הרב פרדס היה רבה הראשי הספרדי של ירושלים.
(אצל מנחם מיכלסון ושאול מייזליש, אחד יחיד ומאחד, עמ׳ 38).
פעמים בשנה לקראת חג הפסח ולקראת חג הסוכות היה הרב אליהו פרדס נוסע מירושלים לחיפה כדי לראות את פני רבו. במשך שעות ארוכות היה נגרר באוטובוסים: יוצא מירושלים ועושה חניית ביניים בשער הגיא, ומשם לתל אביב שם החליף אוטובוס לחיפה, ושוב חניה בחדרה, וכשהגיע לחיפה היה לוקח אוטובוס נוסף עד שהיה מגיע אל מורו ורבו רבי יחיא.
ומיהו אותו רבי יחיא? זהו הרב שלמדו בילדותו בכותאב בירושלים צורת אותיות ועבר בערוב ימיו לחיפה. היו הרב פרדס ורבי יחיא יושבים ושותים תה או קפה משוחחים מעט בדברי תורה, ולקראת פרידה היה מניח הרב פרדס על השולחן מעטפה עם סכום כסף נאה לסייע לרבי יחיא שמצבו הכספי היה קשה.
שאלוהו תלמידיו ובני משפחתו: "כל כך הרבה אתה טורח במי שלימד אותך דברים פשוטים? !" והשיב: "לעולם אהיה חייב בכבודו, כי הוא לימד אותי צורת האותיות: קמץ אלף א, קמץ בית ב, חיריק אלף א." והוסיף ואמר: "כל המלמדים האחרים ניתן לחלוק על שיטתם ודבריהם. אצל רבי יחיא האלף נישאר אלף והבית נישאר בית לכל החיים."
לימים נפטר רבי יחיא, והיה הרב פרדס ממשיך במנהגו ובא פעמיים בשנה אל אלמנתו ומעטפה בידו.
אגב, בנאומו של חתן פרס נובל לספרות אלבר קאמי הוא מצא לנכון להודות לאמו ומיד אחריה למורה שלימד אותו כשהיה בן 8 ונטע בו בטחון עצמי, תחושת מסוגלות וסקרנות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה