מסופר על נפוליאון שבאחד מהקרבות הוא הגיע לעיר ברוסיה ושם עליה מצור כדי להתיש את התושבים ולכבוש את העיר, אבל עוברים הימים והעיר לא נכנעת עד כדי כך שכמה מהקצינים כבר באו לנפוליאון ואמרו לו חלאס בוא נחזור לצרפת. חשב נפוליאון ואמר: אני והרמטכ״ל נתחפש לאיכרים רוסים, ניכנס לעיר ונבדוק את המצב של התושבים — אם הם מיואשים ועוד מעט נכנעים או שיש עוד זמן.
התחפשו והסתובבו בתוך העיר, ושמעו שהאנשים ממש מיואשים ועוד כמה ימים העיר נכנעת. נכנסו לבית מרזח, ישבו והזמינו משקה. היו שם כמה חיילים רוסים, ואחד מהם היה בעבר בצרפת וראה את נפוליאון. הוא אומר לחברים שלו: "חבר׳ה, האיש הזה שם זה נפוליאון!" הסתכלו החיילים ושאלו אותו: "אתה בטוח?" ענה להם: "מאה אחוז!"
נפוליאון והרמטכ״ל שמו לב שהחיילים שם מתלחשים ומצביעים עליהם. אמר הרמטכ״ל לנפוליאון: "תביא לי עוד כוס!" הוא הרים גבה (יעני מי אתה שתגיד לי לשרת אותך), אבל הלך להביא. כשהגיע עם הכוס, קם הרמטכ״ל המחופש, הוריד לו סטירה מצלצלת, צעק עליו: "כמה זמן לוקח לך להביא את זה? !" קילל אותו, דחף אותו על הרצפה, בעט בו, ירק עליו, ואח״כ גרר אותו החוצה ואמר לו: "חכה מה אני יעשה לך בבית!"
החיילים הסתכלו בהלם ואמרו אחד לשני: "אין אדם בעולם שיעיז לעשות דבר כזה לנפוליאון! כנראה זה לא הוא!" רק יצאו מהעיר, נשכב הרמטכ״ל על הרצפה, נישק את העליים של נפוליאון ואמר לו: "תסלח ותמחל, כל מה שעשיתי היה רק כדי שתישאר בחיים. לא הייתה לי ברירה! ! !"
צחק נפוליאון ואמר לו: "אתה עכשיו עולה בדרגה!" ונתן לו הרבה מתנות.