סיפור
סיפר הרב יחזקאל אברמסקי זצ''ל כי כאשר גורש על ידי הבולשביקים [=השלטון הקומוניסטי ברוסיה] לסיביר היה קשה לו לומר תפילת ''מודה אני". איך יוכל להודות לה' על שהחזיר לו נשמתו ליום נוסף של סבל, איזה חסד עושה עמו הקב''ה ''בחמלה'', כיון שבין כה וכה אי אפשר להתפלל ולעבוד את ה' כראוי בתנאים קשים בו הוא היה נתון. אך לאחר הרהור נוסף התיישבה דעתו. אכן ''רבה אמונתך'' - חייב אדם להודות לה' על שהוא מחייהו יום נוסף כדי שיכול בו להאמין. כדאי כל הסבל כדי לחיות רגע נוסף מתוך אמונה באלוקים, והאמונה היא אפשרית בכל מצב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה