בר אילן.

בס״ד

הר' מאיר בר אילן.

הרב מאיר בר אילן- נולד בוולוז׳ין, בנו של הרב נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי״ב) מי שהיה ראש ישיבת וולוז׳ין. עד גיל 14 הוא למד בוולוז׳ין, בגיל 14 הוא התייתם מאביו, אבל עוד הספיק לספוג ממנו את תורתו והשפעתו, ממנו הוא קיבל את אהבת ארץ ישראל שלו. לאחר מכן הוא למד בטלז אצל הגאון ר' אליעזר גורדון, משם הוא עבר למשך 4 שנים ללמוד אצל קרוב משפחתו הרב חיים מבריסק הרב סולוביצ׳יק שם עוצבה דרכו ההלכתית. הוא המשיך את לימודיו אצל סבו הרב יחיאל מיכל אפשטין בעל ה״ערוך השולחן". לימודיו בארבעת המקומות הללו עצבו אותו ותרמו לרצונו לעסוק בפעילות ציבורית.

היושר והאמת תמיד עמדו לנגד עניו, ב-1905, הוא יצג את יהודי אושמינה בקונגרס הציוני ה-7 והצטרף למתנגדים להצעת אוגנדה. ( הצעת אוגנדה- להקים מדינה בארץ אוגנדה ולא בארץ ישראל לתקופה זמנית.)

ב-1910, הוא התיישב בברלין ושם הוא יסד וערך שבועון עברי בשם "העברי", שבועון זה לא היה שבועון רשמי של תנועת המזרחי אבל היה כלי לביטוי הרעיונות הדתיים הלאומים ושירת את תנועת המזרחי. לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה נבצר ממנו, עקב נתינותו הרוסית, להישאר בגרמניה וב-1915 הוא עקר עם משפחתו לארה״ב שם הוא כיהן כנשיא הסתדרות ה״מזרחי" בין השנים 1916-1926. ב-1926 הוא עלה לארץ ישראל והשתקע בירושלים. בארץ הוא מילא שורת תפקידים חשובים בתנועה הציונית העולמית. בשנת 1939 לאחר פרסום הספר הלבן (ספר בריטי נגד היהודים ונגד עליה לארץ של יהודים.) ללא פחד וללא יראה הוא דרש להפסיק את שיתוף הפעולה עם הממשל הבריטי.

הוא פרסם מאות מאמרים על נושאים שונים, ובעיקר על גדולי ישראל ורעיונות על חגי ישראל. עוד בחייו יצא קובץ מאמריו תחת השם "בשבילי התחייה". הוא כתב ספר זיכרונות בשם "מוולוז׳ין לירושלים" ואת "רבן של ישראל" ספר על אביו הנצי״ב. הוא ערך את עיתון "הצופה" ואת "האנציקלופדיה התלמודית" היה מיוזמי הקמת המפד״ל.

על שמו נקראת אוניברסיטת בר-אילן והישוב החקלאי בהרי ירושלים בית-מאיר וכן בית ספרנו "בר אילן" כפר יונה ועוד הרבה בתי ספר ברחבי הארץ על שמו.