לעלות לירושלים
רבי יעקב הרמן עלה לארץ מברית עוד לפני מדינה. הוא הקים את תושבותו בירושלים, וכיוון שראה זאת כזכות גדולה, הוא קיבל על עצמו מיום שעלה לארץ, שלא יישן מחוץ לעיר.
יום אחד נסע הרב הרמן לפגישה חשובה בתל אביב. הפגישה הלכה לכה ורכה, עד שרבי יעקב שם לב פתאום לשעה המאוחרת.
״עוד מעט אפסיד את האוטובוס האחרון״, אמר לחברו בבהלה, ״אני מוכרח לרוץ! ״
רבי יעקב לא היה אדם צעיר, אך התאמץ בכל כוחו להגיע במהירות לתחנת האוטובוס. הוא צעד במהירות ברחובות תל אביב, אך למרות כל הכל, כשהגיע לתחנה ראה את האוטובוס מתרחק.
צרה! מה יעשה עכשיו? באותה שעה לא פעלו מוניות שירות, אבל רבי יעקב קיבל על עצמו לא לישון מחוץ לירושלים בקבלתו! מה עשה? אחז הוא את תיקו בידו והתחיל ללכת. כן, הוא פשוט התחיל לצעוד את כל הדרך הארוכה מתל אביב לירושלים!
כך צעד כשעה כארבע שעות, עד שלפתע נשמע רעש מנוע, אורות הבליחו מאחוריו, ומכונית חלפה על פניו. חלפה — ונעצרה מעט לפניו בחריקת בלמים.
מתוכה הציץ נהג מופתע וקרא: ״רבי הרמן! מה אתה עושה פה? ״ הרב הרמן הביט בנהג, והמחתו הרבה בתלמיד שלו. ״אני בדרך לירושלים״, מסביר התלמיד למשתומם, ״אינני ישן מחוץ לעיר, והאוטובוס האחרון כבר חלף״.
התלמיד הזמין את הרב להיכנס למכונית והציע להסיעו הביתה. ״תגיד לי, רבי״, הוא שאל אותו, ״הרי גם אם היית צועד כל הלילה לא היית מספיק להגיע לירושלים ולישון בה! אז למה התחלת ללכת? ״
״אהה. . . ״ חייך הרב, ״אם ברצונך לקיים מצווה שה׳ ציוה עליך, עליך להתחיל בה, לזנק ולהתחיל בה, והקדוש ברוך הוא ידאג לכל השאר. ״