ביוגרפיה צדיקים

הש״ך:

ר' שבתי ב״ר מאיר כהן נולד בשנת שפ״ב [1621], ונפטר בשנת תכ״ג [1662]. מגדולי הפוסקים. רוב ימיו חי בליטא. אביו ר' מאיר היה ת״ח ידוע, ור' שבתי למד תורה אצלו ואצל גדולי תורה נוספים, וכבר בילדותו נודע כעילוי מופלג. נשא לאשה את נינתו של הרמ״א, וישב בווילנא סמוך על שולחן חותנו. למרות גילו הצעיר מונה לחבר ביה״ד של וילנא. בתקופת הגזירות שהחלה בפרעות ת״ח-ת״ט ונמשכה מספר שנים גלה מווילנא ונדד ממקום למקום, עד שהגיע לעיר הלישוי שבצ׳כיה, שם נתקבל לרב, אך נפטר לאחר זמן קצר. ר' שבתי הספיק לכתוב ספרים רבים וחשובים, המפורסם בהם הוא הספר 'שפתי כהן' (בקיצור 'ש״ך', ועל שמו כונה 'הש״ך') על שו״ע יו״ד, שר' שבתי פירסם בקרקא בשנת ת״ו [1646], בהיותו בן 24. באותה שנה יצא לאור בלובלין גם הספר 'טורי זהב' ('ט״ז') על יו״ד מאת ר' דוד הלוי, שהיה פוסק זקן ומפורסם; הש״ך כתב עליו השגות בשם 'נקודות הכסף', שעל חלקן השיב הט״ז ב׳דף אחרון', ועל תשובות אלו ענה הש״ך בחריפות ב׳קונטרס אחרון' (ה׳דף' וה׳קונטרס' נדפסו בסוף הכרך הראשון של יו״ד, במהדורות הגדולות של השו״ע). הש״ך והט״ז היו לנושאי הכלים העיקריים של שו״ע יו״ד, והם מודפסים זה לצד זה ברוב המהדורות. למרות קביעת רבני 'ועד ארבע הארצות' בשנת תמ״ג [1683] שיש לפסוק כט״ז כשהוא חולק על הש״ך - כיום מקובל לפסוק ברוב המקרים כש״ך נגד הט״ז. גם על חו״מ חיבר ר' שבתי 'שפתי כהן', שיחד עם 'ספר מאירת עיניים' (הסמ״ע) נחשב לנושא הכלים עיקרי על שו״ע חו״מ.

מחזור ויטרי

ר' שמחה מויטרי חי בצרפת במאה הי״א-י״ב. היה מתלמידיו של רש״י. ר' שמחה כתב פירושים ופסקים על התפילה, שרוכזו בספר שכונה 'מחזור ויטרי', והוא מקבוצת "ספרי דבי רש״י". הספר כולל מנהגים העוסקים בסדר התפילה וקריאת התורה, וכן פיוטים רבים. הוא מכיל קבצים הלכתיים של קדמונים בנושאי התפילה, ומשתמש הרבה בתורתו של ר' שמעיה, תלמידו ומזכירו של רש״י. לספר שלפנינו חדרו הוספות מאוחרות רבות. 'מחזור ויטרי' נדפס לראשונה בברלין תרמ״ט- תרנ״ז [1889-1897] בידי ר' שמעון הלוי הורוביץ; הוא עצמו הדפיס מהדורה מתוקנת יותר בנירנברג תרפ״ג [1923], ומהדורה זו היא שהוכנסה למאגר.

עיטור סופרים (העיטור)

מחבר ספר העיטור, ר' יצחק ב״ר אבא מארי ממרסיליה שבפרובנס (היום מרסיי שבדרום צרפת) חי במאה הי״ב. ספרו מכיל פסקים בנושאים שונים, ומובא פעמים רבות מאוד אצל הראשונים; למשל בטור או״ח הוא מוזכר עשרות פעמים, בעיקר בהלכות פסח. הספר כפי שהוא לפנינו מסודר בצורה מיוחדת, מסובכת וקשה לשימוש, בשני חלקים: החלק הראשון עוסק בהלכות שטרות, והוא מחולק לתריסר נושאים על-פי ראשי התיבות תשק״ף בגז״ע חכמ״ה, לחלק מהאותיות מספר פרקים; לפניהם נמצאים 'עשרה מאמרות' בנושאים שונים הקשורים גם הם לדיני שטרות. בחלק השני כמה שערים, שכמה מהם מחולקים שוב לחלקים. שער נוסף עוסק בהלכות ציצית, ואחריו יש חיבור נפרד שצורף לספר 'העיטור' שנקרא 'עשרת הדיברות', העוסק בעשר מצוות מתוך מצוות העשה שהזמן גרמן. הספר כפי שהוא לפנינו משובש ביותר, גם במהדורתו האחרונה, מהדורת ר' מאיר יונה ש״ץ שנדפסה בכמה חלקים עם הערות ותיקוניים רבים, בוילנה-ורשה תרל״ד-תרמ״ה [1885-1874]. ספר נוסף שכתב בעל העיטור הוא 'מאה שערים', הערות על מסכתות בסדר נשים-נזיקין, שנדפס בסוף מהדורות הגמ' המקובלות.

מהרי״ל

רבי יעקב בן משה מולין, מהרי״ל, נולד במגנצא שבגרמניה בשנת ה״א ק״כ (1360) לערך. הוא למד בישיבות אוסטריה. בשנת ה״א קמ״ז (1387), לאחר מות אביו, ייסד ישיבה במגנצא, ובמהרה נודע כמנהיגה הרוחני של יהדות אשכנז. רבני הדור המפורסמים, ביניהם מהר״י וייל, היו תלמידיו. שאלות בהלכה נשלחו אליו מכל ארצות אירופה. מהרי״ל היה פעיל בעניני קהילה וצדקה, והנהיג את יהדות אשכנז בתקופה קשה עקב מלחמות ההוסיים. הוא היה גם חזן ומחבר ניגונים ידוע, ועד לתקופה המודרנית נהגו לזמר בקרב יהודי מגנצא ניגונים רבים המיוחסים לו. מנהגיו ופסקיו הם אחד מבסיסי ההלכה האשכנזית עד לימינו. הוא חיבר תשובות וספר מנהגים, פסקים ופירושים, הנקרא בשם מנהגי מהרי״ל. הוא נפטר בוורמייזא בשנת ה״א רפ״ז (1427).

כלבו

ספר 'כלבו' נכתב כנראה בידי ר' אהרן ב״ר יעקב הכהן מנרבונה שבפרובנס (נוהגים לכנותו בטעות ר' אהרן מלוניל, אך פרט זה אינו מדוייק, והוא היה כאמור בן העיר נרבונה). ר' אהרן חי במאה הי״ג-י״ד, ושהה תקופה מסויימת גם בספרד. בשנת ס״ו [1306] גורש מצרפת עם כל יהודיה, והתיישב באי מיורקה שליד ספרד. ספר 'כלבו' הוא כנראה המהדורה הראשונית של ספרו הידוע 'אורחות חיים', שנכתב שנים אחר כך. ספר כלבו כולל הלכות, מנהגים ותקנות בנושאים שונים, בקמ״ח סימנים. נדפס לראשונה בנאפולי בשנת ר״נ [1490], ומאז פעמים רבות. למאגר הוכנס הספר על-פי מהדורת וידבסקי, ירושלים תשנ״ז. הרב דוד אברהם נמצא בעיצומה של הכנת מהדורה חדשה מדוייקת ומוערת, וכבר יצאו ממנה כרכים מספר.

מגן אבות

ר' מנחם בן שלמה למשפחת המאירי (מחבר ספרי 'בית הבחירה'), נולד בשנת ה״א ט' [1249] ונפטר בשנת ע״ה [1315]. מגדולי חכמי פרובנס בזמנו. כתב ספרים רבים, ביניהם ספר 'מגן אבות', שבו מבוא ו- 24 עניינים בנושאים הלכתיים שונים. הספר נכתב בעקבות הגעתם לפרובנס של כמה מתלמידי הרמב״ן בעקבות פטירת רבם; הם החלו להתווכח עם חכמי המקום, ורצו להנהיג בפרובנס את מנהג רבם הרמב״ן, והמאירי ניגש להגן על מנהג המקום. הספר שימש מקור הלכתי חשוב לראשונים שלאחריו. ספר 'מגן אבות' נדפס לראשונה בלונדון תרס״ט [1909] ע״י י' לאסט (באחת ממהדורות הצילום נקרא בטעות 'תשובות המאירי'), ונוסח זה הוכנס למאגר. לאחרונה הולך ונדפס ספר 'מגן אבות' מחדש עם תיקונים רבים בידי ר' יקותיאל כהן.

מהר״ם מרוטנברג

רבי מאיר בן ברוך מרוטנברג נולד בשנת ד״א תתקע״ה (1215?) בוורמיזא שבגרמניה ונפטר במבצר אינשהיים שבגרמניה בשנת ה״א נ״ג (1293). הוא היה מהחשובים באסכולת בעלי התוספות, ודעותיו מצוטטות אף בתוך התוספות שלנו. הוא היה המנהיג והפוסק של דורו באשכנז, וסמכות הפסיקה של כל הדורות הבאים. שמו הגיע גם לספרד, שממנה פנה אליו הרשב״א בשאלה. המהר״ם למד בישיבות בעלי התוספות בגרמניה ובצרפת, ורבו הגדול היה ר' יצחק אור זרוע מוינה. הוא כתב ספרים רבים בהלכה ואף חיבר מספר פיוטים. תשובותיו בענייני הלכה מגיעות לאלפים.

אבני נזר

רבי אברהם בורנשטיין אבד״ק סוכטשוב נולד בשנת ה״א תקצ״ט (1839) לאביו רבי זאב נחום מביאלע בעמ״ח אגודת אזוב. היה עילוי נפלא, וכבן עשר שנים כבר חידש חידושים. למד תורה אצל הגה״ק רבי מנחם מנדל מקוצק, ואחר נהיה לחתנו. בשנת תרמ״ג נתמנה לאבד״ק סוכטשוב. אלפי חסידים נהרו אליו, ומכל קצוי ארץ הריצו לפניו שאלות חמורות. נסתלק בשנת ה״א תר״ע (1910). חיבר ספר שו״ת אבני נזר ז' חלקים, אגלי טל על מלאכות שבת, ועוד. דברי התורה שאמר לפני חסידיו בשבתות לוקטו ונדפסו לאחר השואה בספר נאות הדשא ב' חלקים יחד עם דברי התורה של ממשיכי השושלת. הותיר גם כתבי יד רבים וביניהם הגהות על הרמב״ם, הטור, ועוד. כעת מוהדרים חידושי תורתו לפי סדר מסכתות הש״ס. בנו ממלא מקומו ברבנות ואדמורו״ת בסוכטשוב, הוא הצדיק רבי שמואל בורנשטיין זצ״ל הנודע לשם ותהילה בספרו הנודע שם משמואל.

שרידי אש

רבי יחיאל יעקב וינברג נולד ברוסיה בשנת ה״א תרמ״ה (1885), ונפטר במונטרה, שוויץ בשנת ה״א תשכ״ו (1966) ונקבר בירושלים. למד בישיבות ליטא וספג בהן את שיטת הלמדנות ואת תורת המוסר של הרב ישראל סלנטר. בימי מלחמת העולם הראשונה היגר לגרמניה ולימים נתמנה כראש בית המדרש לרבנים על שם רבי עזריאל הילדסהיימר בברלין, עד לסגירתו על ידי הנאצים ימ״ש בליל הבדולח, בשנת תרצ״ט (1938). הוא היה גאון תלמודי שהשיב לשאלות רבות בהלכה, וחינך דורות של רבנים, מנהיגים והוגים. בימי מלחמת העולם השניה נעצר על ידי הנאצים במחנות, ונותר בחיים שבור בגופו, אך איתן ברוחו. לאחר המלחמה התיישב בשוייץ.

הב״ח

רבי יואל סירקיש נולד בפולין בשנת ה״א שכ״א (1561), שם מת בשנת ה״א ת' (1640). מגדולי הפוסקים האשכנזים לאחר הרמ״א, פירושו לטור בשם בית חדש (ב״ח) משמש עמוד תווך של לימוד ההלכה, והגהותיו לש״ס, הגהות הב״ח, מודפסות כמעט בכל מהדורות הש״ס. חתנו-תלמידו, ר' דוד בן שמואל הלוי, חיבר אף הוא פירוש חשוב בהלכה, הוא פירוש הט״ז (טורי זהב) לשלחן ערוך. הב״ח השיב תשובות רבות, ושתי מהדורות יצאו לאור, ה״ישנות" וה״חדשות". הב״ח היה רב בקהילות רבות וחשובות בפולין, ביניהן בלז, בריסק וקראקא.

חיים שאל, טוב עין, יוסף אומץ, החיד״א

רבי חיים יוסף דוד אזולאי (החיד״א), צאצא למשפחה מפוארת, אשר מקורה בקשטיליה ובמרוקו, נולד בשנת ה״א תפ״ד (1724) בירושלים. ביהדות המזרח ובאטליה, נחשב החיד״א כגדול רבני הדור. אישיותו היתה רבגונית - פוסק ומקובל, איש תלמוד והלכה, ביבליוגרף, עסקן ציבורי ומחבר פורה להפליא. הוא נסע הרבה בעולם, והשאיר רישומיו מנסיעותיו הרבות והארוכות בכתובים. לרגל שליחות היישוב בארץ ישראל הוא יצא לחוץ לארץ כשד״ר (שלוחא דרבנן) פעמים מספר וביקר במצרים, בצפון אפריקה וברוב ארצות אירופה. בין ספריו המרובים מצויים תשובותיו הרבות, פירושיו לתנ״ך ולתלמוד, קבלה, יומני הנסיעות ועוד. הוא נפטר בשנת ה״א תקס״ו (1806) בליוורנו, שם שימש ברבנות. בשנת ה״א תש״כ (1960), הועלה ארונו ארצה ונטמן בבית הקברות שבהר המנוחות.

הר״ן

רבי ניסים בן ראובן גירונדי (הר״ן), נולד בברצלונה בשנת ה״א פ' (1320) ונפטר בשנת ה״א ק״נ (1380). הר״ן נחשב לפוסק הדור, ומכל תפוצות ישראל היו פונים אליו בשאלות. תלמידו המובהק היה הריב״ש. חיבורו החשוב הוא פירושו על הרי״ף, בו מבאר הר״ן בהרחבה את הלכותיו של הרי״ף. הר״ן כתב גם פירוש על רוב מסכתות התלמוד הבבלי.

נודע ביהודה

רבי יחזקאל בן יהודה לנדא, הוא בעל הנודע ביהודה, נולד בשנת ה״א תע״ג (1713) בפולין, שם למד ואף כיהן ברבנות. בשנת ה״א תק״ג (1743) נקרא לשמש רב לקהילת פראג ולכל קהילות בוהמיה. ישיבתו בפראג היתה למרכז תורה גדול, ומכל קצות אירופה פנו אליו בשאלות הלכה. תשובותיו הרבות פורסמו בספרו נודע ביהודה (שני חלקים), וחידושיו לש״ס - בספר צל״ח (ציון לנפש חיה). חשיבות רבה נודעה אף לפירושו דגול מרבבה לשלחן ערוך. בניו, צאצאיו ותלמידיו נשאו משרות רבנות חשובות ברחבי אירופה. הוא נפטר בשנת ה״א תקנ״ג (1793).

רבינו גרשום מאור הגולה

רבינו גרשום בן יהודה הוא המנהיג הרוחני המפורסם של יהדות אשכנז בשנות התהוותה. הוא נולד בשנת ד״א תש״כ (960) לערך. נראה שמקום הולדתו היתה העיר מץ. מכל מקום ברוב שנותיו חי במגנצא. ישיבתו במגנצא היתה המרכז העיקרי של לימוד תורה באשכנז באותה תקופה. רבים מתלמידיו ותלמידי תלמידיו כתבו פירושים לתלמוד. המפורסם שבהם הוא רש״י, שלמד אצל ר' יעקב בן יקר ור' יצחק בן יהודה - שניהם תלמידים של רבינו גרשום. תוארו "מאור הגולה" מצביע על ההערצה הגדולה כלפיו, מצד בני דורו ובני הדורות הבאים. הוא התקין חרמות-תקנות קהל נגד נשיאת שתי נשים, נגד גירושין שלא ברצון האשה ועוד. תקנות אלו הנם עדיין בתוקף בימינו, בישראל וביהדות אשכנז שבתפוצות. תשובותיו נתקבלו במשך כל הדורות כהלכה פסוקה ליהדות אשכנז. הוא גם חיבר פיוטים הידועים בעמקותם ובפשטותם. רבינו גרשום נפטר בשנת ד״א תשפ״ח (1028) במגנצא.

שו״ת אחיעזר

רבי חיים עוזר גרודזינסקי, פאר יהדות וילנא אשר בליטא לפני השואה, נולד בשנת ה״א תרכ״ג (1863) בליטא. הוא למד בישיבות ליטא, ובשנת ה״א תרמ״ז (1887) מונה להיות דיין בבית הדין המפורסם של וילנא, והיה פעיל בחיי התורה של ירושלים דליטא זו. הוא היה בין מייסדי אגודת ישראל. פטירתו בשנת ה״א ת״ש (1940), ערב הכיבוש הנאצי של וילנא, סימלה סוף תקופה ליהדות ליטא. תשובותיו המפורסמות נדפסו בספרו אחיעזר.

בני האפוד, נושא האפוד

רבי דוד פיפאנו, נולד בעיר שאלוניקי בשנת ה״א תרי״א (1851), ושם למד תורתו, ונהיה לרב ודרשן מפורסם. בשנת ה״א תרנ״ט (1899), הוא עזב את שאלוניקי ועבר לכהן כרב העיר סופיה אשר בבולגריה, וכאב בית-דינה. בשנת ה״א תרפ״א (1921), הוא נכנס למשרת הרב הראשי של כל בולגריה, וכך כיהן עד יום מותו בשנת ה״א תרפ״ה (1925). חלק רב מכתביו אבדו בשריפה בסופיה בשנת תרס״ה (1915). בתשובותיו אבני האפוד, חומר רב על קהילה בלתי ידועה זו. הוא נחשב לאחרון המחברים התורניים הגדולים של העיר שאלוניקי.

אבני שיש

רבי שאול ישועה אביטבול נולד בצפרו שבמרוקו בשנת ה״א תצ״ט (1739) ונפטר בכ״ט אלול ה״א תקס״ה (1809). בגיל י״ח נתמנה לרב העיר בצפרו ושימש בתפקיד זה כ- 49 שנה. בגלל גדלותו בתורה ובהלכה נהרו אליו שאלות מכל הארץ ומתוכן אספו נכדיו חלק והדפיסו בשם אבני שיש (ב' כרכים על כל השו״ע). הוא חיבר גם על הלכות ומנהגי טריפות בספר אבני קודש, ופירושים וחידושים על התנ״ך ועל הש״ס מודפסים באבני שיש חלק ב'. ר' שאול ייסד בית מדרש לרבנים, ומהמצטיינים שבהם מינה לרבנים ודיינים שפסקו והורו משפט במרוקו. הוא דאג למשכורתו הדלה של המורה והשתדל להגדיל את הכנסתם, ואפילו הסתכסך עם פרנסי הקהילה על שלא הגדילו את משכורתם של המורים, ותמך בשביתתם שהיתה בשנת ה״א תקמ״ג (1783) עד שפרנסי הקהילה קבלו את תנאיהם, ומאבקם הוכתר בהצלחה.

אבקת רוכל, בית יוסף

רבי יוסף קארו ידוע בכינויו "מרן" ו״המחבר" (של ספר השלחן ערוך). הוא נולד בטולדו שבספרד בשנת ה״א רמ״ח (1488) ונפטר בצפת בשנת ה״א של״ה (1575). בשנת ה״א רנ״ב (1492) גלה הוא ומשפחתו עם הגולה, אשר עזבה את ספרד בעקבות צו הגירוש של המלך פרדיננד והמלכה איזבילה. הוא גדל בתורכיה ולמד תורה שם. בשנת ה״א רצ״ו (1536) עלה מרן לארץ ישראל, התיישב בצפת ושם הוסמך בסמיכות הסנהדרין ע״י רבו הגדול, המהר״י (ר' יעקב) בי רב. ספרו הגדול בית יוסף, המסודר לפי ספרי הטור, הינו אוסף של כל דעות הפוסקים והמפרשים בהלכה, החל מסוגיית התלמוד וכלה בפסקי בני דורו. קדם לספר זה פירושו הקלאסי לרמב״ם, כסף משנה. ספרו השלחן ערוך - קיצור של ספרו בית יוסף - הוא ספר הפסק המחייב בכל בית ישראל. שלושת עמודי התווך שעליהם ביסס את פסקיו הם: הרי״ף, הרמב״ם והרא״ש. כשדעותיהם חלוקות, הכריע כדעת שניים נגד אחד. תשובותיו נשלחו לקרוב ולרחוק. מרן עסק גם בחכמת הקבלה.

אגרות משה

רבי משה פיינשטיין נולד ברוסיה בשנת ה״א תרנ״ה (1895) ושם למד ואף כיהן ברבנות עד הגירתו לארצות הברית בשנת ה״א תרצ״ז (1937). ישיבתו בניו יורק, תפארת ירושלים, היא אחת הישיבות המעולות הודות להנהגתו. ר' משה היה מוכר כפוסק הגדול בארה״ב, ותשובותיו מופצות בעולם היהודי כולו. הוא דן בתשובותיו בבעיות טכנולוגיות מודרניות וגם בעיקרי היהדות. ר' משה היה פעיל בעניני ציבור וחינוך. נפטר בשנת ה״א תשמ״ו (1986).

אדמת קודש

רבי נסים חיים משה מזרחי היה אחד מהרבנים הראשיים הספרדיים של ירושלים (ראשון לציון). הוא ואחיו, ר' ישראל מאיר מזרחי, נקראו "שני המאורות הגדולים". ר' נסים השתייך למשפחה ספרדית ירושלמית ידועה. לעתים קרובות רדפוהו השלטונות התורכיים ושמו אותו במאסר, על מנת לסחוט סכומי עתק מהקהילה היהודית. תשובותיו נדפסו בספר אדמת קודש. הוא נפטר בשנת ה״א תק״ט (1749).

שפט כהן, דעת כהן, עזרת כהן, אורח משפט

רבי אברהם יצחק הכהן קוק נולד בגריבה אשר בלטביה בשנת ה״א תרכ״ה (1865) ונפטר בירושלים בשנת ה״א תרצ״ה (1935). כרב הראשי האשכנזי הראשון של ארץ ישראל היה הרב קוק דמות בעלת השפעה מרכזית בתולדות היישוב החדש שבארץ ישראל. אהבתו לחלוצים, אף לכופרים שבהם, ידועה ומפורסמת. עזבונו הספרותי והתורני הוא רחב ביותר - קבלה, פילוסופיה, הלכה, פירושים לגמרא, תשובות ופיוטים - בכתב יד ובדפוס. ישיבתו שבירושלים, ישיבת מרכז הרב, משמשת עד היום מרכז גדול ללימוד התורה, ודרכה החינוכית המיוחדת מדגישה את אהבת עם ישראל וארץ ישראל. בנו, ר' צבי יהודה קוק, ראש הישיבה, המשיך את המסורת.

הרי״ף

רבי יצחק אלפסי נולד, כפי הנראה, בעיר קלעת חמאד שבאלג׳יר בשנת ד״א תשע״ג (1013), ונפטר בליסנה, ספרד בשנת ד״א תתס״ג (1103). את תורתו למד הרי״ף בקירואן (בתוניס של היום), אצל ר' נסים גאון ואצל ר' חננאל בן חושיאל. ר' יצחק נקרא אלפסי על שם ישיבתו בעיר המעטירה פאס שבמרוקו בה יצא לו שם כאחד הגאונים הקדמונים. למעשה הרי״ף הוא אשר סיים את תקופת הגאונים ופתח את תקופת הראשונים, בכך שהוא לא כפף את ראשו בפני גאוני בבל, אלא הכריע בשאלות הלכה בכוחות עצמו. בשנת ד״א תתמ״ח (1088), בגיל 75, נמלט הרי״ף לספרד בעקבות הלשנת-שווא שאויביו הלשינו עליו למלכות. בלוסנה שבספרד מונה הרי״ף לראש הישיבה המקומית, והעמיד תלמידים הרבה, ביניהם הר״י אבן מיגאש ור' יהודה הלוי. למעשה מהווה הרי״ף אבן השתיה שעליה מושתתת תורתה של ספרד. שמו של הרי״ף התפרסם בעולם בזכות עבודתו הגדולה, ספר ההלכות, תקציר של הגמרא (תלמוד קטן), בעלת מגמה של הלכה למעשה. ספר זה הוא אחד מעמודי התווך של ההלכה בכל ישראל וזכה לפירושים רבים. מאות מתשובותיו הגיעו אלינו כתובות בעברית וגם בערבית.

הרא״ש

רבי אשר בן יחיאל, הרא״ש, נולד בשנת ה״א י' (1250?) באשכנז ונפטר בשנת ה״א פ״ז (1327) בטולדו שבספרד. הרא״ש למד בישיבות בעלי התוספות באשכנז ובצרפת, ורבו הגדול היה המהר״ם מרוטנבורג. בעקבות רדיפות נגד היהודים באשכנז, ברח הרא״ש לספרד בשנת ה״א ס״ג (1303), ושם התקבל בכבוד רב על ידי הרשב״א בברצלונה, ומאוחר יותר התמנה לרב העיר הגדולה טולדו. לאחר פטירת הרשב״א נחשב הרא״ש לפוסק הדור בספרד. הוא השאיר אחריו יותר מאלף תשובות. בפירושיו לגמרא (פירוש הרא״ש, תוספות הרא״ש), מאחד ר' אשר את האסכולה האשכנזית והפרובנסלית עם האסכולה הספרדית במיזוג גמור, בכך שדעות בעלי התוספות, גדולי פרובנס וגדולי ספרד משמשות כאחד בהבנת הסוגיא ובקביעת ההלכה. בנו-תלמידו, ר' יעקב, חבר ספר הטור, שם מובאות דעותיו של אביו הרא״ש להלכה. גם ר' יוסף קארו בספרו שלחן ערוך מבכר את דעת הרא״ש להלכה.

הראב״ד

רבי אברהם בן דוד, מבקרו הגדול של הרמב״ם בהלכה (בעל ההשגות), נולד בסביבות השנה ד״א תת״פ (1120) לערך בנרבונה, פרובנס, ונפטר בפוסקיירה, פרובנס, בשנת ד״א תתקנ״ח (1198). הראב״ד היה אישיות בולטת באסכולה הפרובנסלית של רבנים ותלמידי חכמים. ישיבתו המפורסמת בפוסקיירה משכה תלמידים מקרוב ומרחוק. בין כתביו הרבים: הלכה, פירושים לגמרא ותשובות, ובולטות השגותיו לספר יד החזקה של הרמב״ם, המודפסות באופן סטנדרטי כמעט בכל מהדורות הרמב״ם אחרי שנת ה״א רס״ט (1509).

הרשב״א

רבי שלמה בן אדרת, הרשב״א, תלמיד רבנו יונה והרמב״ן, נולד בברצלונה שבספרד בשנת ד״א תתקצ״ה (1235) ונפטר שם בשנת ה״א ע' (1310). ברצלונה, עיר נמל חשובה, היתה מרכז מסחרי בינלאומי, וחיי קהילות ישראל שם הגיעו לשיא רוחני, תרבותי וחמרי בתולדות יהדות אירופה. בעקבות זאת פרחו גם הישיבות. חכמי התורה וגדולי ברצלונה - הרמב״ן, הרשב״א, הר״ן, הריב״ש ור' אהרן הלוי - האירו בשמי היהדות לדורי דורות. בצעירותו שלח הרשב״א ידו במסחר, אך לאחר מכן פרש ממנו והיה לרב ולראש ישיבה בעירו ברצלונה, ואליו הופנו שאלות מכל העולם היהודי דאז - ספרד, פורטוגל, צרפת, אשכנז, תורכיה, צפון אפריקה, איטליה וארץ ישראל. אלפים מתשובותיו כבר נדפסו, אך אלפי תשובות עודן מצויות בכתב יד וממתינות להדפסתן. פסקיו למאות ואולי לאלפים התקבלו בספר השלחן ערוך. ידיעותיו במשפט הרומי, במשפט המקומי ובכלכלה עזרו לו בביסוס חיי קהילות ישראל בספרד ובניהולן. פירושיו לתלמוד מהווים עמוד התווך של הלימוד בישיבות במשך כל הדורות, הן באשכנז והן בספרד.

הרמב״ם

אחד מגדולי ישראל שבכל הדורות, רבי משה בן מימון, נולד בקורדובה שבספרד, בשנת ד״א תתצ״ח (1138) ונפטר בשנת ד״א תתקס״ד (1204). אביו ר' מימון היה דיין העיר קורדובה, וקבל את תורתו מר' יוסף אבן מיגאש, תלמידו ויורשו הרוחני של הרי״ף. בשנת ד״א תתק״ח (1148), לאחר פלישת שבט מוסלמים פאנאטיים לספרד, גלתה המשפחה מקורדובה ונדדה ממקום למקום, ולבסוף ישבה בפאס שבמרוקו בשנת ד״א תתק״כ (1160). כבר אז, התחיל הרמב״ם בחיבוריו המפורסמים ובין היתר פתח בחיבור פירושו למשנה בשפה הערבית. בפאס עסק הרמב״ם גם בלימוד חכמת הרפואה, וממקצוע זה התפרנס כל ימי חייו. בשנת ד״א תתקכ״ה (1165), עזבה המשפחה את צפון אפריקה ועלתה לארץ ישראל. עלייתם לא עלתה יפה, והם ירדו מצריימה, ולאחר פטירת ר' מימון התיישבו בניו בפוסטט (קהיר העתיקה). בקהיר מצא הרמב״ם מצב שבו כת הקראים שלטה בכיפה, והשפעתם החברתית והדתית הורגשה היטב על ידי היהודים הנאמנים לתורה שבעל פה. נגד כת זו לחם הרמב״ם קשות. הרמב״ם מונה רב וראש הקהילה ועסק בתורה, הוראה, חיבור ספרים, אגרות ותשובות, ואף נתמנה לרופאו של השולטן, צאלח-א-דין המפורסם. ר' משה הספיק לעסוק בכל שטחי המדע והפילוסופיה, ובכל מקצועות התורה - תלמוד והלכה, פילוסופיה ומוסר, והריץ תשובות מרובות בכל הנושאים הללו לקצות העולם היהודי דאז. לא היה ספר שהגיע לידו שלא קראו, וכמובן זכרו בעל-פה. זאת בנוסף לעבודתו המיגעת כרופא השולטן. שיטותיו בפילוסופיה, המופיעות בספרו מורה נבוכים, היו קונטרבורסליות למדי, ועוררו פולמוס גדול, שנמשך עוד דורות רבים לאחר מכן. בספרו משנה תורה הוא סכם את כל התורה שבעל-פה להלכה, בסדר ובהגיון מופתי, ובספר המצוות קבע לראשונה את הקריטריונים של מנין תרי״ג המצוות. קהילות שלמות קבלו עליהן לפסוק כדבריו בכל דין ודין, ובמיוחד התחבב הרמב״ם על יהדות תימן. בתשובותיו חומר רב על העולם היהודי של תקופתו, מנהגיו, אמונותיו, בעיותיו, ומהן ניתן ללמוד רבות, כיצד הנהיג והדריך דבר הדור את בני דורו בדבריו, היפים לא רק לשעתם, אלא גם לדורות.

רבי עקיבא איגר

רבי עקיבא בן משה גינז איגר נולד באיזנשטט בשנת ה״א תקכ״א (1761). בשנת ה״א תקע״ד (1814) הוא הוכתר כרבה של העיר פוזן תוך התנגדות קשה של אנשי הרפורם, אשר ראו בו איש האורתודוקסיה. חתנו היה החת״ם סופר המפורסם. הוא התפרסם בגלל גאונותו וחריפותו בלימוד התלמוד, והערותיו נלמדות עד עצם היום הזה בעיון רב בכל הישיבות. תשובותיו בהלכה משמשות כמקור חשוב בהלכה בדורות האחרונים. הוא נפטר בשנת ה״א תקצ״ז (1837).

הרמ״א

רבי משה בן ישראל איסרליש, הרמ״א, נולד בשנת ה״א רפ״ה (1525?) בקראקא שבפולניה ושם נפטר בשנת ה״א של״ב (1572). הוא היה גדול הפוסקים באירופה האשכנזית. הרמ״א שימש רב, אב-בית-דין, וראש ישיבה בעיר מולדתו, קראקא, ומשם פרס את מצודתו על כל ערי גרמניה, פולניה וצפון איטליה. כאשר חיבר ר' יוסף קארו את ספרו הקלאסי, השלחן ערוך, הוסיף עליו הרמ״א הגהות לפי שיטות הפוסקים האשכנזים, באופן שספר הלכה אחד שימש הן את יהדות ספרד והן את יהדות אשכנז. השלחן ערוך עם "המפה" (הגהותיו של הרמ״א) מקובל עד היום כהלכה פסוקה בישראל. הרמ״א השיב תשובות רבות בהלכה, ועסק גם בפילוסופיה ובקבלה. עליו נאמר הפתגם: ממשה (הרמב״ם) עד משה (הרמ״א) לא קם כמשה (הרמ״א).

הר״י מיגאש

בשנת ד״א תתל״ז (1077), נולד רבי יוסף בן מאיר אבן מיגאש בספרד, ובגיל 12 כבר למד בלוסנה אצל הרי״ף. רבו הגדול הזה, מניח היסוד של תורת ספרד, הכתיר את ר' יוסף כרב, כראש ישיבה וכממלא מקומו כמנהיג הרוחני של ספרד. בין תלמידיו היה ר' מימון, אביו של הרמב״ם, והרמב״ם קיבל מאביו את תורת הר״י אבן מיגאש, אליו התייחס בהערצה גדולה. רוב תורתו בכתובים אבדה לנו, ותשובות מועטות בלבד זכו לראות אור. הוא נפטר בשנת ד״א תתק״א (1141).

רש״י

רש״י, הוא רבי שלמה יצחקי (רבי שלמה בן יצחק), נולד בטרויס, צרפת בשנת ד״א ת״ת (1040), ונפטר בשנת ד״א תתס״ה (1105) בוורמיזה. הוא למד בישיבות בטרויס ובאיזור נהר הריין, במגנצה וורמיזה. רבותיו, רבי יעקב בן יקר ורבי יצחק ב״ר יהודה, היו תלמידי רבינו גרשום מאור הגולה. בשנת ד״א תת״ל (1070) הוא יסד ישיבה בטרויס (מחוז שמפניה), ותלמידים רבים מקרוב ומרחוק נהרו לישיבה זו. לרש״י נולדו שלוש בנות (לא היו לו בנים). בין נכדיו של רש״י מבתו יוכבד, היו הרשב״ם ורבינו יעקב "איש תם", המכונה רבינו תם, בין מייסדי אסכולת בעלי התוספות. בסוף ימיו הוא ראה את צרות הכלל בגזירת תתנ״ו, מסע הצלב הראשון בו נהרגו יהודים רבים על קידוש השם כדי שלא להתנצר. פירושו לחומש וליתר ספרי התנ״ך נחשב כיסודי ביותר, ופעילות פרשנית זו, בנוסף לפירושו הגדול לתלמוד, העניקה לו הכינוי "פרשנדתא". בקיאותו בדקדוק השפה העברית, ידיעותיו בתעשיית היין, החקלאות, המסחר, ענף הטקסטיל ועוד, מצאו את ביטויין בפירושיו הפשוטים והגאוניים כאחד. גדלותו בכל תחומי התורה גם העניקה לו מקום ראשון כפוסק גדול, ובידינו תשובות מלוקטות ממקורות שונים שנדפסו בספר תשובות רש״י ע״י אלפנביין בשנת ה״א תש״ג (1943).

רשב״א

רבי שלמה בן אדרת, הרשב״א, תלמיד רבנו יונה והרמב״ן, נולד בברצלונה שבספרד בשנת ד״א תתקצ״ה (1235) ונפטר שם בשנת ה״א ע' (1310). ברצלונה, עיר נמל חשובה, היתה מרכז מסחרי בינלאומי, וחיי קהילות ישראל שם הגיעו לשיא רוחני, תרבותי וחמרי בתולדות יהדות אירופה. בעקבות זאת פרחו גם הישיבות. חכמי התורה וגדולי ברצלונה - הרמב״ן, הרשב״א, הר״ן, הריב״ש ור' אהרן הלוי - האירו בשמי היהדות לדורי דורות. בצעירותו שלח הרשב״א ידו במסחר, אך לאחר מכן פרש ממנו והיה לרב ולראש ישיבה בעירו ברצלונה, ואליו הופנו שאלות מכל העולם היהודי דאז - ספרד, פורטוגל, צרפת, אשכנז, תורכיה, צפון אפריקה, איטליה וארץ ישראל. אלפים מתשובותיו כבר נדפסו, אך אלפי תשובות עודן מצויות בכתב יד וממתינות להדפסתן. פסקיו למאות ואולי לאלפים התקבלו בספר השלחן ערוך. ידיעותיו במשפט הרומי, במשפט המקומי ובכלכלה עזרו לו בביסוס חיי קהילות ישראל בספרד ובניהולן. פירושיו לתלמוד מהווים עמוד התווך של הלימוד בישיבות במשך כל הדורות, הן באשכנז והן בספרד.

הרמב״ן

רבי משה בן נחמן גרונדי (מגרונה), נולד בגרונה שבספרד בשנת ד״א תתקנ״ד (1194), ונפטר בארץ ישראל בשנת ה״א ל' (1270). כגדול התורה בדורו, העמיד הרמב״ן תלמידים הרבה, ביניהם הרשב״א ור' אהרן הלוי (הרא״ה). הרמב״ן שלט בכל מקצועות התורה, וחיבוריו כוללים פירושים לגמרא ולתנ״ך, פסקי הלכה ותשובות, ואף חיבורים בחכמת הקבלה ובמחשבת ישראל. בשנת ה״א כ״ז (1267), נאלץ הרמב״ן לגלות מספרד בעקבות ויכוח פומבי בענייני דת עם המשומד הנוצרי פבלו קריסטיאני. ויכוח זה כפו עליו המלך והכמורה הנוצריים שבקטלוניה, והם אף הכריעו, כמובן, לטובת המשומד. בגיל 73 עלה הרמב״ן לארץ ישראל על אף הסכנות, ושם חידש את הישוב היהודי בירושלים, אשר נחרב קודם לכן על ידי הטטרים, ומשום כך הוא נחשב לאבי הישוב היהודי המודרני בירושלים. כמו הרמב״ם, עסק גם הרמב״ן ברפואה, כדרך שעשו גם גדולי ספרד רבים אחרים.

ריטב״א

רבי יום טוב בן אברהם אלשבילי, הוא הריטב״א, נולד בשנת ה״א י' (1250) בספרד ונפטר שם בשנת ה״א צ' (1330). הוא למד את תורתו בברצלונה מהרא״ה ומהרשב״א. ר' יו״ט שימש כרב בסרגוסה, ואליו ואל בית דינו פנו רבים בשאלות הלכה. חידושיו לש״ס ידועים ונלמדים בעיון רב עד היום. הריטב״א כתב גם את ספר הזכרון להגן על שיטותיו של הרמב״ם בספרו מורה נבוכים, מפני טענות הרמב״ן עליהן בפירושו לתורה.

תרומת הדשן

רבי ישראל בן פתחיה איסרליין, הנקרא בפי הפוסקים מהרא״י, היה מגדולי רבני אשכנז במאה ה- 15. הוא נולד ברגנסבורג בשנת ה״א ק״נ (1390), וישב על כסא הרבנות בוינה-נוישטט, שם נפטר בשנת ה״א ר״כ (1460). הישיבה, אשר הקים שם, נהייתה למרכז התורה, וממנה יצאו רבנים לקהילות אשכנז. עוד בחייו הוכר כגדול הדור, ושאלות רבות הופנו אליו. פסקיו היוו בסיס איתן למנהג אשכנז, ורבים מהם הובאו להלכה גם ע״י המחבר וגם ע״י הרמ״א בשלחן ערוך. תלמידו המובהק ר' יוסף בן משה, כתב ספר שלם אודותיו - הנהגותיו, מנהגיו, דרכו בלימוד ובהוראה ועוד - הוא ספר לקט יושר. ספר השאלות ותשובות שלו, תרומת הדשן, נהיה למקור חשוב בהלכה. מקובל, שרוב השאלות בספר הומצאו על ידו לשם לימוד ופסק. בחלק א' של הספר ישנן שנ״ד שאלות כמניין דש״ן. חלק ב' נקרא פסקים וכתבים (פו״כ). היתה לו לר' ישראל גם יד בקבלה.

תשב״ץ (קטן)

ספר התשב״ץ הקטן (להבדיל משו״ת התשב״ץ לר' שמעון ב״ר צמח דוראן) נכתב בידי ר' שמשון ב״ר צדוק, תלמידו ומשרתו של מהר״ם מרוטנבורג, שחי בגרמניה במאה הי״ג-י״ד. הספר כולל 590 פסקים של המהר״ם מרוטנבורג בנושאים שונים, רובם נכתבו בידי ר' שמשון על-פי מה שראה ושמע, אולם בספר ישנם גם פסקים שנוסחו בידי מהר״ם עצמו. לספר נוספו הגהות של בן דורו רבנו פרץ מקורביל, בהם ציין את הבדלי המנהגים בין צרפת לאשכנז, ואת העניינים שאין המנהג בהם כמהר״ם; הוספותיו נמצאות בתוך הטקסט עם המילה 'הג״ה' לפניהם. נמצאות בספר הוספות אחרות שאינן מאת ר' שמשון וגם לא מאת רבנו פרץ. ספר תשב״ץ נדפס לראשונה בקרימונה שט״ז [1556], ואח״כ פעמים רבות. הספר הוא מקור חשוב ביותר לפסקי ראשוני אשכנז, מצוטט רבות בפוסקים שאחריו, ומהווה בסיס להלכות רבות בשו״ע. במאגר הוקלד הספר על-פי מהדורת למברג (לבוב) תרי״ח [1858], שהועתקה מן הדפוס הראשון. יש לשים לב לסימנים תיו-תיז שנשמטו מפחד הנוצרים במהדורות המאוחרות, ולסי' תקיג שחובר שם בטעות לסי' תקיב; מאידך כדי להשלים ל- 590 סימנים חולקו במהדורות ההן ללא-צורך סעיפים שונים בסוף הספר למספר סימנים.

יכין ובועז

ממשפחת דוראן קמו לעם ישראל רבנים, חכמים, דיינים ומחברים במשך מאות בשנים. משפחה זו שמקורה בפרובנס, עקרה משם והתיישבה באי מיורקה שע״י ספרד. בשנת ה״א קנ״א (1391), עם בריחתו של רבי שמעון (הרשב״ץ) לצפון אפריקה, פתחה המשפחה דף חדש בתולדותיה, ורבים מבניה כיהנו כרבנים וכדיינים בעיר אלג׳יר. ספר יכין ובועז, הוא אוסף תשובותיהם של שני אחים למשפחה זו, אשר שימשו כרבני העיר אלג׳יר ודייניה במאה ה- 15, הלא הם רבי צמח (חלק א'), ולאחריו רבי שמעון (חלק ב'). בספר ענייני הלכה וענייני השקפת עולם, וביניהם בולטים בעיות פילוסופיות ודיונים נוקבים בענייני האנוסים שברחו מארצות השמד לצפון אפריקה.

האלף לך שלמה

רבי שלמה קלוגר (המהרש״ק) נולד בשנת ה״א תקמ״ה (1785) בפולין, שם למד את תורתו, ונפטר בשנת ה״א תרכ״ט (1869). שמו יצא בעולם בזכות כהונתו כרבה של העיר בראד במשך 50 שנה. הוא השאיר אחריו אלפי תשובות ומאות ספרים, רובם בכתב-יד. המהרש״ק לחם קשות בתנועת ההשכלה, שאיימה על היהדות הדתית באירופה.

הרי״ד

רבי ישעיה בן מאלי דטראני נולד בטראני שבאיטליה בשנת ד״א תתק״ס (1200) לערך. הוא למד באשכנז, והרבה מפסקיו נרשמו בספר אור זרוע. ר' ישעיה שהה רבות בנסיעות בין ארצות הים התיכון, במיוחד יוון וישראל. הוא כתב מספר רב של חיבורים, ביניהם חידושים לתלמוד ופסקי הלכות. לעתים קרובות טועים ומייחסים אליו דברים שנכתבו על ידי נכדו, ר' ישעיה בן אליהו דטראני (הצעיר, ריא״ז). הרי״ד נפטר בשנת ה״א כ' (1260).

הרד״ך

רבי דוד הכהן חי במאה ה- 16. הוא למד בפדובה שבאיטליה, ושימש ברבנות בקהילות יווניות בקורפו ובפאטראס. הרד״ך עמד במשא ומתן של הלכה עם הרא״ם, הר״ם אלשקר, הר״י בן חביב, הר״י טאיטצק ועוד מגדולי דורו, וחיבר שו״ת הרד״ך. הוא נפטר בשנת ה״א ר״צ.

חוות יאיר

רבי יאיר חיים בן משה שמשון בכרך נולד בשנת ה״א שצ״ח (1638) בלייפציג, גרמניה, ונפטר בשנת ה״א תס״ב (1702). הוא למד בישיבות שונות בגרמניה, וכיהן במשרות רבנות רבות, אך נחל אכזבות מרות ואף חייו האישיים היו מלאי צער ותוגה. בספר תשובותיו, חוות יאיר, נראית גדלותו בתורה, השכלתו הכללית הרחבה ובקיאותו בחכמת הקבלה.

חתם סופר

רבי משה סופר (שרייבר), החת״ם (חידושי תורת משה) סופר, נולד בפרנקפורט דמיין בשנת ה״א תקכ״ב (1762) ונפטר בפרשבורג בשנת ה״א תקצ״ט (1839). הוא נחשב לאביה הרוחני של יהדות הונגריה בעת החדשה. בשנת ה״א תקס״ו (1806) נתמנה לרב העיר פרשבורג, והוכר כגדול דורו. חידושיו לגמרא, דרשותיו ובמיוחד תשובותיו הנציחו את זכרו לדורות. צאצאיו ישבו על כסא הרבנות בהונגריה, באוסטריה ובפולניה. הוא לחם קשות - ובהצלחה - בתנועת הרפורמים, ועודד את הישוב בארץ ישראל.

מהר״ח אור זרוע

רבי חיים בן יצחק אור זרוע חי בסוף המאה ה- 13. אביו, ר' יצחק בן משה מווינה, חיבר את הספר המפורסם אור זרוע, פירוש לגמרא. בנו, ר' חיים, נקרא אף הוא על שם חיבורו של אביו הודות לספר קיצור אור זרוע אשר חיבר. המהר״ח או״ז למד אצל המהר״ם מרוטנברג ואצל הרא״ש וישב בעיקר בגרמניה.

מהרי״ק

רבי יוסף בן שלמה קולון (המהרי״ק) נולד בצרפת בשנת ה״א ק״פ (1420) לערך ונדד הרבה בחייו. הוא ישב בעיקר בצפון איטליה, שם כיהן כרב בכמה קהילות חשובות. תשובותיו זכו לשם ולתפוצה רבה. תלמידו היה ר' עובדיה מברטנורה, בעל הפירוש המפורסם למשנה. המהרי״ק נפטר בשנת ה״א ר״מ (1480).

שאילת דוד

רבי דוד בן שמואל פרידמן, המכונה ר' דויד׳ל קרלינר, נולד בשנת ה״א תקפ״ח (1828) בביאלה, פולין, אך את תורתו למד בליטא. הוא נתמנה לרב בעיר קרלין (ע״י פינסק) שבליטא בשנת ה״א תרכ״ח (1868), וכיהן במשרה זו עד לפטירתו בשנת ה״א תרע״ז (1917). הוא התכתב עם גדולי דורו, והיה מפורסם במומחיותו בדיני אבן העזר. זמן מסויים תמך בתנועת חובבי ציון, אך לאחר מכן נמנה עם מתנגדיה.

מהרש״ל

רבי שלמה בן יחיאל לוריא נולד בפוזן, פולין בשנת ה״א ר״ע (1510) לערך ונפטר בשנת ה״א של״ד (1574). הוא שימש ברבנות בקהילות רבות בפולין. בשנת ה״א שכ״ז (1567) הוא יסד את ישיבתו המפורסמת בלובלין, שהשפיעה על דרכי לימוד הגמרא בזמנו ובדורות הבאים. דרכו בלימוד הגמרא לא היתה זו של הפלפול שנפוץ היה אז בפולין. המהרש״ל השאיר אחריו תשובות ופירושים לגמרא, הנלמדים עד היום.

מהריט״ץ

רבי יום טוב בן משה צהלון, מהריט״ץ, נולד בשנת ה״א שי״ט (1559), והיה מן הרבנים הספרדיים הידועים של צפת. הוא פעל כשליחה של קהילת צפת, ובמסגרת פעילותו זו ביקר באיטליה, הולנד, מצרים וקושטא. הוא כתב יותר משש מאות תשובות, מהן היו רבות מופנות לקהילות ספרדיות בארץ ומחוצה לה. נפטר לאחר שנת ה״א שצ״ח (1638).

מהר״ם אלשיך

רבי משה אלשיך, הוא המהר״ם אלשיך, נולד בתורכיה בשנת ה״א רס״ז (1507) ולמד אצל גדולי הדור דאז, ר' יוסף טאיטצק ומרן ר' יוסף קארו. הוא עלה לארץ ישראל, התיישב בצפת, והיה חבר בבית דינו של מרן. בפרשת הסמיכה המפורסמת, הוא הוסמך ע״י מרן בסמיכת הסנהדרין. הוא היה שד״ר (שלוחא דרבנן, היינו שליח מטעם הקהילה לחו״ל לאיסוף כספים לטובת הישוב בצפת) והגיע לכמה קהילות במזרח. מדרשותיו על פרשת השבוע הורכבו פירושיו המפורסמים לתנ״ך. תשובותיו הורצו לקהילות רבות במזרח. תלמידו בתורת הנגלה היה ר' חיים ויטאל (מי שהיה תלמידו של האר״י בתורת הנסתר). הוא נפטר אחרי שנת ה״א שנ״ג (1593).

הראנ״ח, מים עמוקים

רבי אליהו בן חיים נולד באדריאנופול, תורכיה דאז, בשנת ה״א ר״צ (1530) לערך ונפטר בשנת ה״א ש״ע (1610). בשנת ה״א של״ה (1575) לערך נעשה רבה הראשי של קושטא. הוא השאיר אחריו בעיקר תשובות. התשובות בשו״ת מים עמוקים חלק א' הן של הרא״ם ובחלק ב' התשובות הן של הראנ״ח.

מהר״י מינץ

רבי יהודה בן אליעזר הלוי מינץ נולד בסביבות שנת ה״א קס״ה (1408) ונפטר בשנת ה״א רס״ה (1508). כנראה, נולד ר' יהודה במינץ וגורש משם בשנת ה״א רכ״ב (1462), הוא תאריך גירוש היהודים ממינץ. הוא התיישב בפדובה שבאיטליה, שם היה לרב העיר ולראש הישיבה המקומית. בתור משיב, התכתב ר' יהודה עם רבים מגדולי התורה שבזמנו, כגון ר' אליהו מזרחי, רבה של האימפריה העותומנית, ר' ישראל ברונא ור' יוסף קולון. מרבית כתביו נשרפו, ושרדו רק כשש-עשרה מתשובותיו ואלו נדפסו ע״י בעל נכדתו, המהר״ם פדובה, ביחד עם תשובות המהר״ם בעצמו.

מבי״ט

רבי משה בן יוסף טראני נולד בשאלוניקי בשנת ה״א ר״ס (1500) ולמד תורתו בתורכיה. המבי״ט עלה לצפת ולמד

אצל המהר״י בי רב ואף הוסמך על ידו. ר' משה היה לחבר בית הדין אשר בראשותו עמד ר' יוסף קארו, ורבו חילוקי הדעות ביניהם בענייני הלכה. לאחר פטירת מרן, התמנה המבי״ט לרב הקהילה בצפת. בנו, ר' יוסף (המהרי״ט), ישב בקושטא ומשם השיב, כאביו, לשאלות הרבות בהלכה שהופנו אליו. מהידועים בספריו הם: ספרו על הרמב״ם, קרית ספר, העוסק במיון הדינים לפי סוג חיובם, מדאורייתא או מדרבנן, וספר תשובותיו, שו״ת מבי״ט. הוא נפטר בשנת ה״א ש״מ (1580).

ציץ אליעזר

רבי אליעזר יהודה ולדנברג, יליד שנת ה״א תרע״ז (1917), כיהן כאב בית דין בירושלים. בספריו ציץ אליעזר הוא עונה על הרבה שאלות מודרניות, במיוחד בשטח ההלכה והרפואה. הוא כתב גם ספר הלכות מדינה, העוסק בבעיות הלכה ומדינה.

מהר״י וויל

רבי יעקב בן יהודה וויל (מהרי״ו), שחי בגרמניה לפני שנת ה״א רט״ז (1456), למד אצל המהרי״ל (ר' יעקב מולין) והיה אחד מגדולי אשכנז בדורו. תשובותיו החשובות וחיבורו על הלכות שחיטה ובדיקה הקנו לו שם לדורות.

מהר״ם אלשקר

רבי משה בן יצחק אלשקר (אלאשקר) נולד בשנת ה״א רכ״ו (1466) בספרד וגלה עם הגולים של שנת ה״א רנ״ב (1492). לאחר ישיבה בתוניס וביוון הוא התמנה לדיין בקהיר בשנת ה״א רפ״ב (1522). לבסוף עלה ר' משה לירושלים ושם נפטר בשנת ה״א ש״ב (1542). בתשובותיו התכתב עם גדולי דורו.

מהר״ם פדובה

רבי מאיר בן יצחק קצנלנבוגן נולד בפראג בשנת ה״א רל״ג (1473) ונפטר בשנת ה״א שכ״ה (1565). הוא למד בפולין אצל ר' יעקב פולאק ובפדובה אצל המהר״י מינץ ואף התחתן עם נכדתו חנה. כרב בפדובה הוא היה פעיל בענייני הקהילה והאיזור, ולמעשה נחשב כאב בית דין של כל הרפובליקה של ונציה שהיתה בימיו אימפריה ממש. ר' מאיר גם ישב בראש הגוף אשר תיקן תקנות לכל יהודי האיזור. הוא היה קרובו של הרמ״א והתכתב עמו ועם יתר גדולי הדור.

מהר״ם גלאנטי

רבי משה גלאנטי (הראשון, להבדיל מנכדו, בעל אותו שם), המהר״ם גלאנטי, נולד ברומא במאה ה- 16, עלה לצפת ושם הוסמך בסמיכות הסנהדרין כמו ר' יוסף קארו, רבו הגדול. רבו בחכמת הקבלה היה ר' משה קורדוביירו. משנת ה״א ש״מ (1580), הוא שימש כאב בית הדין בצפת. בזמנו היתה צפת למרכז תורני גדול, ואליה, ובמיוחד לבית דינה, נהרו שואלים ושאלות רבים מכל רחבי האימפריה העותומנית. המהר״ם נפטר בצפת.

רבי אברהם בן הרמב״ם, ברכת אברהם, מעשה נסים

רבי אברהם בן הרמב״ם נולד בשנת ד״א תתקמ״ו (1186) בקהיר ונפטר שם בשנת ד״א תתקצ״ז (1237). כבנו וכיורשו של הרמב״ם המפורסם, הוא עלה לכס הנגידות בקהילת קהיר לאחר פטירת אביו-רבו בשנת ד״א תתקס״ד (1204). משרת הנגידות נשתמרה במשפחה במשך ארבעה דורות. כאביו, הצטיין ר' אברהם בתלמוד, בפילוסופיה, במדע ובמיוחד ברפואה, ועבד כרופא בבית החולים הקהירי. ר' אברהם הגן על שיטתו הפילוסופית של אביו כנגד התקפות מתנגדי אביו ואף הריץ מסה חשובה בענין לחכמי פרובנס. כמשיב, קבעה דעתו בהלכה עבור קהילות רבות, ובכלל זה קהילות בעדן, בתימן ובארץ ישראל. הוא חיבר פירושים למקרא, חיבורים פילוסופיים ופירושים והגנות לחיבורי אביו.

מהרשד״ם

רבי שמואל בן משה די מדינה (המהרשד״ם), אחד מגדולי החכמים הספרדיים אשר בשאלוניקי - ירושלים של הבלקנים - נולד בשאלוניקי בשנת ה״א רס״ו (1506) למשפחה ספרדית, שם למד ונהיה לרב ולמנהיג. הוא לקח חלק פעיל בעיצוב דמותה של הקהילה הספרדית במקום והעלה את רמת הארגון בה לזו שבקהילת האם בספרד. ישיבתו בשאלוניקי משכה תלמידים רבים מקרוב ומרחוק. ר' שמואל ענה לשאלות מכל איזור הבלקנים ומאיטליה, ופסקיו התקבלו גם על הדורות הבאים. למרות אסונות וצרות אישיים רבים לא נפלה רוחו. הוא נפטר בשנת ה״א שמ״ט (1589).

רבי אליהו מזרחי (הרא״ם)

רבי אליהו מזרחי נולד בקושטא בשנת ה״א ר״י (1450) לערך, ממוצא רומניוטי (היינו הרא״ם לא בא ממוצא ספרדי, אלא מתוך הקהילה התורכית הותיקה המקומית). בשנת ה״א רנ״ח (1498) הוא מונה לרב הראשי של קושטא, ולמעשה - של כל האימפריה התורכית-עותומנית. בנוסף לחכמתו בתורה למד ר' אליהו גם מדעים. פסקיו ההלכתיים התקבלו על הקהילה הרומניוטית ועל הקהילה הספרדית גם יחד. הוא קיבל את פני הגולים הספרדיים לאחר שנת ה״א רנ״ב (1492) ודאג אישית לסיעודם, לקליטתם וליישובם מחדש. פירושו לפירוש רש״י על התורה מפורסם ונלמד עד היום. הרא״ם נפטר בשנת ה״א רפ״ו (1526).

מהר״י בן לב

רבי יוסף בן דוד אבן לב נולד במונסטר שבתורכיה (כיום יוגוסלביה) בשנת ה״א רס״ה (1505), עבר לשאלוניקי בשנת ה״א רצ״ד (1534) ושם כיהן כרב וכדיין. לאחר סכסוכים עם אנשי האוליגרכיה של הקהילה, עבר לקושטא ושם היה לראש הישיבה, בישיבתה המפורסמת של דונה גרציה מנדס. הוא נחשב לגדול בדורו, ותשובותיו משמשות תקדים מכריע אצל פוסקי ההלכה. הוא נפטר בשנת ה״א ש״מ (1580).

ספר הישר

רבי יעקב בן מאיר תם (רבינו תם), נכדו של רש״י, נולד בשנת ד״א תת״ס (1100) לערך בצפון צרפת ונפטר שם בשנת ד״א תתקל״א (1171). הוא עבר את שואת מסעי הצלב, וניצל ממוות בנס. רבינו תם הוכר כגדול בעלי התוספות וכמנהיג הדור, ויצאו לו מוניטין כגדול בתורה אף מעבר לארצו. פירושיו הרבים לתלמוד נקלטו בתוך פירוש התוספות שלנו, המודפס באופן סטנדרטי כמעט בכל מהדורות התלמוד. ספרו הגדול, ספר הישר, מורכב משני חלקים: חלק הפירושים לתלמוד וחלק התשובות. הוא חיבר גם ספרי דקדוק ופיוטים.

רבי עזריאל הילדסהיימר

רבי עזריאל (ישראל) הילדסהיימר נולד בשנת ה״א תק״פ (1820) בהלברשטאט, גרמניה, ונפטר בשנת ה״א תרנ״ט (1899) בברלין. נצר למשפחת רבנים וגדולי תורה. ר' עזריאל למד בישיבתו של ר' יעקב עטלינגר (הערוך לנר) באלטונא, ורבו ראה בו את תלמידו המובהק. כמו כן שמע שיעורים מפי החכם יצחק ברנייס בהמבורג. בשנים תרי״א-תרכ״ט כיהן כרב וכראש ישיבה בקהילת אייזנשטאט בהונגריה. משם נקרא לכהן כרב הקהילה החרדית "עדת ישראל" בברלין. בית-המדרש לרבנים שהקים בברלין בשנת תרל״ד, ואשר ברבות הימים נקרא על שמו, התפרסם בעולם והוציא דורות של רבנים, חוקרים ומנהיגים. שיטתו החינוכית, אותה הכתיר במלות הפסוק "בכל דרכיך דעהו", גרסה שימוש במיטב החכמה הכללית להבנת התורה ולשירותיה. ר' עזריאל היה פעיל בענייני הכלל בקהילתו, בארצו ובעולם כולו. לחם מלחמת עוז בתנועת הרפורמה בדת. רבות פעל ליישובה של ארץ-ישראל, ועל-כך הוכתר בתואר "נשיא ארץ-ישראל". ר' עזריאל נודע בגדולתו בתורה, אך עקב עיסוקיו הרבים פירסם מעט בחייו, ובכלל זאת ספר הלכות גדולות עם הערותיו. מעזבונו פורסמו חידושיו על הש״ס ותשובותיו ההלכתיות, הכוללות גם דיונים הלכתיים שבאו בעקבות המגע של היהודי שומר המצוות עם החברה המודרנית המערבית.

מהרש״ך

רבי שלמה בן אברהם הכהן נולד בסראי שביוון (ליד שאלוניקי) בשנת ה״א ר״פ (1520) לערך. הוא כיהן כרב בביטול (היום ביוגוסלביה), ואחר כך כרב של הקהילה הקשטיליאנית בשאלוניקי. עיקר פרסומו הוא מתשובותיו. נפטר בשנת ה״א שס״א (1601) לערך.

רמ״ע מפאנו

רבי מנחם עזריה מפאנו נולד בשנת ה״א ש״ח (1548) באיטליה ונפטר שם בשנת ה״א ש״פ (1620). מפורסם כרב וכבעל צדקה, הוא כתב חיבורים רבים, ביניהם תשובותיו, קיצור הלכות לרי״ף (אלפסי זוטא) וספרי קבלה.

נבחר מכסף

רבי יאשיהו בן יוסף פינטו נולד בדמשק שבסוריה בשנת ה״א שכ״ה (1565), ובילה את רוב חייו כרבה של עיר מולדתו. לתקופה מסויימת הוא שהה בארץ ישראל. הוא היה דרשן ופוסק, עסק גם בקבלה ובפרשנות המקרא, והשאיר אחריו כתבים בכל התחומים הללו. ר' שמואל, בנו של המקובל המפורסם, ר' חיים ויטאל, היה תלמידו ואף חתנו. בתשובותיו שנדפסו בספר נבחר מכסף, חומר רב על יהדות סוריה. הוא נפטר בשנת ה״א ת״ח (1648).

שאילת יעב״ץ

רבי יעקב בן צבי (הירש אשכנזי) עמדין, נולד בשנת ה״א תנ״ז (1697) ונפטר בשנת ה״א תקל״ו (1776), בגרמניה. אחד מגדולי הרבנים בדורו, היה מפורסם בשל וויכוחיו ובשל ספריו. הוא למד אצל אביו בעל החכם צבי, שגם הוא היה פוסק מפורסם. היעב״ץ (רבי יעקב בן צבי) כמעט ולא שימש ברבנות, וזה איפשר לו ביקורת על החברה ועל אישיה, ללא תלות בהם לפרנסה, ודיעותיו הופצו ברבים בזכות הדפוס שהוא יסד בעיר אלטונה. עקב דיעותיו החריפות, היה מעורב במחלוקות קשות, ביניהם הפולמוס נגד משיח השקר, שבתאי צבי. מחלוקת מפורסמת אחרת היתה עם רבי יונתן איבשיץ, רבה של קהילות אה״ו (אלטונה, המבורג וונדסבק), שהוא חשב כנגוע בשבתאות. בין ספריו לחם שמים, פירוש למשנה, פירושו לסידור, סידור בית-אל, ותשובותיו המפורסמות שאלת יעב״ץ.

שופריה דיעקב

רבי יעקב בן יקותיאל בירדוגו נולד בשנת ה״א תקמ״ו (1786), וחי בעיר מכנאס שבמרוקו. הוא היה בן למשפחת רבנים, ונמנה בין גדולי רבני מרוקו בדורו. חיבר ספרים בהלכה, בפרשנות המקרא, בתלמוד ואף חיבר שירה. שני חלקים מקבצי תשובותיו נדפסו בשני כרכי הספר שופריה דיעקב. שני חלקים אחרים נותרו בכתב יד. הוא נפטר בשנת ה״א תר״ג (1843).

חכם צבי

רבי צבי הירש בן יעקב אשכנזי, החכם צבי, נולד במורביה בשנת ה״א ת״כ (1660) ונפטר בלבוב, גליציה בשנת ה״א תע״ח (1718). בצעירותו הוא למד במורביה. בשנת ה״א תל״ו (1676) הוא נשלח לשאלוניקי כדי לרכוש גם את דרך הלימוד הספרדית. במשך השנים שבילה בקהילות ספרדיות שונות, הוא קלט את מנהגיהם ואף זכה בתואר הספרדי, "חכם". הוא שימש ברבנות בקהילות ספרדיות, וכן בגרמניה, באמשטרדם, בלונדון ובפולין. מתוך תשובותיו עולים מאורעות חייו ונדודיו הסוערים ובכלל זה פרשת שבתאי צבי באמשטרדם.

תשובות הגאונים - קובץ שערי צדק

מהמרכז הרוחני היהודי הגדול שבבבל, מהמאה ה- 6 ועד למאה ה- 11, יצאו תשובות רבות לשאלות בהלכה, אשר הופנו לגאוני בבל וחכמי ישיבותיה. תשובות אלה נפוצו בקרב הציבור, ופה ושם נעשו נסיונות לאסוף אותם בקבצים שונים, לשם יצירת חיבור המסכם את פסקי הגאונים. אחד הקבצים המועטים שזכו לראות אור הוא הקובץ הנקרא שערי צדק, הכולל 533 תשובות. הקובץ נדפס לראשונה ע״י החכם נסים בן חיים מודעי בשאלוניקי בשנת ה״א תקנ״ב (1792), מתוך כתב יד אשר מצא המדפיס במצרים. שלא כבקבצי גאונים אחרים, החומר מסודר לפי נושאים. הקובץ שבכתב היד נעשה לראשונה כנראה בספרד או בצפון אפריקה, ובו נמצאות גם כן תשובות מחכמי ספרד, כולל הרי״ף.

קיצור שולחן ערוך

ר' שלמה גאנצפריד מאונגוואר (סלובקיה) נולד בערך שנת תקס״ב [1802] ונפטר בתרמ״ו [1884]. רוב ימיו שימש כאב״ד בעירו, וחיבר ספרי הלכה חשובים. ספרו הראשון הוא 'קסת הסופר', ספר יסוד בהלכות כתיבת סת״ם, שר' משה סופר (בעל החת״ס) המליץ עליו כספר חובה לסופרי סת״ם. בעיקר התפרסם בזכות ספרו 'קיצור שולחן ערוך', הכולל את רוב ההלכות המעשיות, רובן מחלק או״ח ומיעוטן משאר חלקי שו״ע, בהשמטת הלכות פשוטות הידועות לכל אדם, ובתוספת דברי מוסר ודרך ארץ. 14 מהדורות נדפסו בחיי המחבר, ובחלקן הוסיף הערות ותיקונים; מאז נדפס הספר מאות פעמים. ספר קיצור שו״ע נחשב לספר ההלכה הנפוץ ביותר בקהילות אשכנז (עד להתפשטות ספר 'משנה ברורה'), בעיקר אצל פשוטי העם, אולם גם תלמידי-חכמים התחשבו בדעתו, כתבו עליו פירושים או הוסיפו עליו את דבריהם. הוא תורגם לשפות רבות, ובארץ ישראל נוספו לו מהדורות שונות של הלכות המצוות התלויות בארץ. ר' שלמה גאנצפריד כתב גם פירוש לסידור, חידושים על כמה מסכתות בשם 'פני שלמה', ספר על הלכות נידה וטבילה בשם 'לחם ושמלה', ועוד ספרים רבים, חלקם טרם נדפסו.

דברי ריבות

רבי יצחק בן שמואל אדרבי נולד בשנת ה״א ר״ע (1510), כנראה בשאלוניקי שבתורכיה (יוון של ימינו), ושם פעל כרב וכדרשן. מאות מתשובותיו בהלכה ראו אור בספרו דברי ריבות. תקיף בדעתו, הוא ביקר רבים מפסקיו של המהרשד״ם, בעל פלוגתיה. הוא נפטר בשנת ה״א שמ״ד (1584?).