''לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל''
מפרשתנו נוכל ללמוד כמה זכות צריך ללמד על עם ישראל. פעם אחת הגיע רבי ישראל הבעל שם-טוב לעיירה אחת שכולה חסידים. באותה שבת הגיע לעיירה דרשן אחד, מאותם הדרשנים שהיו עוברים ממקום למקום, ומתפרנסים בדוחק מהדרשות שהיו משמיעים בפני ''עמך ישראל''.
רבי ישראל הלך יחד עם חסידיו בשבת אחרי הצהרים לבית הכנסת לשמוע את הדרשה של הדרשן כדי לחזק אותו. עלה הדרשן והחל להוכיח בקול גדול את השומעים שהם ממעטים בלימוד התורה, שיראת השמים שלהם היא פגומה, ושהם לא מתפללים בזמן ולא מתפללים בכוונה. שמע הבעל שם טוב את הדברים וחזר לאכסניה שלו. ראו האנשים בבית הכנסת שהבעל שם טוב עוזב את בית הכנסת וכולם עזבו את בית הכנסת עד שנשאר הדרשן יחידי בבית הכנסת קודם שהספיק לסיים את דרשתו.
במוצאי שבת בא הדרשן לבעל שם טוב בטענה, שבגללו הוא לא הספיק לסיים את דרשתו, ומי יודע אם יקבל שכר על הדרשה. עמד הבעל שם טוב ובדמעות ובהתרגשות נזף בדרשן ואמר לו:
אתה שהרשית לעצמך לדבר בגנותם של ישראל ברבים, עדיין יש לך טענות כנגדי? דע לך כי כשאדם מישראל שעובד קשה כל היום כדי להביא פרנסה לביתו, ולפנות ערב אחרי שהוא כבר עייף ויגע, שבור ורצוץ, ועדיין אין לו מספיק כסף לפרנסת ביתו, והוא נזכר שכמעט עבר זמן מנחה, והוא נכנס לבית המדרש ומתפלל תפילה חטופה בלא כוונה, ואולי גם אינו משמיע לאזנו מה שהוא מוציא מפיו, מיד נעשה רעש בפמליא של מעלה ושרפי קדש מתכנסים מסביב לכסא הכבוד וקוראים זה לזה ואומרים: "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ''. איך אפשר שבשר ודם יעיז לקטרג על עם ישראל?
*על פי "שבעים פנים לתורה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה