סיפור לשולחן שבת: סיפור החסידי לשולחן שבת: לרבי הקדוש מאוסיאטין הגיע "קויטל" (פתק בו מבקש חסיד מהרבי בקשות על משפחתו וילדיו על פרנסה בריאות וכו') מיהודי מחוץ לעיר. כשהסתכל הרבי על הקויטל ראה ברוח קדשו שחסר בפתק [''קויטל] שם של אחד מילדי היהודי.
הרבי פנה לשמשו ואמר לשלוח חזרה את הפתק ולברר למה חסר השם של אחד הילדים.
כשהובהרה התמונה נודע שליהודי זה יש בת שהתחילה ללמוד בביתה פסנתר והמורה שכל כך התלהבה מכישוריה לקחה אותה תחת חסותה והוציאה אותה מחיק הבית היהודי לנגן בתיאטראות.
לאט עזבה הילדה את חיק היהדות והבית.
האדמו״ר היה מזועזע, ואמר שלהוציא [שם] ילד מקויטל [=כלומר לא להזכיר אותו אצל הרבי יחד עם כל בני המשפחה] זה להוציא מישהו מתחת לכנפי השכינה.
הוא ביקש לשלוח אליו קויטל - פתק חדש ולהוסיף את שמה של הילדה.
כשהגיע הקויטל - הפתק המתוקן עם שמה של הילדה הוא ברך ואמר שהוריה עוד יזכו לראות ממנה הרבה נחת.
בינתיים פרצה המלחמה ולדאבון כולם נכחדה המשפחה. מי שנשאר בחיים היה רק האבא שהגיע בדרך לא דרך לאמריקה למקום שנקרא: "בית הכנסת אורחים". מי שפתחה לו את הדלת הייתה אותה בת שסרחה. לבושה בשביס [=כיסוי ראש] בצניעות ונשואה ליהודי שומר תורה ומצוות, יחדיו ניהלו את בית הכנסת האורחים.
זה מה שראה הרבי ברוח קודשו את אותה בת שתישאר שריד למשפחה ותמשיך אותה לתפארת כמשפחה יהודית ואף תקפיד במיוחד במצוות הכנסת אורחים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה