פעם אחת חלה רבי יהודה דב טברסקי, החתן של ה״דברי חיים" מצאנז.
נסע הרב לדרוש ברופאים בעיר קיוב, אמר לו הרופא המטפל שיש צורך לצרוב מקום אחד בגבו בשיפוד מלובן, אך הזהיר מראש שטיפול כזה גורם לכאבים חזקים וצריך לקשור את החולה לכיסא שלא יזוז ממקומו.
אמר לו רבי מרדכי דב טברסקי שאין צורך לקשור אותו ומבטיח לו שלא וזוז.
התחיל הרופא בטיפול ואכן הוא לא זז ולא נע, ולא הוציא שום גניחה.
השתומם הרופא על כוח ההתאפקות, ושח לבנו של הרבי שהיה נוכח באותו מעמד, כי אתמול ממש הוא טיפל בדומה בקוזק רוסי ורק נגע בבשרו קפץ ממקומו, ועקר את הרצועות שקשרו אותו! ונמלט דרך החלון, זה קוזק! זה רוסי!
הקשיב רבי מרדכי דב לדבריו להגיב על הפליאה: האמן לי פרופסור כי כאשר בא אלי יהודי ומשיח לפניי צרת ליבו, וצריכים ומוכרחים לעזור לו, אולם אין בידינו יכולת לעזור, בוערת בנו צרתו הרבה יותר מברזל חם ומלובן (הקדמת ספר "שושנת העמקים").
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה