מספר הגה״צ רבי אלימלך בידרמן: סיפר לי יהודי בשם ר׳ שמעון מעשה שהיה כך: היה רבי מאיר שפירא הגיע לבחון את כיתתו ולא הביא מתנה לילדים והציע להם לומר ווארט וזה יהיה המתנה, ואמר להם שמי שקורא בברכת המזון בכוונה מילה במילה לא שולט בו לא אף ולא שצף ולא קצף. ר׳ שמעון קיבל על עצמו כך לעשות.
אח״כ השואה הנוראה הגיעה. הנאצים ימ״ש ערכו סלקציה והעמידו ילדים ואת הזקנים שלחו להשמדה ואת הצעירים השאירו לעבודה. הוא ביקש מהקב״ה שיצילהו, ועשה עצמו כאילו הוא גבוה והגביה עצמו ולקחוהו לעבודה. ושם צריכים פרנסה, ושם בדקו כל אחד מה כשירותו לעבודה. מישהו הציע לו שיאמר שהוא טבח טוב ביחד עם עוד אחד, וקיבלוהו לעבודה וקיבל מזון באופן בריוח, וראה שנתקיים בו בזה זכות ברכת המזון.
אחרי כמה חודשים ביקר קצין רשע מרושע שלא הסכים לעבודה שלו, ונתן לו פטיש קטן וצוה עליו שיחפור בור בגודל שני מטר ואם תוך שעתיים תצליח לחפור בור תוכל לחזור למטבח. הוא מספר שעיניו חשכו. הוא ביקש מהשי״ת שהרי הוא מברך בברכת המזון בכוונה ויש את ההבטחה שמזונות מצויין לו כל ימיו. לאחר כמה דקות עברו שם חיילים וראו את עבודתי הקשה וזרקו עליי ירקות בכמויות. ושוב ביקשתי מה׳. מיד אחר כך עברה משאית עם חיילים פולנים שהיו באותה צרה, וביקשו ממני את הירקות. ה׳ נתן בידי שכל וצויתי שיחפרו בור תוך שעה, והם שחפצו בירקות מיד החלו יחד לחפור עד שהבור נחפר.
אח״כ קרא לקצין הנאצי והראה לו בור חפור. הקצין ההמום מילמל שתמיד ידע שה׳ עוזר לכם, והחזירו לעבודה במטבח.
היהודי שעד היום חי בתוכינו ברחוב צפניה בירושלים מעיד שחיתן את כל ילדיו ואף פעם לא היה לו מחסור בפרנסה. והכל בזכות ברכת המזון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה