מעשה בקופסת גפרורים קטנה
הימים ימי מלחמת העולם הראשונה [1914-1918] בירושלים היה רעב גדול. אנשים גועו מרעב. יהודי בשם רבי משה פורוש עובר בשכונת מאה שערים בערב הושענא רבה ורואה את נשותיהם של גדולי תלמידי החכמים שבירושלים עומדות ומוכרות כריות וסדינים, כדי שיהיה להם כסף לקנות את צרכי חג שמיני עצרת שמחת תורה. אחת מהנשים הללו הציעה לרבי משה לקנות גפרורים.
רבי משה לא היה זקוק לגפרורים וחלף על פני האישה שהיתה אשתו של אחד מגדולי חכמי ירושלים. נעצר רבי משה וחשב, אם אישה חשובה כל כך עומדת ברחוב ומוכרת גפרורים אי אפשר שלא לעזור לה, שכן היא זקוקה לקנות את צרכי החג לביתה. חזר רבי משה וקנה ממנה את קופסת הגפרורים והניחה בכיסו.
במוצאי שמחת תורה, רבי משה שכר עגלה גדולה כדי להעמיס עליה את כל תכולת ביתו, ומחוז חפצו המושבה יבניאל, שם היה צריך רבי משה לגור עם משפחתו. העגלה יצאה לדרך, ובגלל המלחמה היה חשך עלטה. ליד הר הצופים באחד הסיבובים נפל אחד הרהיטים מהעגלה וגרם לרעש גדול. בימים ההם הצבא הטורקי שלט בארץ ישראל. והחיילים עמדו על המשמר למנוע מהבורחים מהשרות הצבאי לצאת את ירושלים.
כאשר החיילים שמעו את הרעש הם עצרו את העגלה, והתחילו לחקור את רבי משה לאן הוא בורח. רבי משה טען שהוא אזרח אמריקאי אך הם לא האמינו לו, הלקו אותו והחלו לגרור אותו כדי לקחת אותו למעצר בבית המעצר ''הקישלה'' בעיר העתיקה. שם היה צפוי למלקות ולעינויים ולסכנת מות. רבי משה ביקש להראות להם את הדרכון – התעודה שהוא אזרח אמריקאי, אך ברחוב היה חושך מוחלט. לפתע נזכר בקופסת הגפרורים שבכיסו, הוא הדליק גפרור והראה להם את הדרכון האמריקאי שלו, החיילים הטורקים נבהלו, הצדיעו לו ושחררו אותו לשלום. הפרוטות שבהן עשה חסד עם אותה אישה – אשת תלמיד חכם שקנה ממנה את קופסת הגפרורים הצילו את חייו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה