בס׳ד
שולחן שבת – לפרשת נצבים וילך
מאת הרב אילן אלסטר רב בית הספר
רעיון מהפרשה נאמר בתחילת הפרשה: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. ומטרת ההתייצבות לכרות ברית עם ה' "לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱ-לֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם ".
ונשאלת השאלה, והרי הקב''ה כרת עמנו ברית במעמד הר סיני ואם כן מדוע צריך ה' לכרות עמנו ברית נוספת, וכמו שמסופר בפרשה שלנו?
מתרץ האדמו''ר הזקן מייסד חסידות חב''ד, שברית שכורתים שני אוהבים, איננה רק בשביל ההוה, אלא לצורך העתיד, כי כאשר השנים עוברות, נחלשת האהבת בין הידידים, ולכן צריך ברית, כדי שתתמיד הידידות, גם כאשר יתבטלו הגורמים שהביאו לידידות הזאת.
וכך גם בענינינו: בימי משה היו ניסים קבועים, וכל הנהגת ה' היתה על טבעית. היה חשש שמא כאשר יכנסו לארץ ויעסקו בעבודת האדמה, תחלש האהבה שלהם לה'. לכן צריך כרית נוספת על הברית של מעמד הר סיני, כדי שהאהבה בין ישראל לקב''ה, לא תפסק גם כאשר ישראל יהיו טרודים בפרנסתם. ומכאן נלמד שהקשר שלנו עם ה' הוא נצחי, וכמו שנאמר בתפילה ''אהבת עולם אהבתנו''.
סיפור ולקח בצידו: שבת נצבים וילך היא השבת האחרונה של השבת. כתוב בספרים שבשבת זו אפשר לתקן את מה שפגמנו בכל שבתות השנה. שמירת שבת כהלכתה בשבת זו יש בכוחה לתקן את מה שחטאנו בשמירת בשבת בשאר שבתות השנה. לפניכם סיפור על שמירת שבת: לצד ענף היהלומים המשגשג באנטוורפן שבבלגיה, פורחת בעיר גם תעשייה מפותחת של תכשיטים. גם בתחום זה השתלבו היהודים בהצלחה רבה. אליהו הוא יהודי שהיגר לבלגיה מגרוזיה, בעל חנות לתכשיטי זהב ברחוב שיש בו חנויות רבות דומות. לפני כמה שנים נרקם קשר חם בינו ובין הרב שבתי סלבטיצקי, שליח חב״ד ורב קהילה באנטוורפן. בזכות הקשר הזה החל אליהו לקיים כמה מצוות, כמו הנחת תפילין ושמירת כשרות. מפעם לפעם הוסיף מצווה חדשה לרשימת המצוות שכבר קיים. אבל בתחום אחד נחל הרב סלבטיצקי כישלון חרוץ – שמירת שבת. כרוב חבריו הסוחרים, גם אליהו פתח את חנותו בשבתות. "זה יום המכירות הטוב ביותר", טען אליהו. הרב היה אומר לו שזה כסף ללא ברכה, אך ללא הועיל.
יום אחד בא אליהו אל הרב ועיניו נוצצות. "החלטתי שלא לפתוח עוד את חנותי בשבת", בישר בהתרגשות. הרב סלבטיצקי היה נרגש לא-פחות. "כל הכבוד!", אמר לאליהו ונשק לו על מצחו. עברו חודשים ואליהו דבק בהחלטתו. יום ראשון אחד, התקשר אליהו אל הרב סלבטיצקי. "כבוד הרב, אני חייב לראות אותך בדחיפות!", אמר. "בוא", הזמינו הרב. כשהופיע היה אליהו נסער. "אני צריך תיקון, תיקון גדול!", אמר.
"במה מדובר?", התעניין הרב בזהירות. אליהו החל לספר את שאירע ביום האתמול – בשבת. זו הייתה השבת שלפני ראש-השנה האזרחי. שבת זו נקראת בפי סוחרי הזהב היהודים באנטוורפן – כמה אבסורדי – 'שבת הגדול', משום שבשבת זו הכול קונים תכשיטים לנשותיהם. היקף המכירות נוסק למעלה והרווח בהתאם.
"כל הלילה התהפכתי על מיטתי", התוודה אליהו. "המחשבה על יום המכירות הגדול שאחמיץ מחר לא הרפתה ממני. כשקמתי בבוקר חשתי כי מעיי נהפכים בקרבי. התגברתי והלכתי לבית-הכנסת. כל התפילה לא הייתי מרוכז. בשובי מהתפילה החלטתי לעבור, רק לעבור, דרך הרחוב של החנויות, להציץ ולהמשיך הלאה.
"אני נכנס לרחוב. מה אומר לך, כבוד הרב, זה היה מחזה קשה בשבילי. כל החנויות מלאות קונים עד אפס מקום. רק החנות שלי סגורה, ריקה ושוממה."פתאום הבחין בי חבר מחנות סמוכה. 'היי, אלי! מה קורה? פרשת לגמלאות? !', שאל בתימהון. דבריו כמו חתכו בבשרי. 'לא פותח בשבת', עניתי. הוא הביט בי כפי שמביטים באדם שיצא מדעתו. 'אני רציני לגמרי. כבר כמה חודשים איני פותח את החנות בשבת', אמרתי.
"הוא הישיר מבט לעיניי ואמר: 'שמע טוב, אלי, תן אתה לאלוקים את כל שבתות השנה, אבל שבת אחת הוא חייב לתת לך. לסגור חנות ב׳שבת הגדול'? ! אני מתפלא עליך. . . פקח את העיניים, ראה מה קורה כאן!', אמר והצביע על ההמון שגדש את חנותו ואת שאר החנויות.
"כמעט התפתיתי. ברגע האחרון נשאתי את רגליי ומיהרתי לביתי. נכנסתי הביתה מבולבל כולי. עשיתי לאשתי ולילדיי 'קידוש' ולפתע חשתי סחרחורת. לנגד עיניי ריחפו צמידים, שרשרות, טבעות ושאר תכשיטים. חשבתי על חבריי שבסוף היום יצחקו כל הדרך לבנק וליבי נחמץ. רגליי ביקשו להוליכני חזרה אל החנות.
"ברגע הזה ידעתי כי עליי לעשות צעד קיצוני. 'לא מרגיש טוב', פלטתי, 'אני הולך לנוח'. הסתגרתי בחדר-השינה. רוקנתי לתוכי חצי בקבוק וודקה וכעבור דקה או שתיים שקעתי בשינה עמוקה שממנה התעוררתי רק בערב. לשבחה של אשתי ייאמר כי לא הציקה לי בשאלות מיותרות. כנראה חשה כי דבר-מה מסעיר אותי.
אליהו סיים את סיפורו. "כבוד הרב", אמר, "אני באמת מצטער על שכך עברה עליי השבת – בשכרות ובשינה. באתי אליך לבקש תיקון".
לפתע הבחין אליהו כי עיניו של הרב סלבטיצקי דומעות. אליהו החל לבכות גם-כן. "כל-כך נורא המצב? אין לי שום תיקון? !", שאל בחרדה.
הרב סלבטיצקי נזקק לכמה דקות כדי להירגע מהתרגשותו. "לא, אליהו יקירי, לא הבנת. איני בוכה על גודל העוון שלך. להפך, אני בוכה מקנאה. אתה פשוט צדיק. למעשה, אתה הרבה יותר מצדיק, שכן 'במקום שבעלי-תשובה עומדים, אפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד'!".
אליהו נראה נבוך. "ראה", הסביר הרב, "אני בוחן את השבת שעברה עליי ומנסה להשוותה לשבת שלך. אני קמתי בבוקר, טבלתי במקווה, הלכתי לבית-הכנסת והתפללתי בנחת וברוגע. שום דבר לא טרד את שלוות השבת שלי ושום סערה לא התחוללה בקרבי. שבתי הביתה לסעודת שבת, עם דגים, בשר וזמירות. ממש תענוג. ובכן, מה השבת תרמה לי – זה ברור לגמרי. לעומת זאת, מה אני נתתי לה, מה אני הקרבתי למענה – על כך אין לי תשובה של ממש. ואילו השבת שלך, לאחר שהיית רגיל במשך שנים לפתוח את חנותך בשבת, התגברת וחדלת מכך. והנה אתה ניצב מול כל החנויות המלאות קונים, מתלבט ומתייסר – ובכל-זאת מצליח לעמוד בניסיון העצום. יש לך מושג איזה עונג גרמה השבת שלך במרומים? כעת אתה מבין מדוע אני מקנא בך?". . .
אליהו חש מעודד מדברי הרב. בליבו כבר ידע כי מכאן והלאה שמירת השבת לא תהיה עוד עניין ללבטים ולספקות. לאחר שעמד בפיתוייה של 'שבת הגדול', דבר כבר לא ישבור אותו.
[על פי גליונות חב''ד].
שואל ומשיב: סבתא שלי לא מרגישה כל כך טוב והיא תגיע לבית הכנסת. התוקע בשופר של בית הכנסת יבוא אלינו אחרי התפילה לתקוע בשופר לסבתא, כמה קולות שופר סבתא צריכה לשמוע כדי לקיים את המצוה.
תשובה: ראשית צריכה את לדעת שנשים פטורות ממצות תקיעת שופר בראש השנה בגלל שזו מצות עשה שהזמן גרמא. אף על פי כן, המנהג שגם נשים שומעות תקיעת שופר בבית הכנסת. אלא שלגבי הברכה על מצות עשה שהזמן גרמא יש מחלוקת בפוסקים: לשיטת השולחן ערוך נשים לא מברכות, וכך נהגו נשים מעדות המזרח.
לשיטת הרמ''א נשים מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא וכך נוהגות נשים אשכנזיות, שמברכות על נטילת לולב, ואם תוקעים להן מברכות לשמוע קול שופר.
אם הסבתא שלך היא מעדות המזרח לא תברך על תקיעת השופר שיתקעו לה. ועליה לשמוע 30 קולות של תקיעת שופר עם הצרופים השונים של תקיעה שברים תרועה וכו'. יהי רצון ששומע תרועת עמו ישראל ישמע את קול השופר שלנו בראש השנה ושהקב''ה ירחם על עמו וכולנו נכתב ונחתם לחיים טובים ולשלום לאלתר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה