מתי בפעם האחרונה שמעתם על אסיר משוחרר וחסר בית, שקנה מדים משומשים של קצין בצבא, "גייס" חיילים אקראיים ברחוב רק באמצעות צעקות, כבש את עיריית קפניק, עצר את ראש העיר, גנב את כל הקופה העירונית — ואז קיבל חנינה מהקיסר שפשוט הוקסם מהחוצפה?
בשנת 1906, ברלין הייתה בשיא הטירוף הדיסציפלינרי של האימפריה הפרוסית. הצייתנות העיוורת למדים ולדרגות צבאיות הייתה מוחלטת: אדם במדים נתפס כסמכות עליונה שאין להמרות את פיה.
וילהלם פויגט, סנדלר ואסיר משוחרר בן 57, הבין את הפסיכולוגיה הזו עד תום והחליט לנצל אותה למבצע העוקץ המבריק בחייו.
פויגט הרכיב מדים משומשים של קצין בצבא הפרוסי מחנויות יד-שנייה שונות. ב-16 באוקטובר 1906, הוא לבש את המדים, יצא לרחובות ברלין וזיהה מחלקת חיילים שהייתה בדרכה חזרה לבסיס.
בטון סמכותי וביטחון עצמי מופרז, הוא עצר את החיילים והכריז:
״בפקודת הקיסר, אתם עומדים לרשותי למשימה סודית ודחופה! ״
החיילים והמפקד הזוטר שלהם לא העזו לבקש תעודת זהות או צו בכתב. המדים הספיקו. הם הצדיעו, עברו לדום והלכו אחריו בעיניים עצומות. פויגט עלה איתם על רכבת לעירייה הסמוכה קפניק.
בהגיעם לקפניק, פויגט צעד בראש החיילים ישר לתוך בניין העירייה: — הוא הציב שומרים בפתחים והורה להם לא לאפשר לאף אדם לצאת. — הוא נכנס למשרדו של ראש העיר, הכריז שהוא עצור ״בפקודת הקיסר״, ועצר גם את הגזבר העירוני. — הוא החרים מהכספת העירונית סכום עתק של 4, 002 מארק.
החלק המדהים? פויגט, שהיה נוכל יסודי, אפילו כתב לגזבר ההמום קבלה רשמית בכתב יד על החרמת הכסף, וחתם בשם תואר צבאי בחיפזון.
לאחר מכן, הוא פקד על החיילים לקחת את ראש העיר והגזבר ברכבת לברלין ולהסגיר אותם למפקדה הראשית. כשהחיילים נסעו עם העצורים, פויגט צעד בשלווה לתחנת הרכבת, נכנס לשירותים, החליף חזרה לבגדים אזרחיים פשוטים — ונעלם עם המזומנים.
הפרשה הפכה לשיחת היום באירופה. כשהמשטרה ביררה את האירוע, היא גילתה ששום קצין לא קיבל פקודה כזו, והחיילים פשוט צייתו לאיש זר במדים.
פויגט נתפס כעבור עשרה ימים עקב הלשנה ונשפט לארבע שנות מאסר. אולם הסיפור הגיע לאוזניו של הקיסר וילהלם השני.
הקיסר כה משועשע מהתחבולה ומכך שהאירוע הוכיח את הצייתנות המוחלטת של הציבור לצבא הפרוסי, עד שאמר: ״ראו איזה כוח יש למדים שלנו! ״ — והעניק לפויגט חנינה נשיאותית מלאה כעבור שנתיים בלבד.
פויגט הפך לגיבור עממי, כתב אוטוביוגרפיה מצליחה, ובובת שעווה שלו אף הוצבה במוזיאון מאדאם טוסו.