רבי אייזל חריף חיפש חתן לבתו.
הוא נכנס לאחת מהישיבות המכובדות, ומסר שיעור עמוק באחת ממסכתות התלמוד. השיעור היה מרתק, ובסופו שאל הרב שאלה קשה ואמר לבחורים: "מי שימצא תרוץ לקושיא הזו - יהיה החתן שלי, אתן לו את בתי."
כל בחורי הישיבה היו, כמובן, נרגשים מאוד, וכל אחד מהם ניסה את כוחו, פתח ספרים, שאל חברים, אך ללא הועיל. הקושיא הייתה קשה ביותר, ולא היה תלמיד אחד שהצליח לפתור אותה.
הרב המתין עוד שעה ארוכה, וכשראה שהבחורים נואשו מלמצוא תירוץ, בירך אותם בברכת "ברכה והצלחה" ויצא מבית המדרש. כשעלה לרכבו והחל לנסוע, הוא שמע צעקות מרחוק: "רבנו, רבנו, רק רגע!"
כששמע הרב את הקריאה, הוא עצר את רכבו ושאל את הבחור: "יש לכבודו תירוץ?" ענה לו הבחור: "האמת... לא, תירוץ אין לי." "אם כך," שאל אותו הרב, "לשם מה רצת את כל הדרך הזו אחרי?" אמר לו התלמיד: "כבוד הרב, אמנם בבתו לא אזכה, אך לפחות אזכה לדעת את התירוץ. אני רוצה לדעת את התשובה לשאלה."
הביט עליו הרב בחיבה ואמר: "אתה תהיה החתן שלי! בחור כמוך חיפשתי, בחור שחפץ בלימוד התורה באמת."