מריאן כהן - מחר אני אבגוד

מחר אני אבגוד.

כתבה מריאן כהן, אחת הנשים האמיצות והפחות מוכרות בהיסטוריה של עם ישראל. אישה שהבריחה והצילה מאות ילדים מציפורני הגרמנים בשואה.

מריאן נולדה בגרמניה. לד״ר אלפרד וגרטה כהן, לאחר עליית הנאצים לשלטון, ברחה משפחתה לספרד. כשפרצה מלחמת האזרחים בספרד, ברחה משפחת כהן לצרפת.

בצרפת מצאה את עצמה משפחת כהן, בשטח תחת שלטןן וישי הידועה לשמצה.

מריאן ואחותה נשלחו לבית יתומים של תנועת הצופים. מריאן מצטרפת לתנועת הצופים ובהמשך לתנועה ציונית שאיגדה בתוכה את כל התנועות הציוניות בצרפת, שהקים לויט סימון, אחד הפעילים הציונים הבולטים בצרפת.

מריאן החלה לעבוד בצמוד לסימון. באחד ממסעותיהם ברחבי צרפת להפצת חומרים ביהדות וציונות, הגיעו לעיירה גרנובל שגבלה עם שוויץ. בעיירה גרנובל מצטרפת מריאן למחתרת היהודית שפעלה בצרפת מספר שנים.

פעילותה של המחתרת התמקדה בהסתרת ילדים יהודים במנזרים ובהברחת ילדים שהוריהם נשלחו למחנה ריכוז מצרפת לשוייץ ומשם לארץ ישראל.

כשנתפסה אחת הפעילות הבולטות במפעל הברחת הילדים, תפסה את מקומה מריאן.

כעשרים קבוצות ילדים הבריחה מריאן שהפכה למומחית בדרכי ההברחה.

בט' סיוון תש״ד (31. 5. 44) הובילה מריאן את קבוצתה האחרונה כשלושים ילדים בגילאים 4-16. בעקבות הלשנה נעצרה הקבוצה ובראשם מריאן ע״י הגרמנים. הקבוצה נלקחת למעצר בעיר אנמאס הסמוכה לגבול השוויצי. ראש העיר התערב לטובת הילדים והצליח להביא לשחרורם של הילדים הקטנים.

מריאן נלקחה ערב ערב, לחקירות תחת עינויים קשים אך לא אמרה מילה ולא הסגירה את שאר חברי המחתרת.

אחת הילדות, רנה קניג שהייתה בת עשר שהייתה בין הילדים העצורים, סיפרה בעדותה ליד ושם: "היא היממה אותנו, הצעירים, עם חיוכה וחיזקה אותנו. . . כל יום מריאן עצמה נלקחה לתחקור וכל ערב חזרה עם פנים אדומות ונפוחות. . . ככל שעבר הזמן התעוותו פניה. . . מריאן לעולם לא היססה או נכנעה"

חבריה למחתרת תכננו לשחרר את מריאן, אך היא סרבה בטענה, כי היא חוששת לגורל הילדים ולא תשאיר אותם לבדם.

בי״ז תמוז תש״ד (8. 7. 44) נכנסו חברי מילציה צרפתית שפעלה בשליחות הגרמנים לבית הכלא ומריאן נלקחת ליער סמוך ונרצחה באכזריות.

מריאן נתנה לאחד הילדים שיר שכתבה בכלא והוא העביר אותו למשפחתה לשיר קראה "מחר אבגוד"

מחר אני אבגוד, לא היום

מחר.

אינכם יודעים את גבולות אומץ לבי,

אני – אני יודעת.

אתם חמישה,

ידיכם הקשות ענודות טבעות,

לרגליכם נעליים מסומרות.

מחר אבגוד, לא היום.

י״ז תמוז מריאן כהן