מעשה באדם אחד שהיה הולך מארץ ישראל לבבל. בדרכו עצר לאכול לחם, וראה שני ציפורים שרבו זה עם זה, ותוך כדי מריבה מת אחד הציפורים.
הלך השני, לקח עשב מסוים מן הקרקע, הניח אותו על פי הציפור המת והחזיר אותו לתחיה.
ראה זאת האיש והבין כי לעשב זה יש סגולות מיוחדות. לקח עמו קצת מן העשב והמשיך בדרכו.
כאשר הוא הגיע לאיזור העיר צור, הוא ראה פגר אריה מת שהיה מושלך בדרך. החליט ההלך לבדוק האם אכן העשב יכול לחיות מתים: הניח את העשב על פי האריה והחזיר אותו לתחיה.
קם האריה וטרף אותו.
ולפיכך נאמר: "אל תעשה טובה לרע, ולא תבוא רעה על ראשך". (לפי מדרש רבה פרשת קורח)