הרב הראשי הספרדי (הראשון לציון).
חייו ופועלו
"אך מעט מאוד ידוע לנו על הלל. מעטים הם הפרטים הבדוקים הידועים על חייו ומעטות יחסית הן המימרות (=האמרות), ההלכות והתקנות המיוחסות לו… הפרט הביוגרפי הראשון על הלל, שאין לפקפק באמינותו, הוא מוצאו הבבלי… אין ספק שהלל היה אישיות גדולה, בעל חזון ומידות תרומיות (=מעולות), והייתה לו השפעה חזקה על בני דורו. עם זאת קשה להבחין בין הגרעין ההיסטורי האמיתי להילה האגדתית שצמחה במשך הדורות. חשובה בשבילנו המימרה המיוחסת לו במסכת אבות (פרק א משנה יב): "הוי (=הייה) מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן (=מקרב אותם) לתורה". במימרה זו מקופל העיקרון ששימש נר לרגלי בית הלל ושהיו לו בוודאי גם השלכות מדיניות… באשר ליתר המימרות המיוחסות להלל במסכת אבות, הרי הן תואמות יפה את אישיותו המיוחדת של הלל, בעלת המוסר הנעלה, ואת אהבת הבריות (=אהבת האדם) שלו…" ישראל בן שלום, בית שמאי ומאבק הקנאים נגד רומי, הוצאת יד בן צבי והוצאת הספרים של אוניברסיטת בן גוריון בנגב, תשנ״ד-1993, עמ' 66-67, בהשמטת הערות המחבר.
הלל והתקנות המיוחסות לו
"האישיות הבולטת ביותר בין החכמים בתקופת הורדוס היה הלל… הלל היה מגדולי החכמים הן בהשקפותיו המוסריות והן בתרומתו להלכה. הוא היה אף מן הנועזים שבהם, וחידש בהלכה ופתח פתח לדרך של חידושים לדורות שאחריו… אחת מתקנותיו הידועות ביותר של הלל היא ה״פרוזבול", שנקבעה על מנת שלא יאבד בעל חוב את חובו בשנת שמיטה. הלל חש בנזק שנגרם לחיי הכלכלה, משום שבהתקרב שנת השמיטה היו הבריות (=האנשים) חדלים מלהלוות מכספם, מחשש שלא יוחזר בשל שמיטת החובות. אם כי לא רצה לבטל תקנה מפורשת מן התורה חיפש דרך לתיקון המצב שהיה לרעת הציבור. הוא קבע נוסח של הכרזה של בעל החוב בפני בית דין, שבאמצעותה בטלה התחולה של השמיטה על הלוואתו… אולם גדולתו של הלל כאישיות מוסרית, רחבת אופקים ורחבת לב, מלאה באהבת הבריות, אינה נופלת מגדולתו כאיש הלכה… הוא היה אומר: "הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום… אל תפרוש מן הציבור, אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו … ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש…"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה