בס''ד
לא להתייאש /מתוך באר הפרשה לפרשת קרח
מעשה בחסיד אחד ושמו ר' יוסף פאלוך ז״ל, הלה היה מוסר שיעורי תורה בצפון תל אביב – לקרב בנים רחוקים, בשנת תשס״ט הלך רבי יוסף לבית עולמו, בימי ה 'שבעה' נכנס יהודי לנחם את בניו האבלים וסיפר להם מעשה נורא שאירע עם אביהם, וכה אמר להם, הנה רבות בשנים היה אביכם מוסר שיעורים בגמרא בצפון תל אביב. פעם אחת בימות החורף כששרר הכפור הגשם והגליד בחוצות, יצא אביכם מביתו במסירות נפש למסור את שיעורו על דעת שמא ימצא אפילו יהודי אחד שיקשיב לשיעור והיה זה שכרו. אלא שבהגיעו לבית המדרש לא מצא בה נפש חיה אחת, מה עשה אביכם, יצא לרחובה של עיר וחיפש איזה יהודי שיסכים לבוא לשמוע 'שיעור. הוא פנה אל האדם הראשון שראה ברחב ושאל אותו אולי יואיל מר להכנס כאן לביהמ "ד לשמוע שיעור בגמרא, ההילך הביט בו מכף רגל ועד ראש כמי ש 'נפל מהירח ' בזה הרגע, והמשיך בדרכו. כן הווה עם ההילך השני ואף השלישי כיו״ב וכו '. . . עד שאמרו לו בבירור ר' יהודי חבל עליכם ועל זמנכם היקר – עד למחרת תעמדו כאן ואיש מצטרף לשיעורכם לא תמצאו. אבל, 'אין יאוש בעולם ' אצל יהודי כאביכם, על כן פנה ונכנס אל בניין המגורים הראשון שמצא, עלה במדרגות ונקש על דלת הבית הראשונה שמצא, אך אין קול ואין עונה, שוב נקש על הדלת ולא נפתחה, בלית ברירה ירד שוב לרחובה של עיר, שמא עתה יעלה בידו איזה 'קרבן' להקריבו לה' ולתורתו, אך עדיין אין איש שם על לב. משום מה עלה אביכם שוב ודפק בשנית על אותה הדלת שדפק מלפנים, אלא שבפעם הזאת לא פסק מלדפוק. . . עד שנפתחה הדלת. . . לפתע נפתחה הדלת ולמולו קמה וגם ניצבה דמותו של 'עוג מלך הבשן' בדורנו – איש רם ונישא לאורכה ולרחבה, ואף הררי שער כהר הכרמל והתבור' יורדים לו מששת צדדיו, ויתחלחל אביכם עד לאימה. . . מהרה התעשת אביכם ושאל לאותו 'עוג' – אולי יאות כבודו לרדת עמי לביהמ "ד הסמוך לשמוע 'שיעור בגמרא', 'בעל הבית' הביט עליו במבט מאויים, ושאלו בתקיפות 'מי שלחך הנה ', אביכם לא התפעל ממנו, וחזר לשאלו באותו הנוסח - אולי יאות כבודו לרדת עמי לביהמ "ד הסמוך לשמוע 'שיעור בגמרא', והלה משיבו בתקיפות יתר 'מי שלחך הנה '. . . וכששמע מאביכם אותו נוסח בשלישית תפס אותו בכוח. משכו אל תוך הבית פנימה ונעל את הדלת, ושוב שאלו, אמור לי 'מי שלחך הנה', ואביכם בשלו, אולי תבוא עמי לשיעור בתלמוד. עתה נענה ה 'מגודל' הריני נותן לך אורך זמן של שלוש דקות ולא יותר. . . ויצא מהחדר. משעברו שלוש דקות קיים הלה את הבטחתו ונכנס לחדר, ודרש לדעת מי שלחו הנה. משלא נענה כרצונו, תפס הלה באביכם והכניסו לאחד מחדרי הבית, ושם. . . חשכו עיניו. . . בראותו 'חבל תליה' משתלשל ויורד מתקרת הבית. פחד ורעדה אחזו בו באביכם, כשהוא מלא בחשש איזה משפט זומם הלה לעשות עמו. אז פתח המגודל פיו וסיפר לו, הנה בודד בעולמי אנוכי, מעולם לא נשאתי ואף לא הקמתי בית, עם הורי הסתכסכתי מלפני כארבעים שנה, ומני אז לא דרכה נפש חיה זולתי בזה הבית. על פתח דלתי ביתי אדם לא התדפק מעולם. זה לי תקופה ארוכה שאנכי מהלך בשברון לב ונפש, מיואש אני מכל חיי כי מה שווה אנכי בעולם, וגמרתי אומר שהיום יהיה האות הזה - אאבד עצמי. . . ו 'חסלת פרשת. . .' כבר הכנתי את חבל התליה אשר הנך כאן רואה בעיניך, בהגיע שעת 'גמר דין' נעמדתי לצד החבל, ולראשונה בחיי תקפוני מחשבות טוב, ופניתי אל בוראי ואמרתי לו, 'אלוקי השמים והארץ אם אתה קיים הראיני סימן אחד קטן שרצונך בכך שאשאר בין החיים ', ומתוך כך עליתי אל חבל התליה וכבר קשרתיו היטב סביב צווארי, באותו רגע שמעתי 'דפיקות' על דלת הבית - לראשונה מזה כארבעים שנה, מכך הבנתי כי אכן הנה הקב״ה שלח לי אות חיים וסימן שרצונו בחיי, בחיפזון ובמהירות הורדתי את החבל מעל צווארי, אלא שעד שירד החבל מעל צווארי וניגשתי לפתוח את הדלת לא מצאתי נפש חיה אצל הדלת. הבנתי מכך שטעות הייתה בידי, ורק דמיוני הטעה בי, א״כ עלי לשוב לחבלי, וכן עשיתי. . . כאשר היה כפסע ביני לבין המוות, שוב שמעתי דפיקות בדלת, והפעם הם היו חזקות יותר, מיהרתי לשחרר שוב את החבל ההדוק על צווארי, ומשפתחתי את הדלת מצאתיך עומד למולי, ולרוב תדהמתי שאכן 'פנה אל תפילת הערער' ונתקבלה בקשתי, שאלתי אותך מי שלחך כעת הנה. . . לדעת אם הקב״ה שלחך הנה, כמובן שאביכם קירבו בכל מיני קירוב עד שנהפך ל׳בעל תשובה ' גמור, הקים בית בישראל והצליח בכל דרכיו. . . סיים היהודי את דבריו ואמר, התדעו מיהו אותו מגודל שכמעט שם קץ לחייו, הרי אני הוא, זה העומד לפניכם, ועל כל חיי הרוחניים והגשמיים גם יחד הנני חב הכרת הטוב לאביכם המנוח. הנה מלבד הלימוד ממעשה זה שלעולם אין לאדם להתייאש, ואין יגיעת האדם הולכת לריק, והרי לך, שסוף דבר זכה ר' יוסף להציל בר ישראל ממוות לחיים ולהשיב בן אל אביו שבשמים. אמנם, על הכל, ראינו כאן כי כל יהודי באשר הוא, ואפילו נתרחק כהנה וכנה שאינו מכיר בה' ובתורתו והינו עומד לאבד עצמו לדעת, אם יקרא אל אביו שבשמים הראיני אות חיים ישמע האלוקים לקולו, כמו שענה לאותו יהודי מגודל ושלח לו את ר' יוסף ברגע המכוון ממש
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה