בס׳ד
בשנת תרצ״ו לפ "ק ביקר ה 'אמרי אמת' מגור זי״ע בארץ ישראל, ופגש בהרב החסיד רבי ליפא שוואגער ז "ל מחשובי חסידי האסיאטין, שהתעסק בהדפסת והוצאות ספרי קודש וכת״י. מסר לו האמרי אמת כתב יד שהיה ברשותו מהרה״ק רבי חיים וויטאל זי״ע על התורה, כדי שיוציאם לאור על ספר, וקבע עמו שיחזירנו לו כאשר יסיים להעתיקו ולהדפיסו. באותם ימים התחילו פרעות ומאורעות על ידי הישמעאלים הרשעים ימש "ו, הרגו וטבחו בבני ישראל עם
קודש ללא רחם, וזה גרם שלא היו יכולים להתעסק בעבודת הקודש ולהפיצו ברבים. כאשר ראה בשנת תרצ״ט שעדיין לא הספיק להדפיס את הכת״י החליט להחזירו לבעליו, חיפש אחר שליח שיקח ה 'כתבים ' לפולין, ומצא – את הרה״ק רבי אברהם אלימלך מקארלין זי״ע הי״ד, שביקר אז בארץ ישראל והיה בדרכו לחזור לפולין, וישלח עמו את תכריך הכתבים, שימסרנו לה׳אמרי אמת ַָ ', אולם כאשר אך דרך הרה "ק מקארלין על אדמת פולין, פרצה המלחמה הנוראה, נשתבשו הדרכים ולא הגיעו הכתבים לבעליהם, לאחר זמן קצר נהרג הרה״ק רא״א מקארלין הי״ד, והכתבים נאבדו ונעלמו. אחר זמן מה עלה ביד ה 'אמרי אמת' לברוח מידי הרשעים בניסי ניסים, ועלה לאר״י, נכנס החסיד אל רבו והתנצל לפניו מאוד על אובדן הכתבים, הרגיעו הרבי ושאלו 'נו, האם ראית איזה מימרא בכתבים ', השיב הלה שאינו זוכר מאומה, נענה הרבי ואמר 'אני אגיד לך מאמר אחד שהיה כתוב שם בהקדמת הספר', דהנה בפסוק בפרשת מקץ כתיב (בראשית מ''ד ד)„הם יצאו את העיר לא הרחיקו, ויוסף אמר לאשר על ביתו קום רדוף אחרי האנשים והשגתם ', ויש להבין, מדוע הדגיש להם יוסף לרדוף אחרי השבטים בטרם יספיקו להתרחק מן העיר, אלא, דנפסק בשו״ע (אור''ח ק''י ד) שהיוצא מן העיר צריך לומר 'תפילת הדרך' אחר שהרחיק פרסה מן העיר, לפיכך הורה יוסף למנשה - מהר להשיגם טרם יתרחקו מהעיר פרסה, וכבר יאמרו 'תפלת הדרך', ואז לא תוכל להרע להם כלל, כי התפילה תעשה פירות ולא תצליח להזיקם(כתב הרח''ו שאחרי שכתב את הספר נגלה לו פי' זה בחלום).
הוסיף ה 'אמרי אמת' מדיליה, שלכן נמי הורה לעבדיו 'מלא את אמתחות האנשים אוכל כאשר יוכלון שאת', כי אם יהיו שקיהם 'כבדים במשקלם ', יקשה להם למהר בדרכם, וממילא יהא בידו להשיגם טרם יספיקו להתרחק מן העיר ולא יאמרו עדיין 'תפלת 'הדרך והיינו שהתפילה מגינה על האדם מפני הפורענויות, ועלינו להשריש היטב ידיעה זו בקרבנו, כי אז נחשיב ביותר את כח התפלה, ונגש אל הקודש בכובד ראש, לנצל מתנה טובה זו שניתנה לנו לדבר אל המלך בכל עת ובכל שעה. (באר הפרשה פ' מקץ תשע''ז)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה