ר' נחמן מברסלב "מעשה בחכם ותם":
"מנהגו היה, שהיה תמיד בשמחה גדולה מאד והיה רק מלא שמחה תמיד, והיו לו כל המאכלים וכל המשקאות וכל המלבושים.
והיה אומר לאשתו: אשתי, תן לי לאכול! והיתה נותנת לו חתיכת לחם ואכל.
אחר כך היה אומר: תן לי הרטב עם קטנית! והיתה חותכת לו עוד חתיכת לחם ואכל. והיה משבח ואומר: כמה יפה וטוב מאד הרטב הזה!
וכן היה מצוה לתן לו הבשר ושאר מאכלים טובים כיוצא בזה, ובעד כל מאכל ומאכל היתה נותנת לו חתיכת לחם והוא היה מתענג מאד מזה, ושבח מאד את אותו המאכל, כמה הוא מתקן וטוב כאלו היה אוכל אותו המאכל ממש. ובאמת היה מרגיש באכילתו הלחם, טעם כל מאכל ומאכל שהיה רוצה מחמת תמימותו ושמחתו הגדולה.
וכן היה מצוה: אשתי, תן לי שכר לשתות! ונתנה לו מים, והיה משבח כמה יפה השכר הזה. תן לי דבש! ונתנה לו מים והיה משבח גם כן כנ״ל. תן לי יין וכו׳ כיוצא בזה! ונתנה לו מים, והיה מתענג ומשבח אותו המשקה כאלו הוא שותה אותה ממש.
וכן במלבושים היה להם בשתפות, לו ולאשתו מעיל פשוט אחד וכשהיה צריך ללבש המעיל הפשוט, כגון לילך לשוק, היה אומר: אשתי, תן לי המעיל הפשוט! והיתה נותנת לו. כשהיה צריך ללבש מעיל עליון [בגד מכובד יותר] לילך בין אנשים היה אומר: אשתי, תן לי המעיל עליון! והיתה נותנת לו המעיל הפשוט, והיה מתענג ממנו, והיה משבח: כמה יפה המעיל עליון הזה! כשהיה צריך לקפוטה [בגד מכובד עוד יותר], כגון לילך לבית הכנסת היה מצוה ואומר: אשתי, תן לי הקפוטה! והיתה נותנת לו המעיל הפשוט, והיה משבח ואומר: כמה יפה ונאה הקפוטה הזה! וכן כשהיה צריך ללבוש יופא [בגד מכובד עוד יותר], היתה נותנת לו גם כן המעיל הפשוט, והיה משבח ומתענג גם כן: כמה יפה ונאה היופא הזאת כנ״ל, וכן בכיוצא בזה. והיה רק מלא שמחה וחדוה תמיד.
כשהיה גומר המנעל ומן הסתם היה לו שלוש קצוות, כי לא היה יכול האמנות בשלמות כנ״ל, היה לוקח המנעל בידו והיה משבח אותו מאד, והיה מתענג מאד ממנו. והיה אומר: אשתי כמה יפה ונפלא המנעל הזה! כמה מתוק המנעל הזה! כמה מנעל של דבש וצוקיר [סוכר] המנעל הזה!
והיתה שואלת אותו: אם כן, מפני מה שאר סנדלרים נוטלים שלוש זהובים בעד זוג מנעלים, ואתה לוקח רק זהוב וחצי? השיב לה: מה לי בזה? זה מעשה שלו, וזה מעשה שלי!
והיה רק מלא שמחה וחדוה תמיד".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה