הערך האלוקי שבכל דבר: סיפור מהצדיק הירושלמי רבי אשר פריינד
סיפור על הצדיק הירושלמי, רבי אשר פריינד (האנשים קראו לו "ר׳ אושר"), מהצדיקים הירושלמים של פעם. יש עליו המון סיפורים. הנכד שלו הלך לכל התלמידים המבוגרים שעוד נשארו בחיים, ליקט את כל הסיפורים והדפיס ספר.
יש שם סיפור שהם נסעו פעם למירון ביחד, הוא עם התלמידים שלו. הם באו עם ארגזים של אוכל, והיה שם איזה אוכל שהיה חלקו מקולקל — אני לא יודע, אולי ארגז תפוחים או משהו כזה. התלמידים רצו לזרוק את זה לוואדי, כמו שאומרים: "מי צריך את זה?".
אז הוא עצר אותם. הוא לקח סכין, התחיל לחתוך את התפוחים, להוציא את כל החלקים הרקובים ולארגן ארגז חדש של כל החלקים הטובים. והוא אמר: "קחו".
ומה הם רוצים לספר בזה?
הוא לא הסתכל על התפוח. הוא הסתכל שיש כאן דבר עם ערך, והערך הוא תמיד אלוקי — וסתם להשליך דבר כזה זה עוול.
זו דוגמה של הסתכלות שונה. אם בן אדם לומד לשנות את ההסתכלות שלו, הוא יכול להגיע למשהו מעין הסתכלות אמיתית עד הסוף. אבל זה לוקח הרבה זמן. אם באמת עושים את העבודה וזה משתנה — אז אפילו כשבן אדם עייף או מצוברח, הוא שומר על ההסתכלות הזאת. אם זה רק "כאילו", אז כשהוא עייף זה בורח לו: זה רק תרגיל, זה לא אמיתי.