מעשיות על הגה״ק רבי כליפא אלמליח זצ״ל אב״ד אולדמנצור

מעשיות על הגה״ק רבי כליפא אלמליח זצ״ל אב״ד אולדמנצור

באולדמנצור הקהילה הייתה מתארחת בבית הגה״צ רבי כליפה אלמליח בשולחנות ערוכים כשלמה המלך, בידי הרבנית. רבנו היה דורש דברי תורה בשבחה ארץ ישראל, והיו מפייטים שירי חיבת הארץ. מידי פעם היו מגיעים אנשי הציונות מארץ ישראל, מוכרים עצים, ואנשי הסוכנות היו טועים אותם בארץ עבור הרוכשים. רבי כליפה היה מעודד שכל אחד יתרום לכך מרוב חביבותו למצות ארץ ישראל. שמעתי מהרה״ג אברהם מוגרבי שזכה להשתתף בשולחן הטהור של סדנא בבא סאלי שהיה בעשרות מינים, והיו קוראים את הסדר של ט״ו בשבט ושירי שבח והודאה לה׳.

אוהבם כבניו

אהבת רבינו לתלמידיו לא ידעה גבולות, ואף באה לידי ביטוי בכל פרט. כך לדוגמא, היה מסתובב תמיד כשחוט ומחט תחובים בכיסו. חלילה אם יקרע לאחד התלמידים לבושו יוכל מיד לתקנו. כך גם לא חס על כבודו והיה הוא בעצמו מכניס את גזעי העץ לתנור להסקה. במהלך שיחתי עם תלמידי רבינו, הביעו גם הם את אהבתם לרבינו, ומרוב הערצתם כינו אותו כולם ״בבא סאלי״.

שמאל דוחה וימין מקרבת

למרות אהבתו לתלמידיו ידע רבינו להשליט בהם סדר, ואת אשר יאהב יוכיח. כך בזמן שלימד את הקבוצה המבוגרת, העמיד את אחד מהם לשמור על שאר התלמידים.

רבינו חינך את התלמידים לשמירה על הזמנים, וכמעט ולא אירע שהיו מאחרים לשיעוריו. ואם איחר אחד מהתלמידים היה נענש במלקות ״פלקות״. רבינו היה משכיבו על ברכו ועם השוט היה מכה אותו.

משה זכה וזיכה את הרבים

לאחר הפטירה החליט ראובן אביו של הילד ניסים, בהמלצתו של רבינו, לבחור בבנו משה לרוב כישרונותיו, ללמוד תורה אצל רבינו. ובהמשך הצטרף ללמדו גם רבי דוד סויסה מחליפו של רבינו. ואכן, בנו משה ברוב כישרונו התעלה במעלות התורה. וכשגדל בקשו הוריו לשולחו ללמוד תורה בישיבה הגדולה שבעיר מרכאש.

למרות רצונם העז לשלוח את בנם לישיבה לא היה בידם די ממון עבור הוצאות הנסיעה, וכך ישבו בביתם והיתנו את מצוקתם על שאין בידם לשלוח את בנם לישיבה. בנם מאיר שנכנס באותו שעה הביתה ושמע את הוריו, הוציא מיד מכיסו את משכורתו מיום עבודתו — עשרים ואחד ריאל — והביאם להוריו, כשזה הסכום המדויק שנצרך להם עבור דמי הנסיעה.

ובזכותו של מאיר נסע אחיו ללמוד בישיבה. משמים ראו מעשה זה ודאגו לשכרו. עוד ביציאתו מבית הוריו פגש אותו סוחר ערבי, ובקש לשוכרו לעזור בפריקת שקי קמח שהחלו להירטב באוניתו שכבר שהתה ימים רבים במי הנהר שעבר בכפר. מאיר שעבד כל הלילה קיבל בשכרו מספר שקי קמח רטובים אותם מכר בשוק, ותמורתם קיבל עשרים ואחד ריאל — אותו סכום שנתן להוריו כדמי נסיעות לאחיו הקטן.

משה הקטן גדול נהיה. לאחר שנים רבות של התמדה ועמל בתורה, השלים את לימודיו בתורה וביראה ובמקצועות הקודש. ובהמשך הוכתר כרבה של עתלית למשך שלושים ושתים שנה. בנו רבי שמעון שליט״א ממשיך כיום את דרכו ברבנות העיר, ואף הדפיס את חידושי אביו בספר ״ביכורי ראובן״ ואת תולדותיו וההספדים שנאמרו אחר מיטתו בספר ״זכרון משה״.

ונשמח ונעלוז בדברי תלמוד תורתך

זקני מראכש מספרים על התמדתו המופלאה בתורה, ועל הליכותיו הקדושות. כשהיה הולך ברחוב לא היה מרים את עיניו להביט חוץ לד׳ אמותיו. אחד מהם מספר כי רבי שלמה היה לומד בחברותא עם אחיו רבי יהודה מדי יום שבת בצהרים, והם היו מתנצחים בלימוד התורה עד שהיה נשמע קולם בכל הרחוב.

אבות ומשלי בשבת הקדושה

לימוד אבות ומשלי — והוא הטעם שלומדים עם ישראל ביום השבת פרקי אבות, ויהודי מרוקו לומדים בנוסף את הספר משלי בגלל ניסיונות שמירת העיניים בקיץ.

הצדיק שטמן ראשו בזרעו

מעשה בהגה״צ רבי אברהם אמזאלג זצ״ל אשר התגורר בתיזנית, והיה מלומד בניסים. מחבר הספר ״ויאמר אברהם״ על התורה. שמעתי מאחות חמתי שהסבתא שלה היתה מילדת בכפר, וכאשר הייתה אשה מקשה ללדת היתה הסבתא ניגשת לרב שיכתוב קמיע. לא אחת שמעה מהרב שאת תיגשי לביתי (היות שהיתה מבוגרת), אבל שהצעירות לא יבאו לביתי. ועוד שמעתי, כאשר היה הולך בסימטאות תיזנית והיו עוברות לידו מגודל קדושתו היה טומן ראשו בתוך זרעו לבל יראה מראה אסור, עד כדי שבנות הכפר ידעו שהצדיק עובר היו נכנסות הנשים לחצר לבל יראה אותם.

שמירת העינים והראיה העמוקה

מעשה בסידנא מרן הגה״ק בבא מאיר זצ״ל שהגיע לנתב״ג בכדי לקבל את פנ״ק אביו סידנא בבא סאלי, שהגיע מחו״ל לארץ ישראל. והנה מכריז הכרוז על טיסה פלונית שמאחרת. פשוט שהצדיק שמר על עיניו, וכן היה מוקף בתלמידים סביבו. ואחר מספר שנים התבטא הצדיק שעדין הוא מתקן את שמירת העינים בדבר שהותו בנתב״ג.

ולכן ע״י שמירת עינים זכה לראות ממקומו ועד סוף העולם ללא גוזמא. ידוע המעשה שנחטפה ילדה ע״י הגוים, ובאו להתברך ולהתייעץ עם הצדיק. והנה שירטט להם הצדיק את כל רחובות אותו מקום וציין בפרטות את מקומה של הילדה.

הסודר שמגן על הנשמה

רבני מרוקו היו מניחים סודר על ראשם ויורד בשני צידי הלחיים כדי שלא לראות מימין ומשמאל.

רבי חסדאי והניסים בשמירת הלשון

הגאון המופלא רבי חסדאי אלמושנינו זצוק״ל מרא דאתרא בעיר תיטואן שבמרוקו הספרדית, נפטר בשנת תפ״ח, ומחבר הספר משמר הקודש על התורה, היה ידוע בכל שער עירו על הניסים הגלויים הפלא ופלא. וכשאלו את הרב האם פועל ישועות מכח שמות קדושים, הנקראים קבלה מעשית, השיב הרב שהכל בזכות שמירת הפה והלשון (פאס וחכמיה עמ׳ 234).

הדבקות בתפילה דרך הדיבור בקול

סיפר הגאון רבי אברהם ברוך טולדאנו זלה״ה (דיין בעיר מכנאס ומחבר ספרים רבים): יום אחד בעודי צעיר לימים היתי בבית הכנסת של הרב ״נשמת חיים״, והתבקשתי מהרב שאקפל לו את התפילין. וכאשר נתן לי את תפיליו לכרכם, היתי כורך ושותק. הרב נשא עיניו אלי בי וראה שאין שפתי נעות, והדבר חרה לו. מה זה, ילד טוב? הלא מפורסם מאמר חז״ל: לפונה לבו לבטלה אמור מזמור תהלים או משנה או הלכה, ולא תפנה ליבך לבטלה.

הספר לא יפול מידיו

הרה״צ רבי אליהו הרוש זצ״ל, רבה של העיר צפרו שבמרוקו, היה מתמיד גדול. היה ממעט בשינה, ושאפו כוחותיו היה עולה על יצעו וספר לימוד בידו עד שחוטפות שינה. אז באה הרבנית בלאט ולוקחת הספר מאצילי ידו ומכסה אותו.

רבי שלמה ותיקון חצות בשקט

מידי לילה היה רבי שלמה אוחנונא זצ״ל אומר תיקון חצות בבכי תמרורים. לאחר מכן היה מכין לעצמו שתייה חמה, תוך כדי שהוא מהלך על קצות אצבעותיו שלא להעיר את בני ביתו משנתם. ביתו חביבה ע״ה שביקשה ממנו להרשות לה לכבדו בכוס קפה — לא הסכים, בל יפריע לה במנוחתה.

דמעות של דבקות בלילות הקור

סיפר הגאון רבי יוסף משאש זלה״ה על אביו בעל "נשמת חיים": לקראת עלותו על יצועו, היה הרב אומר בלהט סדר קריאת שמע על המיטה, מילה במילה. מי שהיה נמצא בסביבתו באותו עת היה נחרד לגודל דבקותו ויראתו מקונו, והיו זוגות עינו דמעה. היה קם בלי להשהות, קיץ וחורף, והיה עובר מדלת לדלת לעורר את השכנים לומר תיקון חצות על חורבן בית תפארתנו. ובעת אמירת תיקון חצות, פלגי מים זרמו מעינו.