יום חמישי, 30 ביולי 2026

נערה בודדה בלב האוקיינוס

ביוני 2009 באהיה באקרי בת ה-12 ואמה עלו בצרפת על מטוס חדיש יחסית מסוג איירבוס A330. השתיים היו בדרך לחופשה משפחתית באיי קומורו שבאוקיינוס ההודי. המטוס המריא מפריז, עצר לאיסוף נוסעים נוספים במרסיי, והמשיך ליעד הביניים בצנעא, בירת תימן.

בצנעא נדרשו כל הנוסעים לרדת מהמטוס הצרפתי המקורי ולהחליף מטוס (טיסת המשך) למטוס מיושן ומוזנח מסוג איירבוס A310. מטוס זה, שהיה שייך לחברת התעופה התימנית Yemenia Airways, המריא מצנעא, עצר לחניית ביניים קצרה בג׳יבוטי, והמשיך לעבר היעד הסופי באיי קומורו.

במהלך ניסיון הנחיתה בלילה, תחת רוחות חזקות, המטוס התרסק אל תוך המים.

באהיה, שלא ידעה לשחות, נזרקה מתוך המטוס בזמן ההתרסקות ומצאה את עצמה בחושך מוחלט בלב האוקיינוס הסוער. היא הצליחה לתפוס שבר של גוף המטוס ונאחזה בו במשך שעות ארוכות. ללא חגורת הצלה, כשהיא סובלת משברים (כולל בעצם הבריח), חתכים וכוויות, היא החזיקה מעמד במשך כ-13 שעות בתוך המים השורצים כרישים. בתחילה שמעה קולות של נוסעים אחרים, אך אלו גוועו במהרה.

בשעות הצהריים של למחרת, ספינת חילוץ אזרחית שהשתתפה בחיפושים זיהתה אותה צפה בין שברי המטוס והגופות.

הים היה כה סוער שהספינה לא יכלה להתקרב אליה בבטחה. אחד המחלצים, ליבונה מטוראפה סולימאן, קפץ אל המים הסוערים עם גלגל הצלה כדי להגיע אליה ולמשות אותה. היא פונתה לבית חולים בקומורו, שם גילתה לפסיכולוגים שהיא חשבה שהיא היחידה שנפלה מהמטוס וכי שאר הנוסעים הגיעו ליעדם בבטחה.

אך אף נוסע לא הגיע ליעדו בבטחה. מתוך 153 הנוסעים ואנשי הצוות שהיו על הסיפון, באהיה הייתה היחידה ששרדה. אמה נהרגה באסון.

זמן קצר לאחר מכן הוטסה באהיה חזרה לצרפת והתאחדה עם אביה.

שנים לאחר האסון, בשנת 2022, השתתפה באהיה במשפט שנערך בפריז נגד חברת התעופה התימנית (שהורשעה בגרימת מוות ברשלנות) והעידה באומץ על רגעי האימה שחוותה.

דבש התמר והדבורים חוזרים הביתה

לכבוד פרשת עקב שעוסקת בשבחה של ארץ ישראל, קבלו את הסיפור המופלא של בני הזוג שהחזירו את המתיקות לארץ ישראל אחרי שהיא כמעט ונעלמה. תחזיקו חזק, סיפור מרתק:

1. במקרא, למילה דבש יש שתי משמעויות: עץ התמר (בשבעת המינים התמר נקרא דבש — "ארץ זית שמן ודבש") ודבש הדבורים (למשל בביטוי המפורסם ארץ זבת חלב ודבש). בפרשה שנקראת השבת, פרשת עקב, מופיעה המילה דבש בשתי המשמעויות.

2. צירפתי את התמונה שצילמתי בקבר של שתי דמויות מופת שקבורות על חוף הכנרת. בני זוג, צמודים. על הצד האחורי של המצבה האחת נחרתה דבורה עם דבש, ועל המאחורה של המצבה השנייה נחרת עץ התמר. שני דבשים. אלו הם בן ציון וחיה ישראלי. מדוע זה מה שמצוייר על קברם?

3. כי בלי בני הזוג האלו, ארץ ישראל לא הייתה כפי שהיא נראית היום. מדוע? כיום אחד מענפי החקלאות המובהקים של הארץ אלו הם התמרים. מהכנרת ועד אילת ירוק על ירוק של אלפי עצי תמר. אבל עד כמה שזה ישמע מוזר, עד לפני 130 שנה לא היו בארץ ישראל תמרים! מתואר תמר בודד ביריחו ועוד כמה תמרים עקרים בבקעה וזהו.

אבל איך זה ייתכן? הרי כבר בתנ״ך התמר הוא מהסמלים המובהקים של הארץ הזאת; המין היחיד שמופיע גם בשבעת המינים וגם בארבעת המינים ובעוד עשרות מקורות. גם בבית שני, כשהרומאים רצו לתאר את ארץ ישראל בסמל אחד קצר וקולע על המטבעות שלהם, הם בחרו בעץ התמר (במטבעות ג׳ודיאה קפטה). אז איך זה שבתחילת המאה העשרים כבר לא נותרו תמרים בארץ?

4. לשם כך קבלו בקצרה את אבולוציית המתיקות של הארץ הזאת, שכל פעם הוציאה "מתיקות" אחרת: עם כניסת שבטי ישראל לארץ, החקלאות הייתה מועטה, פרחי הבר היו רבים, ודבש הבר שגשג בשדות לצד חלב רעיית הצאן: ארץ זבת חלב ודבש. עם התפתחות החקלאות, עיקר דובשה של הארץ היה מפירותיה המתוקים, ובראשם התמר, שהיה המתוק מכולם וממנו הכינו גם דבש סילאן מופלא. התמר הפך לסמלה של הארץ. אבל החל מימי הצלבנים, המתיקות קיבלה טוויסט מפתיע: ארץ ישראל הפכה למעצמת גידול של קנה סוכר, שהיה מאוד אהוב באירופה (ונחשב שם לסמל הבריאות! שומעת נטע?). הצרה היא שקנה הסוכר הטרופי צריך בדיוק את מקומות הגידול של התמר: הרבה מים והרבה חום. . . כך לאט לאט נעקרו התמרים ובמקומם ניטע קנה הסוכר המשתלם יותר. התמרים הלכו ונכחדו מנופי הארץ. . . כשהצלבנים הלכו, כבר ירד מאוד ערכו של קנה הסוכר, אבל התמר לא חזר. . .

5. עד שבא בן ציון ישראלי מקבוצת כנרת ואמר: אם רוצים שהארץ תשגשג חייבים להחזיר לכאן את גידול התמר! וכך, במסירות ותחכום אין קץ, הוא נסע בשנות השלושים למדינות שעיונות את הציונות, כמו עיראק ומצרים, ובמבצע מוטרף לחלוטין הבריח לארץ אלפי (!) חוטרי תמרים ששינו את פני החקלאות בישראל והחזירו לה את המתיקות התנ״כית הקדומה.

6. גם חיה ישראלי אשתו לא פריארית. כשנפתח קורס גידול הדבורים הראשון בארץ בימי העלייה השניה, היא הלכה ברגל כל יום מיפו למקווה ישראל, בהריון מתקדם (!), כדי ללמוד את המלאכה. בהיותה בקבוצת כנרת הרימה שם את ענף כוורות הדבורים של המשק, ועשתה זאת, תחזיקו חזק, במשך 58 שנים רצופות! כך הפכה לאחת מהמומחיות הגדולות שתרמו תרומה אדירה למשק דבש הדבורים בישראל. היא התאהבה בדבורים וראתה בהן סמל לפעילות, חריצות, סדר, דבקות במשימה והגנה על ביתן.

7. איזו ארץ מתוקה יש לנו. ופרשת עקב, מהמתוקות שבפרשות, מתארת לנו את מתיקות הארץ בצבעים עזים. אך האמת ניתנת להיאמר: זו גם ארץ קשה ומאתגרת, ארץ שחוסר תשומת לב הופך אותה לארץ השמיר והשית, הקוץ והדרדר. מי שהופך את הארץ למתוקה הם האנשים שחיים בה. אנשים מסורים ומחברים כמו חיה ובן ציון ישראלי. אנשים מתוקים. אנשי דבש.

כמו שכתב יהודה עמיחי: אף מגדל דבורים לא ישים כאן את כוורותיו אבל בני אדם עושים דבש מן השממה והוא מתוק מכל!

קרדיט: נתנאל אלינסון

הרב ידע מה שלא ידענו

במשך שנים רבות התגוררתי בנצרת-עילית, ובתום לימודיי בישיבה חזרתי לשם בשליחותו של מרן הרב מרדכי אליהו זצוק״ל, על-מנת להקים את הגרעין התורני במקום. בתחילה התגוררתי ברחוב מסוים, ואט-אט החלו ישמעאלים לרכוש דירות ולהשתלט על השכונה. לבסוף נשארו שם שתי משפחות יהודיות בלבד — אנחנו והשכנים בדירה ממולנו. חודשיים לפני תום השכירות הגיע בעל-הבית ואמר לנו שאין בכוונתו לחדש את החוזה, והוא רוצה לשפץ ולהשכיר לדייר חדש שמשלם יותר.

ידוע שלפי ההלכה אסור להוריד את המזוזות גם כשעוברים, ולכן שאלתי את בעל-הבית האם השוכר החדש הוא ישמעאלי, שאם כן צריך להוריד אותן. ואולם בעל-הבית השיב: "מה פתאום? !"

עברו חודשיים, אנחנו עזבנו לדירה חדשה, אבל לא הייתי שקט בעניין המזוזות. החלטתי לקיים את "וקמת ועלית אל המקום", התפללנו שחרית אצל הרב ולאחר התפילה שאלנו אותו האם אפשר לסמוך על המילה של בעל-הבית שאמר שלדירה לא ייכנס ישמעאלי, שכן השארנו שם את המזוזות שלנו.

מרן הרב ענה לנו: "תיגש מהר לבית ותפרק את המזוזות, מי שנכנס הוא לא רק שוכר, הוא קנה את הבית והוא נוצרי עובד עבודה זרה, ועוד יותר מכך — את כל הרחוב כבר מכרו לערבים. . . תיגש מהר ותפרק את המזוזות שלך".

היינו בהלם מהתשובה המדויקת, ומכך שהרב יודע בדיוק דברים שאנחנו, שדיברנו עם בעל-הבית, לא ידענו. נסענו מייד לנצרת-עילית. הגענו לביתנו לשעבר, והבחנו שבכניסה עדיין יש מזוזה. דפקנו בדלת, ומי שפתח אותה היה ערבי נוצרי, ומאחוריו ניצב פסל של מריה!

אמרנו לו שאנחנו הדיירים הקודמים ובאנו לקחת את המזוזות שהשארנו במשקופים. הגוי אמר: "אני לא מסכים! רק אתמול צבעתי את המשקופים, וגם שמעתי שמזוזות של יהודים מביאות ברכה לבית. . .". אמרנו לו שזה מביא ברכה רק ליהודים, ואם הוא לא נותן לנו רשות אנחנו מזמינים משטרה. הגוי נתרצה, ואנו שלפנו מברגים והתחלנו להסתובב בבית ולפרק מזוזות. עם כל מזוזה שפירקנו התפללנו שהבית ייגאל ויירכש מחדש על-ידי יהודים כשרים. לבסוף נתברר לנו שבאמת כל הרחוב נמכר לנוכרים.

מדהים איך מרן הרב יושב בירושלים, אך יודע בפרטי פרטים מה מתרחש בכל פינה.

(הרב אופיר קריספיל, גרעין תורני, נצרת-עילית)

התרגלות לנסים של הרב מרדכי

הגיע אלי אדם מכובד, מנהל בית-ספר, וסיפר לי שפעם אחת הגיע זמן ברכת הלבנה, אבל היה זה יום מושלג והשמים היו מלאים עננים. הרב מרדכי אליהו זצוק״ל כנראה לא התרגש מהעננים ואמר לציבור: נצא לברכת הלבנה. אף אחד לא שאל את עצמו איך זה יוצאים במזג-אוויר כזה לראות את הלבנה ולברך עליה, וכולם יצאו אחרי הרב. פנה הרב לחזן ואמר: תעשה ככה עם היד, ונופף בידו לתנועה כאילו הוא מפנה את העננים. הקהל צחק, וכך גם החזן. אבל הרב חזר על דבריו ואמר: נו, תעשה עם היד. החזן שמע בקול הרב, הרים את היד ונופף לעבר העננים, ואכן העננים זזו והלבנה התגלתה לעיני עשרות המתפללים.

לאחר ששמעתי את הסיפור הזה אמרתי בלבי שהמספר הזה הוא מנהל בית-ספר אחראי, אדם מהימן ביותר. אך בכל זאת שאלתי את אחד הגבאים בבית-הכנסת בנוגע לכך, כי סיפור כזה בוודאי נעשה ברוב עם. אמר לי הגבאי שהוא זוכר גם את המעשה הזה וגם עוד כמה מקרים כאלה. שאלתי אותו: ולמה לא סיפרת לי? והוא אמר שהם בבית-הכנסת היו רגילים בכך. אף פעם לא קרה שהם יצאו לברכת הלבנה ולא הייתה ברכה. אחר כך הוא בעצמו נדהם לשמוע את הדברים שיצאו מפיו. התרגלנו לנס.

המשיך הגבאי ואמר: פעם יצאנו והלבנה הייתה מכוסה בעננים. הרב אמר לנו לחכות חמש דקות והיא תיראה, וכך היה. פעם הרב אמר לחזן להגיד את הפסוק: "כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה", מייד אחרי שהחזן אמר – נגלתה הלבנה, וראינו את השמים ואת הירח והכוכבים. כל כך התרגלנו לזה, שלא חשבתי שזה מעשה מיוחד!

כל כך התרגלו לזה, שלא חשבו שזהו מעשה פלא!

(הרב שמואל אליהו שליט״א, בן הרב)

נערה בודדה בלב האוקיינוס

ביוני 2009 באהיה באקרי בת ה-12 ואמה עלו בצרפת על מטוס חדיש יחסית מסוג איירבוס A330. השתיים היו בדרך לחופשה משפחתית באיי קומורו שבאוקיינוס...