המלך קורא לשר המקורב אליו ביותר ואומר לו: "יש לי משימה מאד חשובה עבורך. צא לממלכה השכנה, והיפגש עם המנהיגים שלהם. אך זכור דבר אחד: בשום פנים ואופן אסור לך להוריד את החולצה שלך במהלך הפגישה אתם. כעת לך ועשה כפי שהוריתי לך".
השר פונה לדרכו, שמח וטוב לב, ומגיע במהרה לממלכה השכנה. הוא פונה מייד לארמון המלוכה, שם נפגש עם המלך. במהלך השיחה ביניהם, הוא שם לב שכמה מסגני המלך מצביעים עליו וצוחקים.
"מדוע אתם צוחקים?" שואל אותם האורח.
"משום שמעולם לא ראינו אדם עם גיבנת כל כך בולטת על גבו", הם עונים.
"על מה אתם מדברים? אין לי שום גיבנת על הגב!"
"בטח שיש לך!"
"מה פתאום!"
"אז בוא נתערב על מליון דולר שאכן יש לך גיבנת על הגב!"
"בסדר, אני מוכן בשמחה להתערב אתכם על כך".
"טוב, אז תוריד את החולצה שלך, כדי שנראה את ההוכחה בעצמנו".
בשלב זה נזכר האורח במלותיו הברורות של המלך: "בשום פנים ואופן אסור לך להוריד את החולצה שלך במהלך הפגישה אתם".
למרות זאת, מנסה השר למצוא תירוץ. אני בטוח שסכום עצום של מליון דולר יביא עושר רב לממלכה שלנו. אני הרי יודע שאינני גיבן, כך שבטוח שאנצח בהתערבות. ברור לי שבמצב הזה, המלך היה מאשר לי להוריד את החולצה.
השר מוריד את החולצה שלו, וחושף בגאווה את העמידה המושלמת שלו. הוא מושיט את ידו, גאה מאד בהצלחתו, ומייד מוגשת לו המחאה בסך מליון דולר.
השר כמעט אינו מצליח לרסן את התרגשותו. הוא מסיים במהירות את הפגישה וממהר לשוב לממלכתו, כדי לבשר למלכו את החדשות הנפלאות. "הרווחתי עבורך מליון דולר!" קורא השר באוזני המלך. "זה היה כל כך קל. רק הייתי צריך להוריד את החולצה שלי בשביל להוכיח שאין לי שום גיבנת על הגב".
"עשית מה? !" צועק עליו המלך. "אבל הרי אמרתי לך במפורש שאסור לך להוריד את חולצתך. נתתי בך אמון שתמלא אחר ההוראות שלי, ואני התערבתי עם המלך ההוא שהוא ייתן לי 10 מליון דולר אם הוא לא יצליח לגרום לך להוריד את החולצה!"
קחו לדוגמא יצירת אומנות מפורסמת. האם הייתם מוסיפים מספר קטן של תווים לנעימה שהלחין באך, או כמה כתמי צבע לאחת מתמונותיו של רמברנדט?
הרב נחמיה וילהלם:
השבוע כמידי חודש קיימנו סדנת מודעות למטיילים צעירים. במהלך הסדנה ניגשה אליי אחת המשתתפות ושאלה אותי: האם באמת הפרטים הקטנים כל כך חשובים לאלוקים? האם באמת משנה לו אם אדליק את האור בשבת? או אחכה דווקא שש שעות אחרי אכילת בשר?
סיפרתי לה על הרב אהרון מוס מאוסטרליה, שיש לו אתר לשאלות ותשובות ביהדות. מישהו מהגולשים שאל אותו את השאלה הזו, והוא לא ענה. כשעברו כמה ימים, כתב לו אותו גולש: "בדרך כלל אתה עונה מיד, האם עלי להסיק שהפעם אין לך תשובה?"
תשובתו של הרב לא איחרה לבוא: "האמת היא שמיד כשהגיעה השאלה ישבתי לכתוב תשובה, אבל כשהקלדתי את כתובת המייל שלך, בטעות כתבתי 'gmailcom' ושכחתי את הנקודה באמצע, וכמובן שהמייל לא הגיע ליעדו. כששאלתי את טכנאי המחשבים שלי למה זה חזר, והוא אמר לי שזה בגלל הנקודה החסרה, שאלתי אותו: 'זה לא נראה לך קטנוני להחזיר מייל בגלל נקודה? הרי זה ברור שכוונתי הייתה לג׳ימייל'. והוא הסביר לי שבשפת האינטרנט כל נקודה חשובה ובלעדיה המייל לא יעבור. והנמשל מובן: אם אתה רוצה להבין את חשיבות הנקודה באינטרנט — לך תלמד את רזי אינטרנט. אם אתה רוצה להבין את חשיבות הנקודה הקטנה ביהדות, את חשיבות הפרטים הקטנים — לך תלמד יהדות!"
הסברתי לאותה מטיילת שהקשר שלנו עם אלוקים הוא פריבילגיה מיוחדת ומתנה גדולה! ואך טבעי הוא שכמו שאדם פשוט לא יוכל להיפגש עם המלך ולהתחבק איתו אלא אם כן המלך יחפוץ בכך, כך גם האפשרות שלנו לקשר עם הקב״ה היא רק בזכות זה שהוא רצה ואיפשר קשר איתנו. קשר זה מותנה בכך שזה יהיה בדיוק בצורה שהוא ציווה עלינו. הוא נתן לנו את מספרו האישי "613" ואמר לנו שבאמצעות 613 המצוות האלו נוכל להתחבר איתו — באמצעות כולם יחד ובאמצעות כל פרט ופרט ממצוות אלו. זה החיבוק שלנו עם המלך. לכן דווקא אם נקיים את הסיסמה מבלי להחסיר אות או ספרה אחת ייווצר הקשר בצורה הנכונה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה