יום שני, 22 ביוני 2026

הלוחם הטוב בעולם עמנואל מורנו

הלוחם הטוב בעולם סא״ל עמנואל מורנו ז״ל. האיש שהפך לאגדה בחייו, ונותר תעלומה, השראה ומופת גם במותו.

אם צה״ל הוא הצבא הטוב בעולם, וסיירת מטכ״ל היא היחידה הכי טובה בצה״ל, ועמנואל הוא הלוחם הכי טוב בסיירת, אז עמנואל הוא הלוחם הכי טוב בעולם.

המילים הפשוטות והמצמררות הללו של מפקד הצוות שלו, לצד עדותו של מפקד היחידה לשעבר, הרצי הלוי, מגדירות את מי שהיה הלוחם הבכיר ביותר שנפל במלחמת לבנון השנייה, בן 35 בלבד בנפלו.

האגדה שמאחורי מעטה הסודיות

עמנואל שירת בסיירת מטכ״ל במשך 16 שנים מותחות, בהן טיפס לדרגת סגן-אלוף, דרגה המקבילה למפקד היחידה עצמו. הוא היה שותף למאות מבצעים עלומים בעומק שטח האויב, ביניהם לכידתו הנועזת של מוסטפא דיראני בלבנון בשנת 1994.

הוא ניחן בזיכרון פנומנלי, יצירתיות מבריקה וקור רוח קיצוני במצבי סכנת חיים. הוא האמין ביכולות ומתח אותן עד קצה גבול האפשר, ואז עוד קצת, מספרים חבריו.

לקראת מבצעים, במקומות שבהם אסור היה להחזיק מפות מחשש לנפילה בשבי, עמנואל היה מביט בתצלומי אוויר במשך דקות ארוכות ומטמיע אותם בראשו בזיכרון פוטוגרפי מוחלט. הוא היה מסוגל לצעוד עשרות קילומטרים בלילה חשוך בארץ אויב ולדעת בדיוק היכן נמצא כל עיקול, סלע או בית. אך לצד התעוזה, הוא מעולם לא לקה בשאננות. הוא היה חוזר ובודק את עצמו שוב ושוב, מקפיד על הפרטים הקטנים ביותר. עוד בחייו, זכה לכינוי המחייב "היוני נתניהו שלנו".

הגיבור שסירב לעטות דרגות ולקחת שכר נוסף, עמנואל היה משפטן, בוגר המרכז הבינתחומי בהרצליה, ובמקביל לשירותו אף עבד בשירות הביטחון הכללי (השב״כ). לאחר שהחל התמחות במשרד עורכי דין, הרגיש שזה לא בשבילו. הוא הבין שאת תרומתו האמיתית לעם ישראל הוא צריך לעשות בדרך אחרת וחזר לצבא הקבע.

הוא היה איש של ערכים מוחלטים ולקח את מושג נאמן הציבור לקצה הטהור ביותר. הוא סירב להשתמש ברכב הצבאי לצרכים אישיים, ובמקרים שבהם נאלץ לצאת לסידורים קלים, ביקש באופן אקטיבי שלא יחשיבו לו את השעות הללו בשכר.

התנתקות מחבל עזה ואירועי עמונה קרעו את סגור ליבו והוא חווה שבר עמוק. הוא אף התבטא אז באומץ: אם אֶדָּרֵש להשתתף באיזשהו מעגל של התנתקות, אני מוריד את הדרגות והולך הביתה. למרות השבר, כשמדובר היה במשימות למען המולדת הוא היה שם עד הסוף, במוטיבציית שיא. חבריו מספרים כי התהלך תמיד ללא דרגות על כתפיו. הוא לא נזקק להן כדי לפקד. עוצמתו נבעה מהדוגמה האישית ומהענווה שלו.

המבצע האחרון בבעלבכ והצוואה הרוחנית

שעות ספורות לפני שיצא למבצע האחרון ממנו לא חזר, ניהל עמנואל שיחה פילוסופית מצמררת עם אחד מחבריו ליחידה. החבר שאל אותו: אם חלילה יורים עליך עכשיו ואתה יודע שנותרו לך חמש דקות לחיות, מה תעשה?

עמנואל השיב בלי להסס שיקרא שמע ישראל. כשהחבר הקשה ושאל מה הטעם, הרי הוא הולך למות בכל מקרה, ענה עמנואל תשובה שהפכה לצוואה רוחנית: אם אדם חי כל חייו מתוך אמונה שיש בורא לעולם, אז גם בחמש הדקות האחרונות שלו הוא יעשה את מה שיש לו ערך ומשמעות, ולא יחפש רק תועלת רגעית. המשמעות היא מעל הכל.

גם היום, שנים רבות לאחר נפילתו, תמונתו של עמנואל מורנו ונסיבות נפילתו המדויקות נותרו חסויות ואסורות בפרסום – מקרה יחיד ומיוחד בתולדות המדינה.

הוא נפל במהלך מלחמת לבנון השנייה, לאחר שהפסקת האש כבר נכנסה לתוקף. עמנואל הוביל כוח של כ-100 לוחמים באזור בעלבכ, כשהם מחופשים לחיילי צבא לבנון. המבצע הוכתר בהצלחה, אך בדרך חזרה נתקל הכוח במארב ועמנואל נפגע ונפטר מפצעיו. הוא היה חלל המבצעים הראשון של הסיירת מזה שנים, והבכיר ביותר מאז נפילתו של יוני נתניהו באנטבה ב-1976.

ראש אמ״ן דאז, עמוס ידלין, העניק לו את צל״ש אלוף הפיקוד וכתב:

״עוז רוחו ואומץ ליבו היוו סמל ומופת ללוחמי היחידה, עת הובילם בארץ אויב. מסירותו, נחישותו ויכולותיו המקצועיות הגבוהות באו לידי ביטוי לכל אורך שירותו. . . סא״ל עמנואל מורנו ז״ל הוביל והשתתף בעשרות פעילויות מבצעיות עלומות לחיזוק ביטחונה של מדינת ישראל. ״

משפחתו, חבריו והעם כולו סירבו להניח לאורו לדעוך. זכרו הונצח בשורה ארוכה של מיזמים המביאים לידי ביטוי את ערכיו:

מרכז מורשת בגין העניק לאביו של עמנואל את הפרס המכובד כאות הוקרה על פועלו של בנו.

קבוצות אחרי עמנואל – קבוצות הכנה לצבא לבני נוער בירושלים, פתח תקווה וניצן, המחנכות לאור מורשתו ונמצאות בקשר רציף עם משפחתו.

מוסדות חינוך וספורט – תיכון ממ״ד באר עמ״י בבאר טוביה, אולם ספורט על שמו בבית שאן, ומרוץ הבינתחומי השנתי בהרצליה בהשתתפות מאות סטודנטים.

בית עמנואל – בעיר דוד, מבנה מגורים ל-12 משפחות בלב ירושלים.

מצפות וטבע – מצפה נחל שילה שחנכה המועצה המקומית בית אריה.

מצפה עמנואל – בדרום רמת הגולן המשקיף אל הכנרת, שהוקם על ידי חבריו ומנציח את אהבת הארץ שלו.

רחוב עמנואל מורנו – באשקלון, נחנך על ידי חברו הקרוב לצוות, נפתלי בנט, שספד לו וסיפר שקרא לבנו דוד עמנואל על שמו.

מעיין עין מורנו – מעיין יפיפה שנחפר ושופץ לזכרו סמוך ליישוב מטע שבהרי יהודה, המושך אליו אלפי מטיילים.

גנים ציבוריים – גן עמנואל ברעננה וברחובות, המנגישים את סיפורו לדור הצעיר.

ספרי תורה ורוח – בנוסף לארבעה ספרי תורה שנתרמו לזכרו, הוקמו בתי מדרש ותוכניות לימוד תורניות וערכיות הנושאות את שמו, מתוך חיבור לעולמו הרוחני העמוק.

עמנואל מורנו ז״ל הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים ועם שלם שנושא את עיניו אל דמותו הגיבור ללא הפנים, שהקריח את הכל, בצנעה ובגבורה, למען ביטחון ישראל.

יהי זכרו ברוך ומורשתו חקוקה בליבנו לעד.

הרב שחיבר את המנהיג לעמו

הרב אליהו זצ״ל נכנס לפגישה עם נתניהו. כשהוא נכנס, נתניהו הרגיש כמו עכבר. כשיצא, הוא הרגיש כמו אריה.

שאל אותו הרב שמואל: "מה אמרת לו?"

אמר הרב: "הסברתי לו וחיברתי אותו לכך שכל המנהיגים של עם ישראל בכל ההיסטוריה עומדים מעליו ודוחפים אותו הלאה. . ."

גילוי סודות מן השמים לרמח״ל

רמח״ל (אגרות הרמח״ל – אגרת טו): "ביום ראש חודש סיון ה׳תפ״ז, בהיותי מייחד יחוד אחד, נרדמתי. ובהקיצי שמעתי קול אומר: לגלאה נחיתא רזין טמירין דמלכא קדישה (=ירדתי לגלות רזים טמירים של המלך הקדוש). ומיד עמדתי מרעיד, ואחר נתחזקתי. והקול לא פסק, ואמר סוד מה שאמר. . . וחזר הקול ואמר סוד אחר. עד שאחר כך ביום אחד גילה לי שהוא מגיד שלוח מן השמים, ומסר לי ייחודים פרטיים לכוון בכל יום, ואז יבוא. . . ואחר כך כמשלוש חודשים נתן לי תיקונים פרטיים לעשות בכל יום, כדי שאזכה לגילוי אליהו זכור לטוב. . . ואחר כך בא אליהו ואמר סודות מה שאמר, והוא אמר שעתה יבוא מט״ט שרא רבה (המלאך מטטרו״ן). ובבואו ידעתי שהוא הוא, מפני דברי אליהו שאמר לי. ומאז והלאה הכרתים כל אחד בפני עצמו".

האר״י והנשמות בגן עדן

האר״י ז״ל היה מדבר עם נשמת הצדיקים שהם בעולם הבא, והיו מגלין לו רזי תורה. וגם היה יודע חכמת הפרצוף, ושרטוטי הידיים, ופתרון חלומות על אמיתתם, ובגלגולים ישנים וגם חדשים. והיה מכיר במצח אדם מה מחשב ומה שחלם, ומה פסוק קרא בעליית נשמתו לגן עדן בלילה, והיה מלמד פירוש שורש נשמתו. והיה קוראו במצחו זכיות ועבירות שחישב.

והיה יודע כמה טעויות נפלו בספרים. והיה יודע להכות בסנורים. והיה יודע כל מה ששנו החברים. והיה מלא חסידות ודרך ארץ וענוה, ויראת ה' ואהבת ה', ויראת חטאו, וכל מדות טובות ומעשים טובים היה בו. ועיני ראו ולא זר.

וכל זה השיג מרוב חסידותו ופרישותו, אחר התעסקו ימים רבים בספרים ישנים וגם חדשים בחכמה זו. ועליהן הוסיף חסידות ופרישות וטהרה וקדושה, וזהו הביאו לידי רוח הקודש, והיה אליהו נגלה לו תמיד.

ניקנור והנקמה בשערי ירושלים

גמרא (תענית יח:): "מאי ניקנור. . . ניקנור אחד מאפרכי יוונים היה, ובכל יום ויום היה מניף ידו על יהודה וירושלים ואומר: אימתי תפול בידי, וארמסנה. וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, קצצו בהונות ידיו ורגליו ותלאום בשערי ירושלים, ואמרו: פה שהיה מדבר בגאוה, וידים שהיו מניפות על ירושלים — תיעשה בהם נקמה".

יום ניקנור, יום נקמה, יום טוב להנציח את הנקמה, כדי לזכור את החירוף ואת הגידוף נגד ה׳ ונגד עירו, וכדי לזכור את הנצחון, כשהצליחו למגר את השונא ולתלות את בהונות ידיו ורגליו בשערי ירושלים, כך שכל העם, אנשים, נשים וטף, יראום וידעו כי "אך פרי לצדיק, אך אלקים שופטים בארץ".

"הנוקם":

"הנוקם":

בעקבות המהפכות של 1917 באימפריה הרוסית, התפתחה מלחמת אזרחים מורכבת באוקראינה. בשטח נלחמו ארבעה כוחות עיקריים: הצבא האדום של הבולשביקים, הצבא הלבן האנטי-בולשביקי, הצבא הפולני, והצבא הלאומני האוקראיני בהנהגת סימון פטליורה. הלאומנים האוקראינים הצליחו להקים רפובליקה עצמאית, אך היא החזיקה מעמד פחות משלוש שנים.

במהלך תקופה זו, היהודים סבלו באופן קשה במיוחד. למרות שפוגרומים התרחשו בכל רחבי האימפריה הרוסית, הזוועות באוקראינה היו חסרות תקדים בחומרתן. צבאו של פטליורה ביצע את מעשי הטבח האכזריים ביותר. חייליו וכנופיות מקומיות של אוקראינים עברו מעיירה לעיירה, רצחו, פצעו, אנסו ושדדו אלפי יהודים. התוצאה הייתה רבבות אלמנות ואלמנים, מאות אלפי יתומים ועשרות אלפי נכים ופצועים. פטליורה עצמו, למרות שטען שהוא מתנגד למעשי הטבח, למעשה התעלם מהם.

למרות שהעולם היהודי היה מודע לזוועות והתגייס לסייע, כולל יהודי ארה״ב והיישוב בארץ ישראל, הלחץ הבינלאומי לא הצליח לעצור את הטבח. בניגוד לפרעות קישינב ו״סופות בנגב״, פרעות פטליורה לא נצרבו בזיכרון ההיסטורי היהודי. הסיבות לכך היו: היעדר השפעה על התנועה הציונית, היעדר ביטוי ספרותי משמעותי כמו זה של ביאליק, והאפלה של השואה על אירועים אלה.

אולם, הסיפור לא הסתיים שם. לאחר נפילת הרפובליקה האוקראינית, פטליורה גלה לפריז. ב-1926, שלום שמואל שוורצבארד, שען ומשורר יהודי, רצח אותו ברחוב בפריז. בעת הירי, שוורצבארד קרא בשמות העיירות היהודיות שבהן בוצעו הטבחים. במשפטו, במקום להתגונן מאשמת הרצח, הוא הפך את המשפט לדיון על פשעי פטליורה באוקראינה. חבר המושבעים הצרפתי זיכה אותו פה אחד.

שוורצבארד נפטר בדרום אפריקה ב-1938, לאחר שהבריטים מנעו את עלייתו לארץ ישראל. ב-1967, בעקבות יוזמה של מנחם בגין, הועלו עצמותיו לישראל. כיום, רחוב קטן בבאר שבע נקרא על שמו — "רחוב הנוקם".

נסיים במילותיה האחרונות של הקדושה סוליקא (סול חגואל) למעניה: "אל תעכבו אותי — עירפו את ראשי במכה אחת — כיוון שאמנם מתה אני, חפה מכל פשע, אך אלוהי אברהם ינקום את מותי".

צרציל והמחיר של הידע הסודי

נובמבר 1940.

בחודשים יולי–ספטמבר ניסה חיל האוויר הגרמני להכריע את חיל האוויר הבריטי לקראת פלישה לבריטניה ולא הצליח. לאחר שהנסיון להכשיר את הקרקע לפלישה לא הצליח, עברו הגרמנים לטקטיקה של הכנעה מהאוויר. הרעיון היה להרוג כמה שיותר אזרחים עד שהבריטים ייכנעו. גם זה לא עבד. הבריטים ספגו אבידות אך לא נכנעו, ומעבר לכך הם שלחו מטוסים להפציץ את ברלין. זה בפני עצמו הוציא את היטלר הדיקטטור, שהבטיח לעמו כי בריטניה על סף כניעה, מכליו.

היטלר הזועם ראה כיצד בריטניה מחזיקה מעמד והיה ברור שהחורף רק יסייע לבריטים. תנאי מזג האוויר בחורף (במיוחד לפני 65 שנים) מבטיחים למעשה הפוגה לבריטניה. חלון ההזדמנויות לסיים את המלחמה במערב ולפנות ליעד האמיתי, ברית המועצות, הלך והתפוגג. במצב הזה ניסה היטלר רעיון חדש. הוא החליט לרכז מאמץ בעיר אחת, לשלוח מאות מטוסים (הפצצה ויירוט), להרוס אותה עד היסוד וכך להטיל אימה על האזרחים הבריטים כך שבריטניה תיכנע סוף סוף. העיר שנבחרה היא קובנטרי — עיר בינונית בת כ־250, 000 תושבים במערב בריטניה.

בעיר הזו לא היו תותחי נ״מ, חיל האוויר המלכותי לא היה ערוך בבסיסים בקרבת העיר, ותושבי העיר לא היו מתורגלים כמו תושבי לונדון לרוץ למקלטים מייד עם האזעקה. הידיעה על הצפוי לקובנטרי הגיעה לצ׳רצ׳יל. הידיעה על כוונת הגרמנים הושגה אודות לסוד חשאי שאסור היה שהגרמנים יגלו אותו. מזה מספר שבועות הצליחו הבריטים לפצח את הצופנים הסודיים ביותר של הגרמנים. הצלחת פיצוח הצופנים הייתה ידועה למספר מצומצם מאוד של אנשים בבריטניה. למעשה, חוץ מאנשי אותה יחידה שהצליחה לפצח, ידע רק צ׳רצ׳יל על ההצלחה. עד כדי כך הייתה הסודיות חשובה.

צ׳רצ׳יל קיבל ידיעות מפוענחות והציג את הידיעות הללו כמגיעות ממקור שהוא מסרב לחשוף אותו. במקרה של קובנטרי, הידיעה חשפה התייעצות בצמרת הנאצית. היה ברור כי אם הגרמנים יראו שהבריטים יודעים על קובנטרי, הם יחליפו את הצופן. כאן עמד צ׳רצ׳יל בדילמה איומה. אם הוא לא יעשה כלום, אלפי אזרחים יהרגו. אם הוא ינחה על פינוי אזרחים, הגרמנים ישנו את הצופן ויפציצו עיר אחרת בזמן אחר. מעבר לכך, האפשרות לצותת לגרמנים היא למעשה כלי אסטרטגי שיכול לחסוך חיי עשרות אלפי אנשים ולהכריע את המלחמה!

צ׳רצ׳יל התלבט האם לשתף את קבינט המלחמה שלו בהתלבטות הקיימת מבלי למסור את מקור המידע. אחרי ייסורי נפש רבים בין הלב ובין הראש, הוא החליט לא לשתף אף אחד. ההחלטה הייתה שאסור בשום מקרה לחשוף את הסוד. בספר הזיכרונות שלו אחרי המלחמה מציין צ׳רצ׳יל כי זו הייתה ההחלטה הקשה ביותר שנאלץ לקבל בזמן המלחמה.

(בשעות שלפני ההפצצה החליט צ׳רצ׳יל להשתכר עד איבוד הכרה. הוא בחר בדרך של ניתוק כך שהוא לא יהיה זה ששומע על האסון שצפוי. הוא גם חשש שהוא לא יוכל לשחק כאילו שהוא מופתע.)

קובנטרי הופצצה בזמן אותו קבעו הנאצים ללא הפרעה. היא נהרסה כמעט כולה: 2, 000 הרוגים, 10, 000 פצועים. עשרות אלפי אנשים איבדו את בתיהם. למחרת הבטיח צ׳רצ׳יל לעמו שיום התשלום על קובנטרי עוד יגיע. ידיעת הצפנים של הנאצים סייעה רבות להכרעת המלחמה ולהבסתם.

פברואר 1945.

גרמניה הנאצית על סף קריסה. בנות הברית כבר פלשו מהמערב והרוסים נמצאים במזרח גרמניה. חיל האוויר הגרמני כבר לא קיים. חילות האוויר של בנות הברית שולטים ללא התנגדות ומפציצים בכל גרמניה. היטלר כבר עמוק בבונקר בברלין. הגיעה שעת הנקמה. נבחרה העיר דרדזן.

התירוצים היו רבים ומגוונים: 1. העיר משמשת כמרכז בתי חרושת. 2. הרוסים מבקשים למנוע מהצבא הגרמני להחיש תגבורות דרך העיר למזרח גרמניה. ועוד ועוד.

אך הסיבה הייתה ברורה — קובנטרי.

במשך 3 ימים, 13–15 לפברואר, חיל האוויר האמריקאי בשעות היום וחיל האוויר הבריטי בשעות הלילה הביאו ל־72 שעות רצופות של גיהינום. מעל 60, 000 הרוגים (המספר הסופי לא ידוע כי היו אנשים שפשוט נעלמו), מעל 100, 000 פצועים, העיר חרבה לחלוטין!

כאשר פנה מישהו לצ׳רצ׳יל ושאל מדוע לקיים הפצצה על אזרחים — מאחר והמלחמה כבר הוכרעה — צ׳רצ׳יל לא השפיל מבט ולא התחמק, אלא ענה במילה אחת: "קובנטרי".

(כיום קובנטרי ודרדזן נמצאות בברית ערים תאומות.)

יהודים בגלות שומרים על כבודם

בן איש חי (עוד יוסף חי דרשות, במדבר): "הנה, פעם אחת שמעתי מאדם אחד מדבר בגנות אחינו בית ישראל היושבים בארצות אירופה, ואומר שהם מחללי שבתות בפרהסיה מקטון ועד גדול, ואוכלים מאכלות אסורות, ועוד ועוד הִרְבָּה לגנותם.

אמרתי לו: מי הכריחך לדברים אלו של גנות וחובה וקטרוג, הַמֵעִמְּךָ יְשַׁלְמֶנָּה? ! ואתה מה יש לך בדברים אלו? ומי הכניסך בתגר זה?

ועוד, למה תבחר לעשות מעשה זבוב שאינו חונה על בשר נקי וטהור אלא רק על מכה וחבורה אשר על הבשר? כי כן אתה מספר בגנות אנשי אירופה ואינך מספר בדבר טוב ושבח הנמצא בהם!

ויאמר: מה שבח וטוב נמצא בהם ביהדותם כדי שאדבר בו?

אמרתי לו: יש ויש, כי הנה תמצא אפילו אותם האנשים שהם מחללים שבתות וימים טובים ואוכלים בשר חזיר ובשר בחלב וטרפות ושותים יין עם הנוכרים ומתערבים עמהם, עם כל זה הם מחזיקים בשם היהדות אשר עליהם, ומודים ומודיעים שהם יהודים, ואין שם יהודי חרפה להם, אלא הוא להם לכבוד ולתפארת".

מ' שבת (קכז:): "ת״ר הדן חבירו לכף זכות דנין אותו לזכות

מ' שבת (קכז:): "ת״ר הדן חבירו לכף זכות דנין אותו לזכות!

מעשה באדם אחד שירד מגליל העליון ונשכר אצל בעה״ב אחד בדרום שלוש שנים. ערב יום הכיפורים אמר לו: תן לי שכרי ואלך ואזון את אשתי ובני. אמר לו: אין לי מעות. אמר לו: תן לי פירות. אמר לו: אין לי. תן לי קרקע, אין לי. תן לי בהמה, אין לי. תן לי כרים וכסתות, אין לי. הפשיל כליו לאחוריו והלך לביתו בפחי נפש. לאחר הרגל נטל בעה״ב שכרו בידו ועמו משוי שלוש חמורים אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים והלך לו לביתו. אחר שאכלו ושתו נתן לו שכרו. אמר לו: בשעה שאמרת לי תן לי שכרי ואמרתי אין לי מעות במה חשדתני? אמרתי שמא פרקמטיא בזול נזדמנה לך ולקחת בהן. ובשעה שאמרת לי תן לי בהמה ואמרתי אין לי בהמה במה חשדתני? אמרתי שמא משוכרת ביד אחרים. בשעה שאמרת לי תן לי קרקע ואמרתי לך אין לי קרקע במה חשדתני? אמרתי שמא משוכרת ביד אחרים היא. ובשעה שאמרתי לך אין לי פירות במה חשדתני? אמרתי שמא אינן מעושרות. ובשעה שאמרתי לך אין לי כרים וכסתות במה חשדתני? אמרתי שמא הקדיש כל נכסיו לשמים. אמר לו: העבודה כך היתה! הדרתי כל נכסי בשביל הורקנוס בני שלא עסק בתורה, וכשבאתי אצל חבירי בדרום התירו לי כל נדרי, ואתה כשם שדנתני לזכות המקום ידין אותך לזכות!

ת״ר מעשה בחסיד אחד שפדה ריבה אחת בת ישראל ולמלון השכיבה תחת מרגלותיו. למחר ירד וטבל ושנה לתלמידיו ואמר להם: בשעה שהשכבתיה תחת מרגלותי במה חשדתוני? אמרנו שמא יש בנו תלמיד שאינו בדוק לרבי. בשעה שירדתי וטבלתי במה חשדתוני? אמרנו שמא מפני טורח הדרך אירע קרי לרבי. אמר להם: העבודה כך היתה, ואתם כשם שדנתוני לכף זכות המקום ידין אתכם לכף זכות.

תנו רבנן: פעם אחת הוצרך דבר אחד לתלמידי חכמים אצל מטרוניתא אחת שכל גדולי רומי מצויים אצלה. אמרו: מי ילך? אמר להם ר׳ יהושע: אני אלך. הלך ר׳ יהושע ותלמידיו. כיון שהגיע לפתח ביתה חלץ תפיליו ברחוק ארבע אמות ונכנס ונעל הדלת בפניהם. אחר שיצא ירד וטבל ושנה לתלמידיו ואמר להם: בשעה שחלצתי תפילין במה חשדתוני? אמרנו: כסבור רבי לא יכנסו דברי קדושה במקום טומאה. בשעה שנעלתי במה חשדתוני? אמרנו: שמא דבר מלכות יש בינו לבינה. בשעה שירדתי וטבלתי במה חשדתוני? אמרנו: שמא ניתזה צינורא מפיה על בגדיו של רבי. אמר להם: העבודה כך היתה, ואתם כשם שדנתוני לזכות המקום ידין אתכם לזכות".

ארבעה ניסים שהצילו את הרב

הגאון הקדוש רבי יעקב שאלתיאל ניניו זצ״ל בהקדמת ספרו ״אמת ליעקב״ הוא כותב, שארבעה ניסים שנעשו לו הביאוהו להודות לה׳ על ידי הדפסת ספרו:

- בעת הרעש הגדול שהיה בטבריה, שהה רבי יעקב בבית הכנסת וקרא קריאת שמע. לאחר הרעש מצא שחמישים בני אדם שהיו סביבו נהרגו — והוא באמצעם ולא ניזוק במאומה. בגדיו היו מוכתמים בדם — אך לא בדמו שלו, אלא של ההרוגים סביבו, ויהי לנס.

- בהיותו בירושלים פרצה שם מגיפה, והוא חלה בה, אבל בחסדי ה׳ הבריא, והנס שהוא מציין: שהוא לא הדביק אחרים.

- כאשר יצא לשליחות מצוה, התנפלו שודדים על שיירתו, ובזזו את כל המשאות — מלבד אמתחתו שלו שהיתה גדושה בכספים למען עניי טבריה. היא פשוט נעלמה מעיניהם!

- הוא עמד לשהות בצפת בחג השבועות תרצ״ד, כאשר התגלה לו בחלום שתהיה שם התקוממות דרוזית וייערכו פרעות בעיר, והוא נשאר בטבריה. כהודאה על ניסים אלו, פירסם את ספרו הגדול שהאיר לדורות.

הלוחם הטוב בעולם עמנואל מורנו

הלוחם הטוב בעולם סא״ל עמנואל מורנו ז״ל. האיש שהפך לאגדה בחייו, ונותר תעלומה, השראה ומופת גם במותו. אם צה״ל הוא הצבא הטוב בעולם, וסיירת...