ז״ך כסלו, נר שלישי של חנוכה, הוא יום ההילולא של רבי חיים מטשרנוביץ – בעמח״ס "באר מים חיים". זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל.
הערת העורך: הסיפור הועלה לאתר לפני היוודע מימדיה של השריפה המחרידה שגבתה חיים אדם כה רבים. אין אנו יודעים חשבונות שמיים, אך סיפור זה נותן נקודה למחשבה עבור כל אחד ואחת.
כאשר רבי חיים הגיע כאברך צעיר יחסית לכהן כרב בעיר טשרנוביץ, הוא מצא פרצה גדולה מאד בעיר: בכל שבת בבית הכנסת המרכזי עשו "ענג שבת" – ריקודים מעורבים, גברים ונשים רקדו יחד בתוך בית הכנסת וקראו לזה ענג שבת. חשוב לצייר את עצם הענין – שלא נחשוב שפעם היה אחרת, שהיתה בעיירות איזו קדושה עילאית. כאשר רבי חיים ראה פרצה זו בשבת הראשונה, הוא החליט לבטל את המנהג הרע הזה.
כאשר דרש בפני הקהל, אמר: מיניתם אותי להיות רב, ומעכשיו המנהג הזה בטל. באו ראשי הקהילה ואמרו לו – רבינו, לבטל ענג שבת? ! זה הענג שבת של הקהילה, איך אתה יכול לבטל את זה? הוא נעשה רציני מאד, ואמר – אם תסכימו לבטל את המנהג הזה אני מבטיח לכם שלא תהיה שרפה בעיר הזאת. זו היתה מכה נפוצה ביותר, שבכל העירות היו מדי פעם שריפות, שיכלו לכלות עיירה שלמה, אז הוא הבטיח להם שאם יסכימו לבטל את המנהג הזה לא תהיה שום שריפה בעיר. זה היה פיתוי רציני, והלכו על זה – הסכימו. וכך הוה – בזכות זה שלא רקדו בבית הכנסת בשבת, במשך כל זמן כהונתו, ארבעים-חמשים שנה, לא היתה שום שריפה. זה נס גלוי לחלוטין. כתוב שאפילו שלושים שנה אחרי שנפטר לא היתה שריפה – במשך שבעים שנה ששמרו על התקנה – אבל כעבור שבעים שנה קם דור חדש "אשר לא ידע את יוסף", ואז חדשו את הענג שבת שלהם (את זה לא שכחו, הטעם של "ענג שבת" נשאר), ולמחרת היתה שריפה שכלתה את כל העיירה, ולא נשאר מהעיירה שום דבר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה