הסיפור של יחידה 777 המצרית בקפריסין (הידוע כפשיטה על נמל התעופה בלרנקה ב-19 בפברואר 1978) הוא אחד הכשלונות המבצעיים המפורסמים והקטלניים ביותר בהיסטוריה של הלוחמה בטרור.
ב-1978 שני מחבלים פלסטינים התנקשו בניקוסיה ביוסף אל-סבאעי, עורך עיתון מצרי בכיר וחבר קרוב של נשיא מצרים, אנואר סאדאת.
לאחר מכן מחבלים חטפו מטוס נוסעים של חברת התעופה הקפריסאית עם 16 בני ערובה ונחתו איתו בנמל התעופה בלרנקה.
הנשיא סאדאת דרש פעולה מיידית ושילח לקפריסין את יחידת העילית החדשה שלו ללוחמה בטרור, יחידה 777.
מצרים רצו פעולת חילוץ נועזת בסגנון "מבצע אנטבה" הישראלי, אך מצרים ביצעה אותה ללא תיאום ואישור מקפריסין:
מטוס תובלה מצרי (C-130 הרקולס) נחת בלרנקה באמתלה של נשיאת שר מצרי למשא ומתן.
עם נחיתתו, דלתות המטוס נפתחו וכוחות קומנדו של יחידה 777 החלו להסתער ברכב ובריצה לעבר מטוס החטופים.
שלטונות קפריסין, שניהלו באותם רגעים משא ומתן מתקדם עם החוטפים, ראו בכך פגיעה חמורה בריבונותם וחשבו שמדובר בכוח עוין או במחבלים נוספים.
המשמר הלאומי הקפריסאי פתח באש כבדה וישירה לעבר הלוחמים המצריים המסתערים.
הקפריסאים ירו פגז נ״ט שהשמיד לחלוטין את מטוס ההרקולס המצרי על מסלול הנחיתה.
בקרב שנמשך כ-50 דקות נהרגו 15 לוחמי קומנדו מצריים ועשרות נפצעו. אף חייל קפריסאי לא נהרג.
המחבלים במטוס החטופים נבהלו מהקרב שהתחולל מחוץ לחלון, שחררו את בני הערובה ונכנעו למשטרה המקומית ללא פגע.
בעקבות האירוע, ניתקו מצרים וקפריסין את היחסים הדיפלומטיים ביניהן למשך מספר שנים.
היחידה המצרית ספגה מכה קשה למוניטין שלה, ועברה בעקבות הכישלון תהליכי ארגון מחדש ואימון נרחבים (בסיוע מערבי) כדי להפוך ליחידה מקצועית יותר.
אבל האם היא באמת הפכה ליחידה מקצועית יותר?
עוד מעט תדעו. . .
ב-23 בנובמבר 1985, מטוס בואינג 737 של חברת איג׳יפטאייר המריא מאתונה לקהיר. זמן קצר לאחר ההמראה, שלושה מחבלים מארגון הטרור הפלסטיני של אבו נידאל השתלטו על המטוס.
מאבטח מטוס מצרי (סמוי) שלף אקדח וירה במחבל אחד למוות, המחבלים האחרים ירו במאבטח למוות וגוף המטוס חורר בכדורים.
המטוס פנה למלטה ונחת בנמל התעופה לוקה כשהוא פגוע וחסר דלק.
המחבלים, בהובלת הטרוריסט עומר רזאק, החלו לבצע סלקציה בין הנוסעים. הם בודדו נוסעים בעלי אזרחות אמריקאית וישראלית:
המחבלים ירו בראשם של חמישה נוסעים והשליכו אותם מהמטוס אל מסלול הנחיתה.
בין נוסעי המטוס היו שתי נשים ישראליות: ניצן מנדלסון (שנפטרה מפצעיה מאוחר יותר) ותמר ארצי (שנפצעה קשה אך שרדה בנס).
ממשלת מלטה סירבה לאפשר ליחידות השתלטות מערביות (כמו כוח דלתא האמריקאי) לפעול בשטחה, אך אישרה את כניסתה של יחידה 777 – יחידת הלוט״ר המצרית הצעירה, שאומנה בעבר על ידי האמריקאים.
התכנון המקורי היה לפרוץ למטוס בבוקר למחרת בחסות אספקת מזון, אך מפקדי היחידה החליטו לפעול במפתיע בלילה, שעה וחצי מוקדם מהצפוי, ללא תיאום מלא.
הפריצה למטוס הפכה במהירות לאסון מוחלט בשל חובבנות מבצעית:
הלוחמים הניחו מטען נפץ חזק מדי (מסוג סמטקס) על גג המטוס כדי ליצור פתח כניסה. הפיצוץ העז קרע את תקרת המטוס, הרג באופן מיידי כ-20 נוסעים והצית את חלקי הפלסטיק הפנימיים.
הפיצוץ גרם לשריפה קשה ולעשן שחור וסמיך. רוב ההרוגים באירוע (52 נוסעים) לא מתו מכדורים, אלא נחנקו למוות מהגזים הרעילים בתוך קבינת המטוס.
לוחמי היחידה שפרצו פנימה פתחו בירי מבוהל לכל עבר בתוך החשכה והעשן, ופגעו בנוסעים תמימים.
הכשל החמור ביותר התרחש מחוץ למטוס. נוסעים שהצליחו לברוח מהתופת הבוערת וקפצו מהמטוס אל המסלול, נורו למוות על ידי צלפים מצריים שמיקמו עצמם מסביב לשדה וחשבו שמדובר במחבלים שנמלטים.
מתוך 95 הנוסעים ואנשי הצוות שהיו על המטוס, 58 בני אדם נהרגו. רק מחבל אחד (מנהיג החוליה, עומר רזאק) שרד את הפריצה אחרי שנפצע, התחזה לאחד מנוסעי המטוס בבית החולים, אך זוהה ונשפט.
בעקבות רמת המקצוענות שהפגינה היחידה גם בקפריסין וגם במלטה, יחידה 777 הושבתה לתקופה ארוכה, לאחר מכן עברה ארגון מחדש מקיף ונבנתה מאפס בעזרת אימונים משותפים עם יחידות מערביות כדי למחוק את החרפה.