היא התקשרה אליהם והם אמרו לה: "כמובן, הצטרפו אלינו. תביאו את הילדים, אתם הולכים ליהנות". כשסיפרה למנדי קוניק את כל הסיפור – שבנה לא רוצה מצווה אלא טיול – הוא ענה: "זה מדהים. אנחנו נארגן לבן שלך בר מצווה במלון היפה ביותר בארצות הברית. מאות יהודים יחגגו איתו במהלך חופשת החלומות הזו".
כך, לפני שבועות ספורים, בשבת פרשת חיי שרה (נובמבר 2025), הצטרפתי ליהודים רבים במלון "ברקלי" על שפת הים בניו ג׳רזי. נועם עלה לתורה, ואז הונף על כתפיים כשמאות אנשים רוקדים איתו – יתומים, אלמנות, הורים שכולים ותורמים שהתאחדו לשבת המיוחדת הזו. רקדנו ושרנו, זרקנו עליו סוכריות וחגגנו את בר המצווה שלו.
הוזמנתי לשאת כמה דברים ואמרתי: "נועם יקירנו, כולם בחדר הזה חשבו שהם באים לאמריקה רק בשביל נופש. כמעט 200 כרטיסי טיסה מומנו למשפחות הללו כדי להגיע מישראל. אבל האמת היא, בלי שאיש מאיתנו ידע, שכל הטיול הזה אורגן בזכות התפילות שלך. כשאתה התפללת להשם וביקשת מנשמתו הקדושה של אביך להתפלל עבורך, אלוהים חיבר את כל החלקים כדי שתזכה לחגיגה המפוארת הזו".
בקהל ישב אדם נוסף, עקיבא אליהו. הוא ישב שם לצד נועם, ליווה אותו והכין אותו לבר המצווה. עקיבא סיפר לי: "היה לי בן, אריאל. הוא היה תותחן טנק. בבוקר השבעה באוקטובר הוא לקח את הטנק שלו לקיבוץ בארי. הוא הרג עשרות מחבלים והציל אינספור חיים, עד שנרצח בגיל 20. לפני כמה שנים, גם הוא חגג את שבת הבר מצווה שלו בפרשת חיי שרה".
זהו חיבור של נשמות. אחרי חגיגת השבת, כשנועם אכל פיצה במוצאי שבת, הוא אמר לי: "לקחתי את המילים של אמא שלי ברצינות. היא אמרה לי – 'לך להתפלל, יש לך שני אבות בשמיים, דבר איתם'. וזה מה שעשיתי".
זהו, חבריי, כוחו של לב טהור שנמס בתפילה.