הרב שינה את ההבדלה לשם שלום

בספר מתוך התורה הגואלת, א, מוצש״ק 'שבת הגדול' של שנת תשל״ח, מספר הרב צבי יהודה על דבר שאירע במסע המושבות:

הרב [הראי״ה] הביא את דברי הגמרא האומרת שמוזגין כוס של ברכת המזון במים. "מזה נמשך מנהגנו גם לקידוש, אבל בהבדלה, בשום אופן לא. המבדיל בין קדש לחול צריך להיות באופן ברור, חריף, ולא מטושטש. אבל הפעם, בהוראת שעה, מכיון שאנחנו עכשיו פועלים להשפעת הקדש בחול, לחיזוק הקשר שבין היישוב הישן והחדש, הפעם בהוראת שעה, נצרף גם טיפת מים ביין של ההבדלה".

אחר כך הבדיל הרב ר' יוסף חיים זוננפלד, וכמובן, גם הוא כך גדל מילדות, כך קיבל מרבותיו — קידוש מוזגים, הבדלה לא מוזגים. וכשקיים מצוה, קיים ביראת שמים גדולה, בחרדת קדש בכל עצמותיו. והפעם הוסיף מים — אם הרב של יפו כך פסק, אז כך הלכה.

הכוח של השתיקה והמילה הבודדת

שלושת המכתבים הקצרים בהיסטוריה הם משעשעים למדי. קבלו אותם:

המכתב הכי קצר — המקום השלישי: ״לא היה לי די זמן לכתוב לך מכתב קצר יותר.״ (המתמטיקאי והפילוסוף הצרפתי הדגול בלז פסקל כתב לחברו).

המכתב הכי קצר — המקום השני: קורא זועם שלח למארק טווין מכתב עם מילה אחת: ״אידיוט״. (טווין החזיר לו את התשובה הבאה: ״כבר שמעתי על אנשים שכתבו מכתב ושכחו לחתום, אבל זו הפעם הראשונה שאני רואה מישהו שחתם ושכח לכתוב את המכתב...״).

המכתב הכי קצר — המקום הראשון: לאחר שסיים את כתיבת הרומן הגדול ביותר שלו — עלובי החיים, יצא ויקטור הוגו לחופשה. הוגו הסתקרן לדעת אם מכירת הספר מצליחה ושלח למוציא לאור מכתב המכיל תו בודד: ? (כלומר — מה הולך?) התשובה, שלא אחרה לבוא, הכילה גם היא תו בודד: ! (כלומר: נמכר נהדר!). זו נחשבת לחליפת המכתבים הקצרה מאז ומעולם.

כי לפעמים פחות זה יותר. או כמו שאמר וודרו וילסון נשיא ארה״ב: ״אם אתם רוצים שאדבר במשך חמש דקות, תנו לי חודש להתכונן. אם ברצונכם שאנאם במשך עשרים דקות, תנו לי שבועיים. אם אתם רוצים שאדבר במשך שעה, ובכן, לזה אני מוכן תכף ומיד״.