ראש מילין (נקרא: רֵיש מִילִין) הוא ספר במחשבת ישראל וקבלה שכתב הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שבו ישנן דרשות על "טנת״א" (טעמי המקרא, הניקוד, התגים והאותיות).
את הספר כתב הרב קוק בעת היותו רב בלונדון בתחילת שנת תרע״ז, תוך שהוא מסתיר את הדבר מבנו — הרב צבי יהודה הכהן קוק, אשר חשש תמיד מפרסום כתבי אביו, שלהערכתו הדור לא היה מוכן להפצתם הרחבה (הרב פילבר).
ואכן, כאשר נודע לבנו על פרסום הספר, הוא הביע את התנגדותו לפרסום לאחר מעשה, ומאותו רגע והלאה הקפיד להיות מעורב תמיד בעריכתם ופרסומם של כתבי אביו — אחריות שהוא לקח על עצמו עד יום מותו, בהתאם לצוואת הרב קוק.
הספר נחשב לאחד הספרים הקשים מכל כתבי הראי״ה, וקשה מאד להבינו ללא רקע מקדים רחב בתורת הקבלה.
הרב קוק: "ריש מילין זה עניין של צו (מן השמים)". באגרת לבנו מרן הרצי״ה על הספר "ריש מילין" כותב הרב: "שאין יכולת לשום שכל אנושי לסקור את חביון קודשם (של האותיות והתגין) זולת קדישי עליונים שאור ה׳ הופיע עליהם הגבה למעלה למעלה מכל שרעפי לבב אנוש. . . אפילו הלשון החתום בו יש בו גם כן סגולה להאיר אור עליון על כל המשננו כי מתנת חינם חנני בו ה׳ מאוצרו הטוב. . . אף על פי שאין כדאי ומה גדלו חסדי השם" [אגרת תתצ׳].
אמרו הראי״ה ותלמידיו כי החזקתו של הספר היא סגולה להצלה ולהצלחה, וכן הוא סגולה ליולדת לזכות ללידה קלה כשתשים אותו תחת הכרית [וראה בספר ״שבחי הראי״ה״ עמ׳ קמט סיפורים בענין זה].
וכך מספר ר׳ שמעון גליצנשטין (מזכירו של הראי״ה בתקופת לונדון): "זוכרני כשיצא לאור הספר הרזי ״ראש מילין״, בא אחד לבקש מהרב את ברכתו שיזכה בדינו שנאשם בו במשפט פלילי (שלפי כתב האשמה היה צריך לקבל חמש שנות מאסר ועונש כספי גדול). אחד שהיה שם באותו מעמד [הרצי״ה מסר שמרן הראי״ה הוא זה שאמר לנתבע שיחזיק ספר ״ריש מילין״ בכיסו. ״משנת הרב״, עמ׳ 31]. אמר לו שבתור סגולה רצוי מאוד שיחזיק אצלו ספר אחד מקדושי ישראל. האיש לקח למטרה זו את הספר ״ראש מילין״. כעבור איזה שעות בא הנאשם ובשורה בפיו שיצא זכאי, והוסיף שהוא בטוח שניצל רק בזכות הספר הקדוש של הרב שהיה מונח בכיסו בכל משך זמן הילוך המשפט [הרב שלמה גליצנשטין, בספרו ״מזכיר הרב״, עמ׳ יא].
גם הרב צבי יהודה, בנו של מרן הראי״ה, ייחס לספר חשיבות סגולית. ומתוך כך היה נושא עמו בכיס מעילו הפנימי כנגד ליבו את הספר הקדוש [״עיטורי כהנים״ גיליון 60]. כמו כן, כאשר היה שולח תלמיד לשליחות מיוחדת לטובת כלל ישראל, היה נוהג פעמים רבות לתת לו ספר ״ראש מילין״ כסגולה [שם, אדר תשס״ו, וכן ב״עטורי כהנים״ אלול תשנ״ח]. לכמה מתלמידיו שיצאו למקום מסויים שיש בו סכנה, נתן הרצי״ה את הספר במתנה בתור סגולה לשמירה. והיו שלא נתן להם, אבל המליץ להם לשאת איתם ספר קדוש זה [״בדרך התורה הגואלת״, עמ׳ ס׳].