תענית יום טוב
פעם אחת, ביום טוב הראשון של פסח, באמצע תפילת שחרית, עצר חכם מנחם מנשה, המכונה "הפחח", את התפילה בבית מדרשו "אהבת חיים", והודיע לקהל שמרחפת באותה עת גזרה קשה על היישוב היהודי בארץ הקודש.
"יש לשנות מסדרו הרגיל של יום טוב", אמר חכם מנחם למתפללים. "למרות שההלכה קובעת שאסור להתענות ביום טוב, אפילו רק עד חצות היום, אנחנו נאחר את זמן הסעודה עד סמוך לשקיעה", הפתיע חכם מנחם את צאן מרעיתו. "בינתיים נרבה בתחנונים ובסליחות לפני אבינו שבשמים, ואולי תגבר מידת הרחמים ותתבטל הגזרה!".
באי בית מדרשו של חכם מנחם ידעו כי למרות היותו פחח, הוא בעל השגה של רוח הקודש, וקיבלו את דבריו כמות שהם. השמועה על דבריו של חכם מנחם התפשטה במהירות באזור, וכך הצטרף לתפילה קהל מתפללים גדול מתלמידיו ומכריו של חכם מנחם, גם מבתי-כנסת אחרים. חכמינו אמרו: "חברך חברא אית ליה" – לחבר שלך גם יש חברים. כך יצא שדברי חכם מנחם עברו מפה לאוזן, וכך כולם הטו אוזן וקיבלו את דברי חכם מנחם בלי הרהור. בתוך כמה שעות הגיעו אנשים מכל השכונות לתפילה בגלל הגזרה.
את השמועה הזאת שמעו גם כמה רבנים חשובים שלא זכו להשגת רוח הקודש שהייתה לחכם מנחם. הם באו לבית הכנסת ואמרו לו כי יום טוב היום ואסור לצום אפילו לא חצי יום.
אמר להם חכם מנחם: "אינכם יודעים עד כמה קשה הגזרה. אין לנוח עד שתתבטל!", והמשיך להתפלל עם הקהל בתפילות ובתחנונים, ממש כמו ביום הכיפורים.
זמן מה לאחר חצות היום, הפסיק חכם מנחם את התפילה. הוא פנה אל המתפללים, כשנהרה שפוכה על פניו, ואמר: "לכו לאכול בשמחה לחמכם, כי רצה ה' תפילתכם, וברוך ה' הגזרה התבטלה לגמרי"!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה