בזמן מלחמת שלום הגליל אבא שלי היה ראש הכולל בישיבת כרם ביבנה ויהודה כץ היה תלמיד בישיבה. במשך תקופה ארוכה הם למדו יחד דף יומי בחברותא, עד המלחמה שממנה לא חזר.
והנה סיפור פלאי שסיפר לנו אבא שלי בעניין.
אני מפרסם שוב לע״נ יהודה ז״ל ששרידי גופתו הוחזרו בה״ב.
"אחת לכמה שבועות היינו מתכנסים בביתו של יהודה כץ אצל ההורים לשיעור. יצא לי מידי פעם להעביר את השיעור בפני החברים והמשפחה. פעם אחת סיפרתי לאבא של יהודה שאני הייתי האחרון שלמדתי עם יהודה. הייתי חברותא של יהודה, והיינו לומדים כל יום בהפסקת צהרים את הדף היומי. היינו בסוף מסכת ערכין כשפרצה מלחמת לבנון.
הודיעו לבחורים שבראשון בלילה יבואו אוטובוסים לקחת אותם. באותו ערב הייתה מסיבת שבע ברכות לאחד הבחורים וסיכמנו בינינו שאחרי המסיבה נתיישב ללמוד ולסיים את המסכת כי נותרו לנו עוד שני דפים לסיימה, ואכן כך עשינו וסיימנו את מסכת ערכין. אמרנו את הנוסח המקובל תוך הדגשת התפילה הנאמרת בסיום: ״ותתקיים בי בהתהלכך תנחה אותך, בשכבך תשמור עליך, והקיצות היא תשיחך״.
ליויתי את יהודה לאוטובוס שחיכה ברחבה שלפני הישיבה, נפרדנו בהתרגשות מתוך ברכה לשובו לשלום. האוטובוס נסע לדרכו ומאז לא ראיתי אותו."
"אבא של יהודה מאוד התרגש למשמע הסיפור על סיום מס׳ ערכין, והוציא מכיס מעילו פנקס שבו היו כתובים הדברים הבאים, שאותם כתב כחצי שנה לפני כן.
הוא סיפר לי שהיה נוסע מידי פעם למקובל כלשהו כנראה ביפו, אולי הרב פיש שהיה תלמידו של הסנדלר. כשהיה אצלו לאחרונה, סיפר לו המקובל שחלם על יהודה בלילה, והנה הוא יושב בגן ״ולומד מסכת ערכין״.
אין שום סיכוי שהוא שמע אי פעם שלמדנו מס׳ ערכין. אני לא יודע מה טיבו של אותו גן ומשאיר זאת לדמיונם של הקוראים.
את הסיפור כתב יחיאל גרינברג, בנו של הרב מרדכי גרינברג ראש ישיבת כרם ביבנה לשעבר."