ראש השנה במחיצת הרב מרדכי אליהו זצ״ל היתה חוויה של קדושה והתעלות. עיקר הזיכרון שלי מראש השנה בכל שנה הוא מסירות הנפש והגוף הבלתי נגמרת והבלתי מובנת של הרב. בלילה הראשון של החג היה הרב מתפלל ודורש בבית הכנסת שלו, "היכל יעקב" שבקרית-משה.
השכם בבוקר הגענו כדי לקחת את הרב לבית הכנסת שלו לתפילת ותיקין, במהלכה היה הרב מראה לתוקע את סדר התקיעות. לאחר התפילה, כשכולנו היינו הולכים לעשות קידוש ולנוח, הרב היה ממשיך מייד ללא קידוש ועולה לבית הכנסת העליון, שהתפילה שם החלה בזמן הרגיל. שם היה הרב דורש וסומך לתוקע, והיה נשאר עמם עד לסיום התפילה בשעה 11: 30 בערך.
הרב היה הולך לביתו לאכול ארוחת חג, שארכה פחות משעה, כיוון שבשעה 12: 30 כבר הגענו לקחת את הרב להליכה רגלית בת כשעה לבית הכנסת של אחיו, הרה״ג נעים שליט״א, בשכונת הבוכרים.
לאורך כל הדרך ליוו את הרב אנשים רבים, בסבב הם היו עוברים ליד הרב ושואלים שאלות שהכינו מראש. הרב ענה לכל השואלים, למרות ההליכה המאומצת. השואלים מתחלפים והמשיב יחידי.
כשהגענו לבית הכנסת של הרב נעים היינו קוראים את כל ספר התהילים, מתפללים מנחה ותשליך, ומשם צועדים לרחוב רש״י לישיבת המקובלים "ניות ברמה" של המקובל הרה״ג דרזי זצוק״ל, שם התפלל הרב בסידור כוונות הרש״ש, יחד עם מנין מכוונים.
לאחר התפילה הארוכה צעדנו חזרה מותשים לכיוון קרית-משה, ושוב, מטר של שאלות בלתי פוסק היה מופנה לרב. כשלא היו שאלות היה הרב מנעים לנו את הדרך בסיפורים, שכל אחד מהם היה סיפור עם ערך.
כך היינו עושים גם ביום השני, אלא שביום זה היה הרב מתפלל מנחה בבית הכנסת "מוסיוף" ואחר כך נותן שם דרשה ברוב עם כשהוא לבוש בגלימתו הלבנה. לחבריי ולי נדרשו כמה ימי התאוששות אחרי ראש השנה מההליכה ומהתפילות, אבל הרב היה מגיע כבר ביום למחרת לבית הכנסת לסליחות ולתפילת ותיקין.
(הרב יגאל אבן דנאן, רב בית-כנסת ברחובות)