סיפור הצלתו של יוסף חגואל על ידי החובש שלמה אפשטיין ז״ל במלחמת ששת הימים - כך מספר יוסף:
את פנינו קידם מטח ארטילריה עז מכיוון חזית הפלוגה מלפנים צעקו את הצעקה הידועה שמקפיאה לך את הדם: חובש.
שלמה זינק קדימה עם האלונקה. . .
ואז פגז מרגמה נחת קרוב אלינו, ממש ביני לבין האלונקה. הרגשתי איך אני מתרומם באויר. עפתי גבוה מאוד וכאשר נפלתי על הקרקע הרגשתי ששתי רגלי שותתות דם.
הכניסו אותי לתוך מקלט וסביבי היו עוד פצועים, חיכינו שיגיע חובש. . .
אפשטיין הגיע והתחיל לחתוך את המכנסיים שלי כדי להגיע לפצעים. פתאום מישהו צעק שמפגיזים אותנו ושמי שיכול לברוח שיברח. שלמה עמד מאחורי. הוא עזר לי לזוז. . . הוא צעק לי – אל תדאג. . . אני שכבתי והוא נשכב עלי וכיסה אותי.
לא הספקתי לומר מילה, זה לקח כמה שניות מעטות ופגז נפל שני מטרים מאיתנו, שנינו עפנו לגובה והרגשתי שאני נקרע משלמה. הייתי ספוג דם, ולא ידעתי שזה גם הדם של שלמה.
עצמתי את העיניים כי לא רציתי לראות מה נשאר לי מהגוף שלי. . . כששאלתי איפה שלמה ומה קרה לו, לא ענו לי.
יוסף שמע ששלמה נהרג ותחושת האשם ליותה אותו במשך תקופה ארוכה. הוא חי בתחושה שחייו הם בעצם חיים של מישהו אחר. יוסף חש ששלמה נתן לו את חייו בהלוואה.
כך הוא מספר: "זה לא ששכבתי פצוע והוא בא לחלץ אותי ונהרג. שלמה פשוט שכב עלי וחטף את כל הרסיסים הנוראיים והם עברו דרך הגוף שלו, הרגו אותו ונכנסו לגוף שלי חלשים ורק פצעו אותי. לכן אני חי".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה