הרב אריה חיספין
בבוקר ניסן אחד לפני למעלה מ 10 שנים, אשתי הפנתה את צומת ליבי, תוך כדי שהיא צוחקת להביט אל החלון. אני מטיב את מבטי ורואה שני בני תורה סובבים את עץ ההדר של שכנינו מבקשים לצוד איזה פרחים בכדי לברך בירכת האילנות כדין. אשתי פתחה את החלון וקראה לעלמי החמד בחמלה ובתמהון עם מעט שחוק ואמרה: ברכת האילנות לא "דין" (היינו קושי/טרדה משהו שחובה לעבור אותו) אלה "שמחה" העולה ופורחת עם פריחת האילן! עצי ההדר הללו לא העטו עליהם את שמלת האביב מאוחר יותר יבוא עיתם עת דודים. . . שחקו הם בבושה כמי שנתפסו בקלקלתם והלכו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה