מושגים ביהדות – ספירת העומר
כתוב בתורה (ויקרא כג): וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִית תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם, נצטוינו בזה לספור שבעה שבועות מיום הבאת קרבן העומר שהוא ביום ט״ז של ניסן, ועד לחג השבועות, שהוא יום החמשים מיום הקרבת העומר:
מצוה על כל אחד ואחד לספור לעצמו, דכתיב: וּסְפַרְתֶּם לָכֶם - שתהא ספירה לכל אחד ואחד:
ומצוה זו נוהגת גם בזמן הזה שאין הבית קיָּם ואין קרבן עומר. והרבה מן הראשונים והפוסקים אומרים, שבזמן הזה אין מצוה זו נוהגת אלא מדברי סופרים[=מדרבנן].
זמן הספירה הוא בתחילת הלילה, לפי שנאמר תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה ואי אפשר למצוא תמימות אלא אם מתחילים בתחילת הלילה של יום ט״ז. וכיון שספירה ראשונה בתחילת הלילה - שאר כל הספירות שוין לה, וזמנן בתחילת הלילה:
מתפללים תחילה תפילת ערבית, לפי שמצוות תפילה וקריאת שמע שהן תדירות - קודמות. ומיד אחרי תפילת העמידה של ערבית סופרים ספירת העומר:
לא ספר בתחילת הלילה - סופר כל הלילה, עד שיעלה עמוד השחר, כל אימת שנזכר. ואם לא נזכר עד שעלה עמוד השחר, סופר ביום בלי ברכה:
(אחר הספירה נוהגים לומר: 'יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו', או נוסח 'הרחמן הוא יחזיר לנו עבודת בית המקדש' וכו'. וטעם מנהג זה, לפי שהזכרנו בספירה את קרבן העומר, אנו מתפללים שיבנה בית המקדש ונקריב את העומר ככתוב בתורה:
נשים פטורות ממצוה זו. אשה שבאה לספור, סופרת בלי ברכה. ונוהגים שהנשים המתפללות בקביעות, סופרות ומברכות:
*סיפור לשבת - ''חכמים הזהרו בדבריכם'' רב אחד ביקש מרבי ישראל הכהן ''החפץ חיים'' להצטרף אליו לדבר מצוה. בהיותם בדרך הם נכנסו לאכסניה יהודית כדי לאכול. בעלת האכסניה היתה ידועה כאישה יראת שמים ומקפידה מאד על דיני הכשרות. לאחר שהם סיימו לאכול ניגשה אליהם בעלת האכסניה ושאלה אותם: האם האוכל היה טעים לכם?
רבי ישראל ''החפץ חיים'' אמר: האוכל היה טעים מאד. ואילו הרב השני אמר: התבשיל היה מבושל טוב אך הטעם שלו היה תפל כי היה חסר לו קצת מלח.
לאחר שהלכה בעל האכסניה אמר ''החפץ חיים'' לרב השני: כיון שנכשלת באבק לשון הרע אני חוזר לביתי ואיני ממשיך איתך בנסיעתך לדבר מצוה.
התפלא הרב השני ושאל את ''החפץ חיים'': מה עשיתי? בסך הכל אמרתי שבמאכל חסר קצת מלח.
אמר לו החפץ חיים: עכשיו בעלת האכסניה תלך למבשלת שלה שהיא בטח אישה עניה וכל הפרנסה שלה תלויה בבעלת האכסניה והיא תצעק על המבשלת ויהיה ריב ביניהם. ובעלת האכנסיה תאמר למבשלת שהרבנים אמרו שהאוכל לא מבושל כמו שצריך.
הרב השני אמר ל''חפץ חיים'' - כבודו מגזים. והחפץ חיים אמר לו: בוא איתי למטבח. הם נכנסו למטבח והם ראו שבעלת האכסניה והמבשלת רבות ביניהם.
והם שומעים את בעל האכסניה אומרת למבשלת: איך את אומרת שבישלת טוב והרי הרבנים מלאים טענות נגדך שאת לא יודעת לבשל, ולא רק שלא בשלת טוב אלא את מזלזלת ברבנים ומשקרת ואומרת שהאוכל שלך הוא יוצא מן הכלל?
המבשלת התחילה לבכות, ואז התברר שהיא גם אלמנה.
''החפץ חיים'' ניסה להרגיע את שתי הנשים ואמר: אני ברוך השם מרגיש טוב והאוכל היה טעים, אך הרב השני לא מרגיש ובגלל זה הוא לא מרגיש טעם בפה.
ואחר כך אמר ''החפץ חיים'' לרב השני - מדובר באלמנה, לך ותפייס אותה ותפצה אותה בכסף. הרואה אתה כמה חמור לדבר אפילו אבק של לשון הרע?
הרב השני נדהם ממה שקרה ואמר ל''חפץ חיים'' – אתה בעל רוח הקדש.
השיב לו החפץ חיים- לא אין לי רוח הקדש, אני יודע שצריך להקפיד על דיני ''שולחן ערוך'' וחומר איסור לשון הרע.
"וספרת לכם'' - שתהא ספירה לכל אחד ואחד
בעיירה קטנה היו שני בתי כנסת, באחד התפללו עשירי העיירה, ובשני התפללו האנשים הפשוטים שמצבם הכלכלי היה רעוע. פעם אחת בשמחת תורה עשו העשירים סעודה גדולה בבית הכנסת שלהם, והגישו יין בשפע מסוגים שונים, בשר ודגים ומטעמים, ובבית הכנסת השני של האנשים הפשוטים שראו את הסעודה הגדולה של העשירים, חלשה דעתם והצטערו שאצלהם לא היה יין, אלא מעט עוגיות שלא הספיקו לכולם. אחד מראשי בית הכנסת הציע להעמיד חבית בבית הכנסת וכל שבת בבוקר במשך השנה כולה, כל אחד מהמתפללים, יביא כוס יין מהבית שלו, וישפוך לתוך החבית של בית הכנסת, וכך עד שמחת תורה יהיה לכולם יין בשפע לסעודה החגיגית של שמחת התורה, וכמו כן בית הכנסת יכין דגים ומטעמים לכבוד שמחת תורה. חלפה שנה ושוב הגיע זמן שמחת התורה. ריח המאכלים הטובים עלה מבית הכנסת של העשירים, גם הפעם כל האנשים הפשוטים התכנסו לקידוש, והובטח לכל אחד יין בשפע מהחבית העומדת בבית הכנסת. הגבאים של בית הכנסת הסירו את מכסה החבית ולתדהמתם החבית היתה מלאה …מים ולא יין. כל האנשים כבשו פניהם בקרקע מרוב בושה. הסתבר שכל אחד סמך על חבירו שישפוך יין לחבית, והוא שפך מים במקום יין, וכך התמלאה החבית מים ולא יין.
והנמשל: "וספרתם לכם'' אמרו חז''ל, כל אחד צריך לספור את ספירת העומר בעצמו ולא לצאת ידי חובה ע''י מישהו אחר, ורמז יש בכך לגבי כל המצות, לגבי עבודת ה'. אדם צריך לגלות אחריות על מעשיו ולא לסמוך ''שאחרים יעשו לו את העבודה'', אם לא תתפלל אף אחד לא יתפלל בשבילך, אם לא תלמד תורה אף אחד לא ילמד בשבילך, וכך לגבי כל כל המצות "אם אין אני לי מי לי''.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה