"וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה'… וַיֵּעָתֶר לוֹ ה'" (כ״ה, כ״א)
סיפר מרן הרב מרדכי אליהו זצ״ל: כשמדברים על אדם גיבור, מיד עולה בדמיוננו דמות של אדם גדול מימדים וחזק פיזית. ברם, חכם סלמאן מוצפי זצ״ל היה אדם חלש-גוף מאוד. יכול אני להעיד עליו שלא היה בכוחו להרים אלא משקל מועט ביותר, ארבעה קילוגרמים ולא יותר – אבל ברוחו היה גיבור כארי. כשבאו צרות, ייסורים וסבל על עם ישראל, היה מצווה עלינו שלא נשב בשקט, אלא נלך עמו להתפלל. בדרך כלל, היו הולכים עמו זקנים חשובים ונכבדים והייתה זו זכות לנסוע בחבורתו.
פעם אחת הלך חכם סלמאן למורנו ורבנו עטרת ראשנו, דודי היקר, ראש ישיבת 'פורת יוסף', הגאון רבי יהודה צדקה זצ״ל, ואמר לו שעכשיו זה הזמן לעשות תפילות ולא הזמן בכדי ללמוד תורה כי צרה גדולה מרחפת מעל העם היושב בציון. ואכן הלכו עמו יחד כולם בכדי להתפלל על קברות הצדיקים. בתפילות אלו הם היו לוקחים איתם "צידה לדרך" – ספרי לימוד לחלק ביניהם את לימודם, כדי שכל אחד מהם ילמד קטע אחר מהזוהר. את זמן האכילה והמנוחה היה דוחה לסוף, "עד שנגמור להתפלל", והם היו מסיימים את התפילה בחצות הלילה. כמובן שמייד אמרו תיקון חצות, ורק לאחר מכן נפנו לאכול ולנוח, עד שיעלה עמוד השחר. נמצא שכל היום עבר עליהם בתענית! אלו גבורה וכח מנהיגות מיוחדים היו לו!
באחת הפעמים, מחבלים חטפו ילדים בבית הספר במעלות, ואנו הלכנו איתו להר הזיתים להתפלל לשחרורם. הקפנו את הקברים שבע הקפות והתפללנו לבורא עולם שיצילם. על אף שבאותו זמן היה חכם סלמאן כבר זקן ותשוש ומתקשה בהליכה, נשאו אותו על כסא לקבר הרש״ש ושם הוא ערך את הסגולה הזאת. כשסיימנו ועלינו לרכב, בישר: "עכשיו נושעו, עכשיו ניצלו". פתחנו את הרדיו בכדי שנשמע מה עלה בגורל החטופים, ואז הודיעו שחיילי צבא הגנה לישראל פרצו אל הבניין ושחררו את הילדים.
אין זה סיפור מימי קדם, אלא בנעורינו ראינו בעינינו, ובאוזנינו שמענו את שהיה. כח זה ניתן לו מפני שהיה "גיבור כארי" לברוח מן העבירה ולרדוף אחר המצווה. תפילה של אדם כזה היא תפילה מיוחדת, כזאת שאפילו לדעת רבי מאיר, שסבור שמה שנגזר – בראש השנה נגזר, אם אדם עומד להתפלל יש ביכולתו לבטל את הגזירות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה