החפץ חיים אורח בעולם הזה

מסופר על החפץ חיים (ע״פ 'מכתבי החפץ חיים' ח״ג דף עו, מופיע ב׳אוצרות המוסר' של הגה״ר משה צוריאל עמ' 858) שאדם אחד מארה״ב שמע על גדלותו וחכמתו הרבה והחליט שהוא חייב לראות מי הוא החפץ חיים. היה בטוח שמתוך שהוא גדול כל כך, ודאי הוא גר בעיר גדולה ובית מפואר. וכך התגלגל בדרכים ושאל היכן הוא גר עד שהגיע לראדין, עיר קטנה.

שם הגיע לביתו של החפץ חיים, וכשנכנס היה כולו בתדהמה למראה הפשטות. הבית הכיל מיטה, כסא, שולחן וארון קטן. וכששאלו החפץ חיים מדוע הוא תמה, שאל האורח: "היכן הרהיטים שלך?" השיב לו החפץ חיים בשאלה: "והיכן הרהיטים שלך?" ענה לו האורח: "אני כאן רק אורח ולכן אין לי רהיטים." ענה לו החפץ חיים: "גם אני רק אורח כאן בעולם הזה, ולכן אין לי רהיטים."

כך עונה מי שחי את העיקר ויודע למה הוא בא לעולם. אז לא חסר לו כלל העושר והפאר, אלא הוא שמח בחלקו.

הרב יהושע רוזן שליט״א[3] ענה לאחד מתלמידיו ששאל אותו איזה בית צריך לקנות: "צריך שיהיה בית כזה שלא יהיה קשה אחר כך (אחרי 120) לעזוב את העולם הזה."

עשיר שחי בפשטות וצניעות

הרב ניסים פרץ זצוק״ל: ראיתי שם בארה״ב יהודי אחד שכולם מחפשים את הכתובת שלו. רואים אותו בבית הכנסת מתפלל בהנץ החמה. אני רואה שהרבה רבנים באים, בגלל שאומרים להם שהוא מתפלל בבית הכנסת הזה. הם באים שואלים: מי זה פלוני אלמוני? הם מחפשים לראות איזה אחד ככה נוצץ, אבל הוא נראה כמו איזה אברך — החליפה שלו כמו של אברך פשוט, מקומטת, פשוטה, חולצה פשוטה. האוטו שלו טרנטה, כמעט לא נוסע. הוא אולי נראה ככה פשוט, אבל היהודי הזה — אומרים עליו שהוא עשיר גדול.

כשבאים אליו לבקש תרומה, הוא אומר: כן, טוב, תשלח לי את החומר על הישיבה — ככה הוא פוטר את כולם. שולחים לו את החומר, שולח להם מאה דולר לארץ וזהו. במי שהוא רוצה לתמוך הוא תומך. אבל על כל פנים, איזה פשטות! וכך יש לו זמן לקום בהנץ וללמוד — חצי יום הוא לומד. מתנהג ממש בפשטות.