יום רביעי, 5 באוגוסט 2026

הצי הצהוב בלב הים

מתי בפעם האחרונה שמעתם על 15 ספינות מסחר מ-8 מדינות שונות שנלכדו באמצע אזור קרב, נתקעו יחד במשך 8 שנים, והקימו קהילה עצמאית בלב ים — כולל משחקים אולימפיים משלהן, כנסייה, ואפילו בולים רשמיים?

אם זה נשמע כמו תסריט לסרט הישרדות קומי, ברוכים הבאים ליוני 1967. זהו הסיפור האמיתי על "הצי הצהוב" (The Yellow Fleet), הקהילה הצפה המוזרה ביותר בהיסטוריה הימית.

ב-5 ביוני 1967 פרצה מלחמת ששת הימים. באותו הבוקר, שיירה של 15 ספינות מסחר בינלאומיות (מבריטניה, מערב גרמניה, פולין, שוודיה, צרפת, ארה״ב, צ׳כוסלובקיה ובולגריה) עשתה את דרכה בתעלת סואץ בצפון-מזרח מצרים.

כשהקרבות התלקחו, נשיא מצרים גמאל עבד אל-נאצר ציווה לחסום את התעלה מיידית כדי למנוע מעבר ספינות. המצרים הטביעו ספינות ישנות בשני קצוות התעלה, פוצצו גשרים ופיזרו מוקשים ימיים.

15 הספינות נלכדו בדיוק באמצע התעלה — באזור רחב שנקרא "אגם המר הגדול" (Great Bitter Lake).

המלחמה קצרה הסתיימה תוך ששת ימים, אבל התעלה נותרה סגורה לחלוטין. קו החזית המתוח בין צה״ל לבין הצבא המצרי נמתח משני צדי התעלה, והספינות נשארו תקועות בלב אזור מפורז.

עם החודשים והשנים שעברו, סופות החול העזות של מדבר סיני כיסו את כל הספינות, המפרשים והסיפונים בשכבה עבה וזהובה של אבק וחול. המראה הסוריאליסטי הזה העניק לשיירה הלכודה את הכינוי המפורסם: "הצי הצהוב".

כשהבינו שהם לא הולכים לשום מקום בזמן הקרוב, צוותי הספינות החליטו לשתף פעולה במקום להשתגע משיעמום. בסוף שנת 1967 הם הקימו ארגון רשמי בשם "אגודת האגם המר הגדול" (Great Bitter Lake Association) — סוג של מיקרו-מדינה צפה.

חיי הקהילה שנוצרו שם היו בלתי נתפסים:

- דואר עצמאי: הספנים עיצבו בולים ייחודיים בכתב יד עם חותמת רשמית של האגודה. הפלא ופלא — הדואר המצרי הכיר בבולים הללו והעביר את המכתבים של המלחים למשפחותיהם בכל העולם!

- אולימפיאדת האגם המר (1968): במקביל לאולימפיאדת מקסיקו סיטי ב-1968, הצוותים ארגנו משחקים אולימפיים משלהם! 8 מדינות התחרו בשחייה, שיט, קפיצה לרוח, וטורניר כדורגל שנערך על הסיפון הענקי של הספינה הגרמנית MS Nordwind.

- התמחות לכל ספינה: הספינה הצרפתית הפכה למרכז הנופש (היה בה בריכת שחייה), הספינה הבריטית שמשה כמועדון חברתי ובית קולנוע, ובספינה המערב-גרמנית נערכו תפילות יום ראשון קבועות.

רק בשנת 1975, בעקבות הסכמי הפרדת הכוחות לאחר מלחמת יום הכיפורים, מצרים ניקתה לבסוף את תעלת סואץ ממוקשים ומספינות טובעות.

במאי 1975 — כמעט 8 שנים מלאות לאחר שנלכדו — הורשו הספינות לעזוב את התעלה.

מתוך 15 הספינות, רובן כבר לא היו כשירות לשיט ונגררו לגרוטאות. רק שתי ספינות גרמניות (Münsterland ו-Nordwind) הצליחו להניע את המנועים שלהן בכוחות עצמן ולהפליג חזרה לנמל הבית בהמבורג, שם התקבלו על ידי קהל של עשרות אלפי אזרחים מריעים.

פפסי שקנתה צי צבאי סובייטי

מתי בפעם האחרונה שמעתם על תאגיד משקאות קלים שהפך מלילה ליום לבעל הצי הצבאי השישי בגודלו בעולם — כולל 17 צוללות, ספינת טורפדו, פריגטה ומשחתת?

אם זה נשמע כמו תיאוריית קונספירציה או בדיחה של המלחמה הקרה, ברוכים הבאים לסיפור האמיתי על העסקה הביזארית ביותר בהיסטוריה העסקית: היום שבו חברת פפסי קיבלה צי צבאי מברית המועצות.

בשנת 1959 נערכה במוסקבה "התערוכה הלאומית האמריקאית". סגן נשיא ארה״ב דאז, ריצ׳רד ניקסון, אירח את מנהיג ברית המועצות, ניקיטה חרושצ׳וב. במהלך מה שנודע כ״וויכוח המטבח״ המפורסם, מנכ״ל פפסי, דונלד קנדל, הציע לחרושצ׳וב כוס פפסי קרה.

חרושצ׳וב טעם, התלהב, והתמונות שלו שותה את המשקה האמריקאי הציפו את העיתונים בעולם.

בשנת 1972, פפסי רצתה להיכנס באופן רשמי לשוק הסובייטי. העניין היה שלמטבע הסובייטי, הרובל, לא היה שום ערך מחוץ לגבולות ברית המועצות, והחוק הסובייטי אסר על הוצאת מטבע חוץ מהמדינה.

הפתרון? סחר חליפין (ברטר):

ברית המועצות סיפקה לפפסי תרכיזים ומפעלים, ובתמורה פפסי קיבלה את הזיכיון הבלעדי להפצת וודקה ״סטוליצ׳ניה״ בארצות הברית. פפסי הפכה למוצר הקפיטליסטי המערבי הראשון שנמכר בתוך ברית המועצות.

העסקה עבדה מצוין במשך שנים, והרוסים פשוט חלו על פפסי. בסוף שנות ה-80 היו בברית המועצות עשרות מפעלי פפסי, והביקוש היה אדיר.

בשנת 1989 הגיע הזמן לחדש את החוזה, אך הפעם הייתה בעיה קשה:

1. פפסי הייתה שווה כבר מיליארדי דולרים בשוק הסובייטי. 2. יצוא הוודקה לארה״ב כבר לא הספיק כדי לכסות את העלות. 3. בשל המלחמה באפגניסטן, הציבור האמריקאי החל להחרים מוצרים רוסיים, ומכירות הוודקה צנחו.

לסובייטים לא היה כסף נזיל, אבל היה להם משהו אחר בשפע: ציוד צבאי ישן שהוצא משימוש.

כדי לחסוך במטבע חוץ ולשלם לפפסי, הממשל הסובייטי הציע עסקה חסרת תקדים. בתמורה למשקאות פפסי בשווי 3 מיליארד דולר, ברית המועצות העבירה לבעלות חברת פפסי:

- 17 צוללות דיזל - משחתת אחת - פריגטה אחת - ספינת סיירת (קרוזר)

ברגע שיושמה העסקה, לחברת פפסי היה בניהולה את הצי הצבאי ה-6 בגודלו בעולם!

מובן שפפסי לא תכננה לכבוש מדינות או להילחם בקוקה-קולה בלב ים. הציוד הצבאי שקיבלה היה ישן וחלוד, ופפסי מכרה את כל הצי מיד לחברה שבדית שפרקה אותו למתכת (גרוטאות).

ועדיין, העסקה עוררה סערה בוושינגטון. היועץ לביטחון לאומי של ארה״ב הביע דאגה מול מנכ״ל פפסי, דונלד קנדל, על כך שחברה פרטית מחזיקה בצי צבאי קטלני.

קנדל ענה לו במשפט ההיסטורי המפורסם:

״אנחנו מפרקים את ברית המועצות מנשקה מהר יותר מכפי שאתם בפנטגון מצליחים לעשות! ״

כעבור שנתיים, ברית המועצות התפרקה לחלוטין, והעסקה הזו נותרה אחד הרגעים הביזאריים והמשעשעים ביותר של סיום המלחמה הקרה.

משה פלסר: מהרוע לטוב

ב-2 ביולי 2008, משה פלסר, טוראי צעיר הנמצא בעיצומה של הכשרת הלוחם שלו בחטיבת גולני (בהמשך שירת ביחידת אגוז), שהה בחופשה בביתו שבירושלים.

פלסר רכב על אופניו במרכז העיר כשהוא לבוש בבגדים אזרחיים וללא נשק. לפתע, הבחין בטרקטור גדול שנוסע בפראות ברחוב יפו, רומס מכוניות והורג עוברים ושבים (בפיגוע נרצחו שלושה אזרחים).

פלסר לא היסס, השליך את אופניו ופתח בריצה לעבר הטרקטור המשתולל. הטרקטור נתקע לרגע במעקה בטון. מאבטח אזרחי חמוש טיפס עליו אך קפא ולא ירה במחבל, ומשה טיפס מיד אחריו. המחבל התעורר מעילפון קצר והחל להסיע את הטרקטור שוב. מעוצמת התנועה פלסר נזרק לאחור ונפל מהכלי, אך התעשת מיד, טיפס עליו בשנית, חטף את האקדח מידיו של המאבטח, כיוון לעבר המחבל וירה בו ארבעה כדורים שהרגו אותו במקום והפסיקו את מסע הרצח.

בדיוק 11 שנים ויום לאחר הפיגוע, החליט פלסר להשלים את מעשה הצלת החיים מהצד השני. הוא פנה לארגון "מתנת חיים" ותרם כליה באופן אלטרואיסטי לאדם שלא הכיר מעולם, במטרה להפיץ אור וטוב כמשקל נגד לרוע שפגש בעבר.

"לפני 11 שנים הזדמן לי להיות מול רוע מוחלט, ובחרתי לעשות משהו טוב. המשהו הטוב היה להרוג. היום אני בוחר לעשות משהו טוב, שהוא להחיות".

הניתוח הוכתר בהצלחה והפך לסמל של גבורה אזרחית מתמשכת.

הצי הצהוב בלב הים

מתי בפעם האחרונה שמעתם על 15 ספינות מסחר מ-8 מדינות שונות שנלכדו באמצע אזור קרב, נתקעו יחד במשך 8 שנים, והקימו קהילה עצמאית בלב ים — כולל...