אליהו הנביא ג׳
לאחר שהרג אליהו את נביאי הבעל, רצתה איזבל, המלכה המרשעת, להרוג אותו. נמלט אליהו והתחבא במדבר. נגלה אליו מלאך ה׳ ונתן לו לאכול עוגה ומים. ובכוח אותה אכילה הלך אליהו הנביא ארבעים יום וארבעים לילה בלי הפסקה, עד שהגיע להר סיני. שם נגלה אליו ה׳.
שאל אותו ה׳: "מה לך פה אליהו?"
ענה אליהו: "ברחתי מפני מי שרוצים להרגני. וכן אני כועס על הרשעים שהרסו את מזבח ה׳ והרגו את נביאי ה׳."
דבריו של אליהו לא מצאו חן בעיני ה׳: "מדוע אתה מדבר רעות על עמי?"
ציווה עליו ה׳ לחזור למקומו ולמשוח את אלישע לנביא במקומו.
עשה אליהו כדבר ה׳ ומאז הפך אלישע לתלמידו. ובהגיע יום עלייתו של אליהו השמיימה הגיעו רכב וסוסי אש לקחתו.
נפרד אליהו מאלישע והבטיח לו: "אם תראה את עלייתי השמיימה תקבל פי שניים מרוחי." וכך היה.
אליהו הוא אחד משני האנשים היחידים שלא מתו אלא עלו השמיימה.
ירמיהו הנביא (ב׳)
לאחר ששמע מלך יהודה, צדקיהו, כי נכלא ירמיהו בבור, שלח והביאו אליו. שאל אותו: "מה אמר לך ה׳?" למרות שירמיהו היה בצרה גדול לא נמנע מלומר למלך את האמת המרה: "עתידים ישראל והמלך ליפול ביד מלך בבל ובית המקדש יחרב". "ועתה" ביקש ירמיהו מהמלך "אנא שחרר אותי כי שליח ה׳ אני ואיני אומר כלום מעצמי". ואכן שחררו המלך. דברי ירמיהו הרעים אכן נתקיימו. נבוכדנצר מלך בבל פרץ לירושלים והחריב את בית המקדש והגלה את ישראל. באותה שעה היה ירמיהו בעיר ענתות. משראה את החורבן מרחוק פנה ללכת בעקבות הגולים. הוא ראה את שביל הליכתם מלא בדם. גחן ירמיהו לארץ ונשק את עקבותיהם בבכי. כשהשיג אותם בכו כולם ואמר להם: "אחי היקרים, אילו בכיתם על מעשיכם לא הייתם צריכים לבכות עכשיו".
יהי רצון שכשם שהתקיימו נבואות החורבן כך יתקיימו נבואות הנחמה במהרה בימינו אמן!
צדקיהו המלך
בתחילת חורבן הארץ, עוד לפני שנחרב בית המקדש, הגלה נבוכדנצר, מלך בבל, את חשובי העם. על העם הנותר בירושלים הוא מינה את מתניה למלך. אמר לו: "השבע לי שלא תמרוד בי לעולם." נשבע מתניה לנבוכדנצר, ומלך בבל שינה את שמו ממתניה לצדקיהו.
צדקיהו היה מלך חוטא, ודורו עבד עבודה זרה. אפילו הכהנים ששרתו במקדש לא נימולו (לא עשו להם ברית מילה).
תשע שנים מלך צדקיהו בירושלים, אך בגלל חטאיו הכניס בו ה׳ רצון למרוד במלך בבל. מיד עלה נבוכדנצר על ירושלים, צר עליה ימים רבים, ולבסוף פרץ פנימה, הרג באכזריות את תושבי העיר ושרף את המקדש.
צדקיהו המלך ובניו הצליחו להימלט במנהרה הסודית שחפרו באדמה, אך יד ה׳ השיגה אותו. נבוכדנצר תפס אותו, הרג את בניו לעיניו, ואח״כ ניקר את עיניו. אז בכה צדקיהו על כך שלא האמין לנביא ירמיהו וחזר בתשובה.
שלמה המלך (ג׳)
שלמה המלך הגדיל על ידי סדרי ממלכה תקינים את עושר המדינה, וישראל נעשתה למדינה חזקה עם בטחון פנימי וחיצוני, והחיים היו שלווים ללא מלחמות ופיגועים.
שולחן המלך היה עמוס מכל טוב ולא היה איש שהיה יכול לעמוד מול העושר וכמות המזון שעלתה על שולחן המלך מדי יום.
שלמה בחכמתו ידע לדבר בשפת החיות והצמחים והבין את דבריהם.
כמו כן המדרש מספר שבימי שלמה הלבנה (הירח) הייתה מלאה כל הזמן, ומראה הלבנה הרתיע את כל בני האדם ויצורי העולם.
יואב בן צרויה (ג׳)
המשך משבוע שעבר
יואב היה גם אכזרי אך גם רגיש לסבל הזולת. דוגמא לרגישות זו היא בסיפור האישה התקועית החכמה (שמואל ב, י״ד): לאחר מות אמנון נאלץ אבשלום (רוצחו) לברוח מפני כעסו של דוד. יואב שהיה מקורב לדוד חש לאחר זמן רב כי דוד מתגעגע לבנו אבשלום. יואב נוקט בתכסיס כשהוא משים בפיה של האישה סיפור אודות שני בנים (דמיוניים כביכול) המבקשים לגאול דם ומסתכנים בהכחדת משפחתם. דוד שמזדהה עם הסיפור נותן בעקיפין הבטחה מפורשת שלא יאונה רע לאבשלום, וכך מצליח יואב להשכין שלום ביניהם.
שלמה המלך (ב׳)
בראשית ממלכתו נגלה ה׳ שלמה ושאל אותו במה הוא בוחר: בכסף, בניצחון על אויביו או בחכמה.
שלמה בחר בחכמה ובעזרתה זכה גם בשני האחרים.
כל המלכים היו יראים אותו ומעלים לו מס, כולם היו באים לשמוע את דברי חכמתו, ואפילו חיות השדה ועופות השמים היו נשמעים לו.
שלמה נודע כשופט חכם ונבון, ומסופר בגמרא שרוח הקודש שרתה אצלו בבית הדין.
וכל מי שהיה מנסה לשקר היה הכסא שלו מאיר, וכך ידע שלמה מי דובר אמת.
יואב בן צרויה (ד׳)
המשך משבוע שעבר
כשר צבא ומצביא גדול נחל יואב שורה ארוכה של ניצחונות. הוא יצא בראש הצבא ודא לעודד את הלוחמים בשעות הקשות ביותר. במלחמת ישראל בעמון קרא יואב: "חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו, וה׳ יעשה הטוב בעיניו".
הבטחון בעזרת ה׳ ליוה את יואב בכל מלחמותיו והוא ידע גם להחדיר זאת לליבות הלוחמים. הגמרא אף אומרת שהוא היה מחלק ללוחמים מיני מעדנים כדי לחזק את רוחם.
יואב היה איש צבא עיקש שלא נרתע מן המלחמה. גבורתו התאפשרה הודות לשיתוף פעולה מתמיד עם דוד. ועל כך אומרת הגמרא: "אלמלא דוד לא עשה יואב מלחמה, ואילמלא יואב לא עסק דוד בתורה."
דוד המלך (א׳)
רות המואביה עלתה לארץ ישראל עם חמותה, נעמי, וקיבלה על עצמה את כל דיני התורה וחוקיה במסירות נפש.
בבית לחם נישאה לבועז, ובנה שנולד לה נקרא עובד. עובד הוליד את ישי, ישי התחתן עם נצבת בת עדאל, ולהם נולדו שבעה בנים.
שמואל הנביא נשלח על ידי הקדוש ברוך הוא לבית לחם למשפחת ישי בית הלחמי למצוא שם את מלך ישראל שנועד להחליף את שאול המלך. ישי שהתרגש מאוד לראות את הנביא בנחלתו שמע מהי סיבת בואו והראה לשמואל את ילדיו. שמואל התבונן בהם ואמר כי ה׳ לא בחר בהם, ולשאלתו את ישי אם יש לו בנים נוספים ענה ישי כי ישנו בן אחד רועה צאן. רצו השליחים להביא את דוד להציגו בפני האורח, ושמואל ראה לנגד עיניו נער "אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי". מיד אמר לו הקדוש ברוך הוא: "קום משחהו כי זה הוא". וכך נבחר דוד לשמש כמלך ישראל.
דוד שהיה בזוי בעיני אביו ואחיו נשלח אל המדבר לרעות צאן. אך דוקא במדבר התבונן דוד על הבריאה כולה ושיבח את הבורא על עולמו המופלא.
כשהנהיג את הצאן הנהיגם בחכמה רבה: תחילה האכיל את הגדיים הצעירים, לאחר מכן האכיל את התישים הזקנים ולבסוף את הבינוניים. ראה הקדוש ברוך הוא את דאגתו וחמלתו על הצאן ואמר לו: נאמן אתה לצאן בוא ורעה את צאני עם ישראל.