מספרים על הרב גרוסמן, שהלך יחד עם אחד מהיהודים העשירים והנדיבים בעולם לכותל המערבי. כשהתקרבו לכותל, הם מבחינים ביהודי שנשען על אבני הכותל ובוכה בלי סוף. אומר הרב גרוסמן לעשיר: "תשמע, בא נעשה עסק, ניגש ליהודי הזה שבוכה ונשאל אותו מדוע הוא ממרר בבכי, מה הבעיה שלו? אם הבעיה שלו זה בתחום הרוחני, משהו שאני יכול לסייע לו כרב, אז אני אסייע לו. אבל אם הבעיה שלו היא כלכלית, חסר לו כסף, דירה וכו' אז אתה תעזור לו, אתה מסכים?"
אמר לו העשיר: "בסדר, אני מסכים".
ניגש הרב גרוסמן ואמר ליהודי: "מחילה מכבודו, אני רואה אותך כבר רבע שעה, יושב כאן ובוכה, אולי אני יכול לעזור לך במשהו?
עונה לו היהודי: "לא, אתה לא יכול לעזור לי. . . אני לא צריך עזרה".
אומר לו הרב גרוסמן: "תכיר, נמצא כאן אחד מגדולי הנדבנים, יש לך אולי בעיה כלכלית? כי אם כן, הוא יכול לעזור לך?
עונה לו היהודי: "לא, לא צריך".
אומר לו הרב גרוסמן: "אז מה קרה? מדוע אתה בוכה?
עונה לו היהודי: "אתה לא מבין כבוד הרב, יש לי עשרה ילדים, אתמול חיתנתי את הבן העשירי ובאתי היום להודות לקב״ה, על כך שזיכני לגדלם ולהכניסם לחופה בכבוד ובשמחה ועל כך אני בוכה. אינני צריך כלום, רק באתי להודות לה'".
אינכם צריכים לחכות עד חתונת ילדכם העשירי כדי להודות, אינכם צריכים לחכות לאירוע חגיגי או שמחה משפחתית כדי להודות.
פשוט קמים בבוקר, פותחים את העמוד הראשון בסידור וקוראים "מודה אני. . .", אח״כ פותחים את העיניים והלב ומתחילים להודות, על מה? על הכל!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה