שלושה פרחחים נטפלו לאיש אחד מסכן. האיש צעד לו בנחת בפאתי הכפר, גורר אחריו את החמור, ומאחור קשורה העז לזנב החמור ופעמון בצווארה, והפעמון מדנדן ומשמיע את קולו ובעל הבית יודע שהעז מאחור צועדת בעקבותיו.
״מתערב אתכם שאצליח לגנוב לו את העז בלי שירגיש! ״ אמר הראשון.
״מתערב שאצליח לגנוב לו את החמור בקלי קלות! ״ אמר השני.
״ואני אצליח לגנוב את בגדיו בלי שום קושי! ״ אמר השלישי.
״מתערבים? ״ שאלו שלושתם כאחד.
״מתערבים! ״ השיבו שלושתם ביחד, ושכחו להודיע על איזה סכום הם מתערבים.
יצא הראשון ופסע חרש חרש אחרי האיש שפיזם לו שירי עם מלווה בקול נעירות החמור. שיחרר בנחת את החבל שקשר את העז לזנב החמור, הוריד את הפעמון מצווארה של העז וקשר אותו בזנב החמור. דנדון הפעמון נשמע מזנבו של החמור והאיש היה בטוח שהעז עודנה פוסעת אחריו והמשיך לפזם לו בנחת.
ואז משום מקום צץ לו פתאום השני:
״שלום לך אדוני, מנהג חדש זה אצלכם? ״ שאל.
״שלום וברכה. על מה אתה מדבר? ״
״על החמור אני מדבר. האם זה מנהג חדש אצלכם לתלות פעמון על זנב החמור? ״
סובב האיש את ראשו לאחור וגילה שגנבו לו את העז.
״גנבים! גנבים! ממש עכשיו גנבו לי אותה. מקודם עוד ראיתי אותה פוסעת אחריי״, קונן האיש.
״אל תדאג״, ניסה ה״אורח״ לנחם אותו, ״בוודאי לא הספיקו להרחיק, אני אשמור על החמור ואתה תלך לרדוף אחריהם״.
האיש שמח על העזרה הבלתי צפויה ורץ לחפש את העז, כשחזר גילה שגם החמור איננו. נסער וכועס המשיך לצעוד בחוסר מטרה והגיע אל הבאר שבקצה הכפר.
והנה הוא רואה בן אדם עומד ליד הבאר וממרר בבכי, דמעותיו החמות נוטפות לתוך מימי הבאר הקרים.
״מה קרה לך? למה אתה בוכה? ״
״הארנק שלי, הארנק שלי נפל לתוך הבאר! ״
״איזה מזל רע יש ליום הזה״, הצטרף האיש לקינה, ״גם עז וגם חמור גנבו לי היום״, ופרץ בבכי.
״אל תבכה, אל תבכה. הכול יהיה בסדר. אם רק תיכנס לבאר ותביא לי את הארנק, אתן לך סכום כסף שתוכל לקנות בו שני חמורים ושתי עזים, לי יש דלקת פרקים אסור לי להיכנס למים הקרים, אבל אתה יכול״.
אורו עיניו של האיש והוא מיהר לפשוט את בגדיו ולצלול למים הקרים.
את הארנק הוא כמובן לא מצא, וכשיצא משם הוא גם לא מצא את בגדיו. . .
