טווס עורב והד
הטווס והעורב
העורב והטווס נפגשו ושוחחו ביניהם. אמר הטווס לעורב: "עצוב לי מאוד." אמר לו העורב: "אחד כמוך כל כך יפה, נוצות כל כך מרהיבות ביופיין ועצוב לך? יש לך יופי מושלם ואתה עצוב? אני צריך להיות עצוב בגלל שאני מכוער. וכשאני רואה אותך ואת היופי שלך הרי נחשף כיעורי שבעתיים."
אמר הטווס לעורב: "כן נכון, אתה אולי מכוער אבל אתה יכול לעוף. יש לך את החופש להגיע לאן שתרצה, ואני למי אוכל להראות את היופי שלי? אילו לפחות הייתי יכול לעוף, הייתי יכול להראות את היופי שלי לכל העולם."
הקשיב העורב בעצב לדברי הטווס ואמר: "שמע, אני אומנם יכול לעוף, אבל לכל מקום שאני מגיע כולם רואים כמה מכוער אני."
הקשיב הטווס לדברי העורב ואמר: "יש לי רעיון. אולי נציע לזווג בינינו וכך להשביח את הגזע. מה דעתך?"
והתוצאה הייתה תרנגול הודו: גם מכוער וגם אינו יכול לעוף.
להקריא במקום בו יש הד:
ראיתי ברחוב איש עני. האם לתת צדקה למסכן? (כן. . . כן. . .)
אם דרכתי בטעות על זנב של אריה, לברוח או לתת לו איזשהו תירוץ? (רוץ. . . רוץ. . .)
מישהו ניסה לשדוד אותי ברחוב. האם לתת לו את מה שאינו שלו? (לא. . . לא. . .)
העתקתי במבחן. האם יש לי על מה להתבייש? (יש. . . יש. . .)
מה עלי לעשות אם אגלה פתאום שהפכתי לאיש עשיר? (שיר. . . שיר. . .)
הר, תגיד אתה זקן? (כן. . . כן. . .)
האם להמשיך במשחק הזה, או שנראה לכם שזה כבר יותר מידי? (די. . . די. . .)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה