בס׳ד
אמונה וגבורה בשואה - הרב אילן אלסטר רב ביה''ס
הקדמה: ברצוני להביא סיפור שהתוכן שלו הוא אמונה בשואה.
הסיפור לקוח מתוך הספר אני מאמין עמ' 212. תוכן הספר עוסק בחייהם ומותם של אנשי אמונה בימי השואה. הסיפור בא ללמד אמונה וערכים בקשר לשואה.
הסיפור הוא עדות של נערה שהיתה במחנה עבודה בגרמניה בזמן השואה.
הבאתי את הסיפור בשינויים קלים, כדי להקל על התלמידות להבין את הסיפור. לאחר קריאת הסיפור יש לשאול מספר שאלות, ולקיים דיון.
בשולי הסיפור כתבתי מספר שאלות, והרחבתי את הנושא הנדון בסיפור מנקודת מבט אמונית.
בימי החנוכה
ימי חנוכה התקרבו, החלטתי שיש לחוג חג זה בצורה כלשהיא. צריך לחזק את רוחן של הבנות, כי היינו כבר כולנו עייפות ומיואשות.
שבוע לפני חנוכה התחלתי להוציא מפסולת החוטים שקבלנו לניקוי המכונות את חוטי הכותנה, והחבאתי אותם מתחת למזרונים שבמחנה. בת אחת שאלה אותי מה אני עושה, סיפרתי לה על כוונתי. כשביקשתי ממנה לעזור לי להשיג חמישה תפוחי אדמה בלתי מבושלים היא התלהבה מן הרעיון, והצלחנו להשיג את תפוחי האדמה.
חתכתי אותם לחצאים וגלפתי [=חתכתי] בתוכם מקום לשמן. שזרתי את חוטי הכותנה לפתילים והכנסתי אותם לתוך תפוחי האדמה. גנבתי את פחית השמן שבה השתמשתי לשימון המכונה בבית החרושת ויצקתי את השמן לתוך תפוחי האדמה, והנה לפנינו חנוכיה.
בליל החנוכה הראשון, הדלקתי את הנר הראשון וברכתי עליו את הברכות, שרנו יחד ''מעוז צור'', ונזכרנו כיצד חגגנו את החג בבית. מאחר וראיתי את השפעתו הטובה של הערב על חברותי השתכנעתי שעשיתי דבר נכון והחלטתי להמשיך.
ארבעה לילות הכל עבר כשורה, בלילה החמישי נכשלנו. משום מה אחרנו בהדלקת הנרות, אשר עוד דלקו בשעת השריקה לכיבוי האורות. בן רגע כבתה התאורה ובחושך שהשתרר הסגירו אותנו נקודות האור שבקעו [=מהחדר שלנו].
השומרת של השער רצה אל מקום האור, בהיותה בטוחה כי אנחנו מאותתות לאווירוני האויב שלעיתים "ביקרו" כאן בלילות, פרצה את הדלת ונדהמה מן המחזה שנגלה לעיניה, חדר מסודר, כל בחורה יושבת על מיטתה וכולן שרות בצוותא. צעקתי בגרמנית ''הקשב'', אבל הדם קפא בי.
במשך שניות אחדות ראיתי בעיני רוחי את העונש הצפוי, עשרים וארבעה ראשים גזוזים מחדש,
וגרוע מזה עשרים וארבע זוגות עינים מאשימות.
לקול שאגתה של השומרת ''מה קורה פה''? התאוששתי ועניתי גברת מפקחת, השבוע יש לנו חג לזכר המכבים כאשר יהודים מועטים ניצחו אויבים מרובים. לא חשבתי באותו רגע מה אמרתי לה, גם לא שאפתי להיראות כגיבורה אבל נאלצתי להשיב כי השאלה הופנתה אלי.
כנראה דיבר ממני איזה דיבוק, כי לא התכוותי כלל להתגונן. כולנו ''חזרנו אל עצמנו'' כשהמפקחת עזבה את החדר, מבלי להוסיף מלה.
והנה קרה דבר שלא ייאמן – נענשנו! להיפך, אותה מפקחת ס''ס, שהיתה מחלקת גם תוספת אוכל לבחורות שסחבו את חבית האוכל, קראה לי ובזמן שהוסיפה לי מן הדייסה, חשבתי על אותו ליל חנוכה, ושוכנעתי מחדש שאכן כדאי היה הדבר.
השאלות:
1. מדוע היה חשוב למספרת הסיפור לחוג את חג החנוכה ''בצורה כלשהיא'', האם הסיבה היא דתית – קיום מצות הדלקת נרות חנוכה?
2. אילו קשיים לדעתך עמדו בפני אותה נערה כדי לחוג את חג החנוכה, ומה היא עשתה כדי להתגבר עליהם?
3. האם הנערה הצליחה לשתף את חברותיה ביוזמה שלה, וכיצד הן הגיבו?
4. איך עבר על הנערות הלילה הראשון, במה הן נזכרו? מה גרמה להן מצות הדלקת נר חנוכה באותו ערב?
5. מה קרה בלילה החמישי? מה גילתה המפקחת הגרמנית כאשר היא הגיעה לחדר?
6. מה ענתה הנערה מספרת הסיפור לשאלת המפקחת ''מה קורה פה''?
7. כיצד הסתיים הסיפור? ומה נוכל ללמוד מהסיום הטוב של הסיפור?
8. תני כותרת משלך לסיפור, וכתבי מספר משפטים על: איך הרגשת כאשר שמעת את הסיפור מפי המורה, ומה את לומדת מהסיפור הזה?
הרחבת הנושא הנדון בסיפור
בסיפור אנחנו רואים כי הדלקת הנר ע׳י אותה נערה במחנה העבודה בו היתה בתקופת השואה, חורגת מקיום החובה הדתית של הדלקת נר חנוכה, יתירה מזאת ייתכן שהיא היתה פטורה מלקיים את המצוה. יש כלל בהלכה שאפילו ספק פיקוח נפש דוחה את המצוות, וכל שכן שמדובר במצות עשה מדרבנן ולא בעבירה חמורה בקום עשה משלושת העבירות החמורות שבתורה. , כלומר היא היתה עלולה לסכן את עצמה ואת חברותיה, וכמו שהיה שהגרמנים חשבו שמאותתים מן הצריף למטוסי האויב.
כל קיום מצוה יש בו סגולות רוחניות, שאין אנו יודעים את ערכן, אך בנסיבות ההן, בשואה, אנשים פשוטים קיימו מצות במסירות נפש, ובתנאים קשים. עבודת ה' בימים קשים אלו היתה בשביל אנשים מאמינים כעוגן הצלה רוחני. קיום מצות בימים ההם נתן משמעות לחיים הקשים בהן הן חיו, האיר את חשכת החיים ההם ונטע בהם תקוה ואמונה לאור שיבוא לימים טובים יותר שיבואו, לישועת ה' הקרובה לבוא.
אם הדברים אמורים לגבי כל מצוה שמקיימים בשעת צרה ומתוך מאמץ וסיכון, יש לנר חנוכה משמעות סימלית מיוחדת. מצות נר חנוכה מתקיימת על ידי הדלקה של אור. אור תכונתו להאיר את החושך הגשמי, אך יש בו גם כדי לשמח את הלב, לחזק את האמונה, בלבו של אדם שנמצא בחושך הצרות, לעתיד טוב יותר בו יכלה הרע, יפסק הסבל, ויופיע אור של חרות וגאולה.
המאפיין את הסיפור הזה כמו במקרים רבים אחרים, בשעת צרה אנשים רבים מתייאשים, ואז מופיע אדם אחד – אישה אחת, שלא משלימה עם המצב, ומנסה לשנות את המציאות. עצם החשיבה ש''צריך לחזק את רוחן של הבנות, כי היינו כבר כולנו עייפות מאד ומיואשות'' היא נקודה של אור בנפש של אחת הנפשות הנמצאות בצרה, והאור הזה בסיפור מאיר לכולם והופך את חשכת ימי השואה לימים שיש בהם נקודות של אור, של שמחה, אור של חג שמזכיר געגועים לעבר למשפחה, של חג שנותן תקוה לעתיד.
לאחר ההצלחה של הדלקת הנר הראשון, המספרת אומרת ''מאחר שראיתי השפעתו הטובה של הערב על חברותי, השתכנעתי שעשיתי דבר נכון והחלטתי להמשיך''.
כמה אומץ לב ושיקול דעת אחראי צריכים ללוות החלטה של נערה צעירה להדליק נר בחנוכה בנסיבות כ''כ מסוכנות, הנסיון וההצלחה נותנים לגיבורת הסיפור את התחושה שהיא עשתה דבר טוב ועליה להמשיך. חברותיה אינן שותפות לקבלת ההחלטה להמשיך או לא, אך הן משותפות פעולה עם היוזמה האמיצה של חברתן.
סוף הסיפור כמוהו כנס חנוכה פרטי בעבור גיבורת הסיפור וחברותיה. המעשה שלהן התגלה, הנרות גילו את שהן רצו להסתיר. הגרוע מכל היה יכול להתרחש, או לפחות העונש המשפיל של גילוח שערות ראשן עמד לחול עליהן, אך כאן קרה הבלתי צפוי, גיבורת הסיפור גילתה גבורה נפשית ובאומץ הסבירה את נס החנוכה למפקחת הס''ס, אשר לא בלבד של הענישה אותה אלא
הוסיפה לה תוספת מן הדייסה, דבר שלנו נראה כדבר פעוט, ולגיבורת הסיפור תוספת דייסה מחזקת את הגוף ומחיה את הנפש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה