בסיומו של יום ראשון ללימודים קיבלתי הודעה מרגשת כל כך מטליה הבר שאיבדה את בעלה הגיבור בעזה:
״הי חנוך, תראה איזה עם יש לנו: אלעד תדמור, המפקד של בעלי זכריה הבר (ז״ל), שמתגורר ליד נהריה, נסע עם בת זוגו היום עד לביתי בנווה דניאל. הם הגיעו בשבע בבוקר כדי ללוות כל אחד מילדיי לבית הספר.
וכך הם עושים בכל שנה מאז שבעלי נפל ב־2024. ״
אשרי העם שאלה מפקדיו. ובהצלחה לילדים החמודים בבית הספר.
סאלבו ד׳אקוויסטו נולד ב-15 באוקטובר 1920 בנאפולי, למשפחה קתולית אדוקה בעלת ערכים עמוקים של חסד ועזרה לזולת. הוא היה הבכור מבין חמישה ילדים. כבר מנעוריו בלט באופיו הרגוע, בחוש הצדק המפותח שלו ובנטייתו להגן על החלשים.
בשנת 1939, כשהיה בן 19 בלבד, התנדב לצבא והצטרף לקרביניירי – כוח השיטור הלאומי של איטליה, שמילא גם תפקידים צבאיים. בשנת 1940, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, נשלח לשרת בצפון אפריקה (לוב), שם נפצע ואף חלה במלריה. לאחר שהחלים, חזר לאיטליה, עבר קורס מפקדי סיור והועלה לדרגת סמל.
הוא הוצב בנקודת הקרביניירי הקטנה בטורימפייטרה, כפר קטן הממוקם מעט צפונית לרומא.
בספטמבר 1943 עברה איטליה טלטלה אדירה. הממשלה האיטלקית חתמה על הסכם שביתת נשק עם בעלות הברית, והפנתה עורף לגרמניה הנאצית. בתגובה, פלש הצבא הגרמני (הוורמאכט) לאיטליה וכבש את חלקיה המרכזיים והצפוניים. באזור טורימפייטרה, ליד מגדל שמירה ישן בשם פלידורו, התמקמה יחידה של צנחנים גרמנים. המתח בין האוכלוסייה המקומית לבין הכובשים הגרמנים היה בשיאו.
בליל ה-22 בספטמבר 1943, שני צנחנים גרמנים חיטטו בארגזי תחמושת נטושים שהושארו במגדל פלידורו על ידי הצבא האיטלקי. תוך כדי החיטוט, אירעה תאונה: רימון יד התפוצץ בארגז. אחד החיילים הגרמנים נהרג במקום. חייל נוסף נפצע קשה.
למרות שהיה ברור שמדובר בתאונה שנגרמה מרשלנות של החיילים עצמם, מפקד היחידה הגרמנית סירב לקבל זאת. הוא קבע שמדובר בפעולת חבלה מכוונת (חבלה פרטיזנית) של תושבי המקום נגד הרייך השלישי.
למחרת בבוקר, ב-23 בספטמבר, הגיע המפקד הגרמני אל תחנת הקרביניירי המקומית. מפקד התחנה נעדר, וסאלבו ד׳אקוויסטו, שהיה רק בן 22, מצא את עצמו כמפקד בפועל מול הזעם הגרמני. הגרמנים דרשו מד׳אקוויסטו לגלות מיד מי הם "האשמים" בפיצוץ והורו לו לנהל חקירה. סאלבו חקר את האירוע, גילה במהירות שמדובר בתאונה בלבד, והסביר זאת למפקד הגרמני בביטחון ובאומץ. אולם, הגרמנים לא רצו באמת. הם רצו נקמה ודרשו "אשמים".
משראו שסאלבו אינו מספק להם שמות, פתחו הגרמנים בפעולת תגמול אכזרית. הם פשטו על הכפר, עצרו באקראי 22 אזרחים חפים מפשע – חקלאים, עובדי אדמה ועוברי אורח – וביניהם גם את סאלבו ד׳אקוויסטו עצמו.
האזרחים וסאלבו הובלו תחת איומי רובים אל אזור מגדל פלידורו. הגרמנים חילקו להם אתים והורו להם לעשות דבר אחד נורא: לחפור קבר אחים גדול. האזרחים המבועתים הבינו שהם עומדים להיות מוצאים להורג. הם בכו, התפללו וזעקו לחייהם. סאלבו ד׳אקוויסטו ניסה שוב ושוב לדבר אל ליבם של הקצינים הגרמנים, והתעקש שהאנשים האלו אינם קשורים לדבר, אך הגרמנים נותרו אדישים.
כאשר חפירת הקבר כמעט הושלמה, וכיתת היורים הגרמנית כבר נעמדה במקומה מוכנה לפקודה, קיבל סאלבו החלטה הירואית. הוא פנה למפקד הגרמני והכריז: "אני לבדי תכננתי וביצעתי את הפיצוץ. האנשים האלה חפים מפשע ואינם יודעים דבר. שחררו אותם, ואני אשא בעונש".
הגרמנים, שחיפשו "שעיר לעזאזל" רשמי כדי לסגור את התיק ולשמור על כבודם, קיבלו את "הודאתו". הם הורו מיד ל-22 האזרחים המזועזעים לרוץ ולהסתלק מהמקום. האזרחים נסו על נפשם, מביטים לאחור בדמעות ורואים את מושיעם הצעיר נותר לבדו מול כיתת היורים. שניות ספורות לאחר מכן, נשמע מטח היריות. סאלבו ד׳אקוויסטו נרצח במקום. הוא היה בן 22 בלבד במותו.
סיפורו של סאלבו הפך מיד לסמל של הקרבה עילאית. גופתו, שנזרקה לקבר שחפרו האזרחים, הועברה לאחר המלחמה בכבוד רב לנאפולי, והוא נקבר בבזיליקת סנטה קיארה.
בשנת 1945 הוענקה לו המדליה הגבוהה ביותר באיטליה על אומץ לב.
רחובות, בתי ספר, צריפי קרביניירי ואנדרטאות בכל רחבי איטליה קרויים על שמו. דמותו הונצחה בסרט קולנוע וסדרת טלוויזיה מאיטליה.
בסיומו של יום ראשון ללימודים קיבלתי הודעה מרגשת כל כך מטליה הבר שאיבדה את בעלה הגיבור בעזה: ״הי חנוך, תראה איזה עם יש לנו: אלעד תדמור,...