מסופר על ר' שלמה זלמן אוירבעך, איזה רגישות הייתה לו לאנשים שסובלים. מה הוא היה מוכן לעשות בשביל זה. אגב, זה מלמד אותנו שאדם שנמצא כביכול גבוה בעולם התורה חייב גם הוא לגמול חסד. כל ערב פסח, הוא היה הולך וקונה בקבוקי יין מאשה אלמנה שהיתה גרה בשכנותו. האשה הזאת, כשבעלה היה בחיים – היה להם בית מסחר ליין, והוא נסגר. וכל ערב פסח הוא היה הולך ומגיע אליה, ושואל אותה מה את אומרת על הבקבוק הזה, אולי כדאי את היין הזה וכו'. זה היה נותן לאשה הזאת חיות לכל השנה. הגאונות הגדולה היא, שהיא היתה בטוחה שהיא גרמה נחת רוח לר' שלמה.
סיפור שני דומה: לברכת האילנות הוא היה הולך בר״ח ניסן ועושה בעץ של שכנה אחרת. גם היא אלמנה. פעם התלווה אליו תלמיד, והזכיר לו כביכול שיש הידור לעשות ברכת אילנות דווקא על שני אילנות וכו'. ענה לו ר' שלמה זלמן: נכון, קיים הידור כזה, אבל אם תביט לחלון, תראה שבעלת הגינה מחכה כל שנה לר״ח ניסן שאני אבוא ואעשה כאן את הברכה, וזה נותן לה שמחה לכל השנה.
ר' ישראל סלנטר היה מדקדק כל ימיו שלא להוציא מילה מיותרת מפיו. פעם אחת ראו אותו עומד על איזה גשר ומדבר באריכות גדולה עם איזה אשה וגם מתבדח איתה וכו'. שאלו אותו לפשר הדבר, והוא הסביר: ראיתי את האשה הזאת, והיא אמרה שהיא מיואשת, והיא רוצה לקפוץ מהגשר. . . אז דיברתי איתה, ועודדתי אותה, ובסוף החליטה שלא לקפוץ. . .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה