סיפור נפלא סיפר לי היקר באדם עוזי חסון הי״ו:

סיפור נפלא סיפר לי היקר באדם עוזי חסון הי״ו:

בעבודתו כמנהל בית ספר היה נוהג לעמוד בבוקר בפתח בית הספר ולקבל את פני התלמידים. בבית ספר מסוים שבו עבד בעבר הבחין בדבר מוזר. הוא שם לב לתלמידה אחת מבית הספר שמעולם לא באה בלווי הוריה, ותמיד הסבא היה זה שמלווה אותה. כמו כן, הוריה מעולם לא הופיעו בבית הספר לאסיפות הורים, לא שילמו תשלומים נדרשים, ועוד. כשניסה לברר עם הסבא הבין שמדובר בסיפור לא פשוט, וסיכם איתו שיגיע אליהם לביקור בית. כאשר הגיע לביתם הבין שהסבא הוא זה שמגדל לבד את הילדה.

כאשר שאל אותו במה הוא עובד, השיב הסבא: "אני לא יכול לגלות לך. . ." ואז אמר לו עוזי: "אני לא שואל מסקרנות, אני באמת רוצה לעזור לך."

ענה לו הסבא: "אם אגלה לך זה יישאר בינינו?" לאחר שהשיב לו בחיוב אמר הסבא: "אני גנב."

שתיקה. . .

"תשמע, פשוט אני חייב לפרנס את המשפחה, אז מה שאני עושה זה כך: אני הולך לבתי דפוס, אני רואה שם את ההזמנות הזרוקות, ובודק שם למי ומתי יש אירוע משפחתי, וכאשר הם יוצאים מהבית אני פורץ אליו, משתדל לעשות זאת בצורה נקיה, ולהרוס כמה שפחות, אבל בסופו של דבר אני מרוקן את הבית מכל מה שיכול לפרנס אותי. . ."

ואז נזכר הסבא בדבר חשוב:

"אתה יודע מה עוזי, נכון לילדה רבקה (שם בדוי) מבית הספר היתה בת מצוה לפני שבועיים? אתה חייב לעזור למשפחה הזאת! כדרכי הייתי ב״ביקור בית״ אצלם בזמן האירוע, ומה אומר לך, מעולם לא ראיתי דבר כזה. הבית היה פשוט ריק לחלוטין, אפילו איזו פרוסת לחם או עגבניה לרפואה לא מצאתי שם. אפילו הלב שלי כאב עליהם, אז הוצאתי שטר של מאתיים שקל, השארתי על השולחן, ויצאתי. . ."

"יש לך לב טוב, אתה צדיק!"

למחרת, השכם בבוקר, הגיע הסבא לבית הספר ועיניו אדומות מדמעות, ושפך את ליבו לפני עוזי: "אתה לא יודע מה עבר עלי הלילה, כל הלילה לא ישנתי, המילים שאמרת שברו לי את הלב. אני צדיק? ! אני, גנב עלוב, שמתבייש להסתכל על עצמי במראה, שרואה את עצמי תמיד כאדם עלוב ושפל, שכבר מזמן לא מאמין שיש בי משהו טוב, ופתאום דווקא אתה, לאחר שגיליתי לך שאני בעצם גנב ופושע, קורא לי צדיק עם לב טוב? !"

לאחר שלושה ימים הוא כבר בא אל עוזי בטענות: "עוזי, אתה לא יודע מה עשית, הרסת לי את הפרנסה, אני כבר לא מסוגל לגנוב יותר בחיים, ה״צדיק״ הזה רודף אחרי לכל מקום. . ."

בשלב זה אמר לו עוזי: "נכון סיכמנו שהסיפור יישאר בינינו? אבל רציתי לשאול האם כדי לעזור לך אני יכול לספר את הסיפור?" לאחר שאישר לו הסבא, יצר עוזי קשר עם ראש העיר על מנת לסדר עבודה מכובדת לסבא ה״גנב הצדיק״ שפשט את לבוש הגנב וגילה את הלב הצמא לטוב, והיום הוא מתפרנס בכבוד מעבודה שסידר לו עוזי, שבמסגרתה הוא זוכה גם להועיל ולהוסיף טוב לזולת.

צדיק מכיר את כבודך האמיתי

הצדיק הירושלמי, רבי אריה לוין זצ״ל, היה משכים קום לטהר ליבו לפני בוראו, סיפר יהודה הרוש, מנקה הרחובות בשכונת משכנות בירושלים:

בוקר אחד ניגש אלי רבי אריה ואמר: אתה יודע, יהודה, טוב אתה ממני, באמת אשריך וטוב לך, מקנא אני בך.

השבתי: מה אתה שח, רבי אריה, אתה חכם וצדיק, עוסק כל היום בתורה ובמצוות, ואילו אני — אדם פשוט, מנקה אשפה. . .

שיסעני רבי אריה ואמר: "אינך יודע את מעלתך, סמוך עלי, אני מבטיחך נאמנה: טוב אתה ממני. אתה מתקן העולם, ומנקה את חוצותיה של ירושלים. במו ידיך עושה אתה את עולמו של הקב״ה טוב יותר, נקי יותר. . . מקנא אני בך!"

כך עמדנו והתווכחנו, אני בשלי והוא בשלו. אך מה אומר לך, אדוני? כשפנה הוא ללכת ואני נותרתי לבדי, עם המטאטא ועם עגלת הזבל, נעשה לי לפתע טוב על הלב, הרגשתי כמו בן מלך. בפעם הראשונה בחיי. . . בחיי. כמו בן מלך! ("צדיק יסוד עולם" מאת שמחה רז, עמ׳ 228).

רחמי האב על בנו המורד

סיפר לי סבי מורי עט״ר הרב אליהו גרוסברג זצ״ל סיפור נפלא על ר' חיים שמואלביץ זצ״ל (ראש ישיבת מיר):

הולך היה ראש הישיבה להתפלל ביד אבשלום, והיו שואלים אותו התלמידים: רב׳ה, הרי אבשלום לא היה צדיק גדול, ומדוע הולך אתה להתפלל על קברו?

ענה להם הרב: הולך אני לשם לעורר רחמי שמים על ישראל, וכך אומר אני לקב״ה: "ריבונו של עולם, אתה כתבת בתורתך: 'בנים אתם לה' אלוקיכם', אז אנא, התבונן מה הם רחמי אב על בניו, ואפילו אצל בשר ודם. הרי אבשלום מרד באביו והורידו מכס המלכות, ולא רק זה אלא רדף אחרי אביו כדי להרגו, ובכל זאת כאשר נהרג אבשלום קונן עליו דוד: 'וַיֵּבְךְּ וְכֹה אָמַר בְּלֶכְתּוֹ בְּנִי אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם מִי יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי. . . וְהַמֶּלֶךְ לָאַט אֶת פָּנָיו וַיִּזְעַק הַמֶּלֶךְ קוֹל גָּדוֹל בְּנִי אַבְשָׁלוֹם אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי' (שמואל ב' יט, א-ה) ואמרו חז״ל (סוטה י:) שאמר שמונה פעמים 'בני', שבע פעמים כדי להעלותו משבעת מדורי גיהנום, ופעם שמינית כדי להכניסו לגן עדן.

וכך הייתי אומר לריבונו של עולם: 'אם כך הם רחמי בשר ודם על בנו ואפילו במצב כזה, קל וחומר שיתעוררו רחמיך על ישראל בניך אהוביך'."

הנוירוכירורג שהלך ברגל בסופה

בינואר 2014, סופת שלגים פתאומית ונדירה שיתקה לחלוטין את מדינת אלבמה שבארה״ב (סופה שזכתה מאוחר יותר לכינוי "Snowpocalypse"). הטמפרטורות צנחו, הקרח כיסה את הכבישים, ומאות נהגים נתקעו במכוניותיהם. התחבורה הציבורית והפרטית קרסה לחלוטין, והדרכים הפכו למלכודות קרח בלתי עבירות.

ד״ר זנקו הרינקיב, מנתח מוח (נוירוכירורג) בכיר ומנוסה, שהה באותו בוקר בבית החולים "ברוקווד" שבעיר ברמינגהאם. בעודו שם, הוא קיבל הודעה דחופה מבית החולים "טריניטי", הממוקם במרחק של כ-10 קילומטרים משם. בבית החולים טריניטי אושפז חולה במצב אנוש שסבל מדימום מוחי קשה. מפות ה-CT שנשלחו לטלפון הנייד של ד״ר הרינקיב הבהירו את חומרת המצב: ללא ניתוח חירום מיידי לניקוז הדם והורדת הלחץ בתוך הגולגולת, לסיכויי ההישרדות של המטופל היו קלושים, והוא היה צפוי למות בתוך שעות ספורות.

ד״ר הרינקיב היה מנתח המוח היחיד באזור שיכול היה לבצע את הפרוצדורה באותו רגע.

ד״ר הרינקיב לא היסס. הוא נכנס למכוניתו וניסה לצאת לדרך, אך מהר מאוד גילה שהרכב מחליק ולא מסוגל אפילו לצאת מחניון בית החולים. הכבישים היו חסומים לחלוטין במכוניות נטושות ובקרח חלקלק. במקום לוותר או לחכות לחילוץ שעלול היה לקחת שעות יקרות, הוא קיבל החלטה דרמטית: הוא הולך ברגל.

הוא יצא אל הקור המקפיא והסופה כשהוא לבוש בביגוד מינימלי: מדי מנתח קלים ז׳קט דק נעלי קרוקס לרגליו

ההליכה של 10 הקילומטרים הייתה סיוט. הרוחות היו עזות, השלג נערם, והטמפרטורות היו מתחת לאפס. ד״ר הרינקיב צעד ברגל במשך שעות. במהלך הדרך הרפואית המפרכת הזו: הוא עבר בין מכוניות תקועות, עצר פה ושם כדי לסייע לנהגים מבוהלים ולבדוק לשלומם, ואז המשיך לצעוד. בשלב מסוים, כשהיה קרוב לקפיאה, הוא נכנס לכמה דקות לאמבולנס שעמד תקוע בצד הדרך כדי להפשיר מעט, ומיד יצא שוב לדרך. לאורך כל ההליכה, הוא שמר על קשר עם חדר הניתוח בבית החולים טריניטי, כשהוא מעודכן במצבו המדרדר של החולה ומנחה אותם כיצד לייצב אותו עד שיגיע.

לאחר שעות של צעידה עיקשת, כשהוא קפוא, תשוש ורטוב, הגיע ד״ר הרינקיב לבית החולים "טריניטי". מבלי לבזבז זמן על מנוחה או החלפת בגדים, הוא שטף את ידיו, נכנס ישירות לחדר הניתוח והחל בניתוח המוח המורכב.

הניתוח עבר בהצלחה מרובה. הלחץ על מוחו של המטופל הוקל, הדימום נעצר, וחייו ניצלו הודות להגעתו בזמן של הרופא.

הסיפור דלף לתקשורת והפך במהירות לוויראלי ברחבי ארצות הברית והעולם כולו. ד״ר הרינקיב הוצג כגיבור לאומי.

אולם, תגובתו של הרופא עצמו רק העצימה את ההערכה כלפיו. כשעיתונאים ורשתות תקשורת (כמו NBC ו-NPR) ראיינו אותו ושאלו אותו על המעשה, הוא הפגין צניעות יוצאת דופן ואמר: "על מה כל המהומה? כל רופא טוב היה עושה בדיוק את אותו הדבר. המטופל היה צריך אותי, אז הלכתי".

הוא הוסיף כי מעולם לא היה לו ספק שהוא יצליח להגיע, וכי המחשבה לוותר בכלל לא עברה בראשו, כיוון שתפקידו של רופא הוא להיות שם עבור החולה שלו.